אין בכוחה של כל חומה, של כל גדר, של כל ספינות משמר וקרב, של כל חקיקה, לעצור בעד שיירת האדם הנעה בעוצמות כפליים של ייאוש ושל תקווה אחרונה, חוצה ימים, מתדפקת על ישישיה, אבותיה, אימותיה ותינוקותיה על קירות מדינות, קורעת יריעות אוהלי עמים בזעקה "לחיות"! גם אם השמים אינם שומעים, גם אם הארץ אוטמת אוזניה - הגל יהיה לצונאמי, והצונאמי - מי יסכור בעדו...?
מה שייגרף ראשונה הוא אוצר הערכים. גם אם יש בהם שנזדייפו כבר כשצרפו אותם חכמי הדורות, הם הפז בלעדיו כל חיינו הוא פח וחלודה. זכויות האדם ייגרפו מראשונה, קבלת האחר, החמלה, ההכרה שכל האדם נברא בצלם. אוצר הערכים הזה ובו עוד ערכים הרבה שהדעת קצרה מלמנות אותם - ייגרף ראשונה. התיבה תינעל. ישבו עליה שומרי הסגירות חמושים בכלי מלחמה מושחזים ולא ירגישו עד כמה חרב העולם הנושן עליו הם שומרים בחירוק שיניים, מתחתם. תיקי הפרוטוקולים של דיוני מחוקקים ומשפטנים ומומחי אתיקה ומדיניות ציבורית, בהם רישומי-אין-ספור על ההבדל בין 'מהגרים' לבין 'מהגרי עבודה' לבין 'מהגרים מחמת הצלת חיים', והעתקי פסקי דין על החזרה ועל כליאה ועל חולות, ועל חצציות, ועל הצרה ועל ענישה פרטית וקולקטיבית. הכל ייגרף. הכל יוותר כאשפה פתטית על החוף לאחר שייסוגו ממנו המים הטרופים. לא תישאר אלא הזעקה "לחיות" בכל ההטיות שלה.
אין יותר גבולות כל ששאל 'מה אתה מציע', כל שנשבע כי מה שהוא מציע הוא המכשול האוביקטיבי האמין האולטימטיבי האחד, כל שהתפלסף על עניי עירך ועל עניי עיר אחרת, והטיף צדקנות פטריוטית כאילו היא מסיני, כל שאמר הסכנה היא תרבות, הסכנה היא מורשת, הסכנה היא אנרכיה, החובה היא משמר, המצווה היא גבולות - כל זה לא יישאר אלא הברה על הברה נשברת. גל האדם הנע בעולם חופשי שאין בו יותר גבולות, שהפערים בו בין עושר לעוני, בין בריאות לתחלואה, בין קידמה לבין בורות מתקרבים לממדים הנוראים של הפער בין החיים הקצובים לבין המוות המוחלט, גל האדם הנע ישטוף את הכל.
הארץ תהיה. היא תהיה אחרת. השמים יהיו. הם יהיו אחרת. ההיסטוריה תהיה. היא לא תיאמן.
אכן, האלוהים שנשבע לא להביא עוד מבול על הארץ, חי את שבועתו. האדם אשר ברא לא יוטבע עוד. הוא ישרוד להטביע את העולם הישן וחדש, של האדם כמות שהוא, לא כמו שנחלם ולא כמו שנואש. עולם אחר יקום תחתיו. לא העמידה הכוחנית על ייצוב גבולות עמים ולא החמלה המכסה על חוסר האונים גם אם היא נוזלת מבאר הטובה שמתגלגלת מאז ומקדם במשא האדם במדבריות המידות, יצילו את העולם כפי שהינו. הזעקה "לחיות " תהיה לחוק עולם.
מוטב על כן לדעת את זאת. להציל לפחות את תיבת אוצר הערכים. יישאר הוא לפליטה בעולם שזעקת "לחיות" תביא עלינו. אם זו תאבד, לא יהיה עוד טעם אלא לפנות אל האלוהים ולומר לו, נשבעת, ואף על-פי כן, אנחנו אומרים לך, מחול לנו, התחל הכל מחדש...
