הלכה שניתנה בימים האחרונים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מצמצמת את הפער בין התפישה המשפטית למציאות החיים בישראל. עד כה היה נהוג לפסוק בתיקי גירושין על-פי הדין העברי, הקובע שהאב יחויב בתשלום המזונות ללא חשיבות למצבו הכלכלי לעומת מצבה של האישה, וללא קשר לזמנים בהם הילדים שוהים בביתו של האב.
בפסק הדין שניתן על-ידי השופטים
ישעיהו שנלר,
קובי ורדי ו
חגי ברנר נקבע, שחישוב מזונות הילדים בגירושין ייעשה בהתאם להכנסות של שני ההורים ולפי הזמנים בהם הילדים נמצאים בפועל בביתו של כל הורה. כאשר ההורים משתכרים שכר דומה ומחלקים ביניהם את גידול הילדים באופן שוויוני אמיתי, אזי אין צורך לשלם מזונות באופן אוטומטי, וכל הורה צריך יהיה לשלם רק את הוצאות הגידול של הילדים בעת שהם נמצאים בחזקתו, כאשר הם מעל גיל 15.
זהו פסק דין נוסף בסדרה של פסקי דין שניתנו לאחרונה, ובהם נראית מגמה בה שופטי בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי קובעים הלכות חדשות, במקום חברי הכנסת ושרי הממשלה שחוששים לעסוק בתפוח האדמה הלוהט הנקרא "מזונות ילדים בגירושין" ובמעמד ההורה המודרני לאחר הגירושין.
כמגשר בלטו לעיני במיוחד מילותיו של השופט שנלר: "מילת המפתח בנושא פסיקת מזונות קטינים הינה איזון, כאשר איזון ייעשה בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו". כדאי שיידעו אלו הבאים בשערי בית המשפט, שאין מקרה הדומה למשנהו ושאי-אפשר לצפות מראש מה תהיה הפסיקה הסופית של השופטים. משמע: אל לו לציבור להסיק מסקנות מסיפורים של אחרים, ואל לו להתרשם יתר על המידה מדוגמאות הניתנות לו.
אמירה זו סותרת את החשיבה השכיחה והמוטעית של הציבור, כאילו ישנו חוק ברור שיחייב את הצד השני לפעול בצורה מסוימת בהסכם הגירושין. אמירתו של שנלר מהווה חיזוק מוחשי לטענה שעל הצדדים ליטול אחריות ולהגיע להסכמי גירושין בהסכמה, וללא התייחסות למה שעלול להיפסק בבתי המשפט. השיקולים היחידים שצריכים להילקח בחשבון הם טובת הילדים וטובת כל אחד מההורים בנפרד. בדרך זו, יוכלו בני הזוג להחליט בעצמם מה טוב עבורם, ולא ייאלצו להגיע להחלטה בכפייה של בית המשפט.
