מבט מפוכח על התהליכים הדינאמיים הפוקדים את ישראל במהלך החודשים האחרונים, מעלה כי המסר המרכזי של מתנגדי ההינתקות מחלחל בהדרגה אל ליבם ותודעתם של רבים מאזרחי המדינה.
מתוך אמונתם ובהסתמך על תמהיל של טיעונים השאובים מעולם המושגים המקראי, החזון המשיחי והכבוד הלאומי, פועלים המתנגדים במגוון שיטות ואמצעים, שהמכנה המשותף שלהם הוא – ערעור על סמכותו של השלטון המרכזי בישראל.
הרושם הוא כי בלהט העשייה, נרמסים ברגל גסה ערכי "דינא דמלכותא דינא", ומונחלים, בעיקר לדור שלם של בני נוער מהמחנה הדתי-לאומי, סממנים סמי-דסטרוקטיביים, משל היו מצווה מדאורייתא.
ההתייחסות אל תכנית ההינתקות כאל "מעשה עמלק", בהסכמה שבשתיקה מצד רבנים ומורי הלכה, מצטרפת לשורה של סימנים מדאיגים באשר ללכידותו של העם ולתפקודן של המדינה ומערכות הממשל שלה בעידן המודרני. זילות הערכים וההתרסה מצד בני נוער, בעידוד הוריהם, ולעיתים בגיבוי מוסדות חינוך ממלכתיים, מייצרות שוב אווירה המזכירה לרבים את הימים שקדמו לרצח ראש הממשלה רבין.
חטאה של הממשלה אינו בעצם ההגייה וייזום תוכנית ההינתקות; אדרבא, לו הייתה מושקעת חשיבה יסודית - נטולת רגשנות ומשוחררת מכבלי משיחיות ספיריטואלית - היו מזדקרים לעין סממנים של מהלך מושכל המגלם תבונה ותעוזה מדינית לצד רגישות לחיי אדם ואוזן כרויה לרחשים וציפיות בזירה הבינ"ל.
דומה כי הממשלה לקתה קשות, גם הפעם, במחדל ההסברה וההנחלה לציבור הישראלי. מתווה כה מהותי ועמוק, הכרוך בפינוי שטח והעתקת אוכלוסיה, אינו עניין של מה בכך, והיה ראוי ומתבקש שהמהלך ילווה במאמץ ממלכתי מתוכנן לשכנוע והכשרת דעת הקהל, באופן שייצר תנאים ואווירה נוחים יותר למימוש התוכנית.
בכלל, מאפייני הפעילות של הממשלה הנוכחית, לאו דווקא בהקשר להינתקות, נגועים בסממנים של תכתיבים נעדרי רגישות ציבורית, והזנחת מימד הצורך בשכנוע קהל היעד באופן שיאפשר תחושה של "המתקת" רוע הגזירה. מצב זה בולט במיוחד במישור ה"גזירות הכלכליות" המוצגות על-ידי בכירי האוצר באריזה של "כזה ראה וקדש".
יש להודות כי התקשורת בין ראשי הממשל לבין הציבור, משובשת עד בלתי ניכרת, עובדה הבולטת שבעתיים בעיתות משבר, כפי שבא לידי ביטוי הן בתקופת האינתיפאדה ובאופן מובהק עוד יותר בעצם ימים אלה, בנסיבות של סדק פנימי כה עמוק בחברה הישראלית.
בהתייחס למתווה ההינתקות ולמאבק חסר התקדים לסיכולו, ניתן להיווכח כי קיימים פערי מידע והבנה יסודיים בקרב חלקים ניכרים של האוכלוסיה. בהינתן מצב זה, נעשית מלאכתם של המתנגדים קלה יותר, והלחץ על הממשלה – גם מקרב חלק מחבריה – צובר תאוצה ועוצמה.
מספר טיעונים בולטים נישאים בפי מתנגדי ההינתקות וזוכים לתהודה בתקשורת ובציבוריות:
א. ההינתקות תפגע במצבנו הביטחוני ותקנה לפלשתינים יכולות איום ופגיעה משופרות כלפי יעדים בתחום ישראל.
- ארגומנט זה , ספק אם יש לו על מה לסמוך; שהרי די במבט חטוף על מפת רצועת עזה כדי להיווכח שפינוי גוש קטיף, נצרים וצפון הרצועה, אינו משנה כהוא זה את טווח הפגיעה של הרקטות הפלשתיניות.
- כושר הסיכול של צה"ל כלפי גורמים עוינים עשוי אף להשתפר, נוכח הזמינות הרבה יותר של כוחות שעסקו עד כה בהגנה פיזית על יישובי הרצועה וצמצום מרחב הסיכונים לכוחותינו, בהינתן העובדה שהשטח יהיה כולו בשליטה פלשתינית.
- ביטחונם האישי של המתיישבים שיפונו יגבר נוכח הרחקתם מטווח האש. יש להדגיש כי אך צירוף של נסים גרם לכך שמספר הקורבנות בקרב התושבים היה מצומצם יחסית.
ב. פינוי היישובים הוא בבחינת פרס לטרור.
- מהלך זה מצטייר כתיקון מאוחר של שגיאה היסטורית , שכן הנצחת היישובים במקומם הנוכחי בסביבה עוינת, עלולה להתפתח בטווח הזמן הנראה לעין לכדי "חבית חומר נפץ" ולסכן חיי אזרחים ישראליים.
- אין להתעלם מהעובדה שהמהלך ניזום על-ידי הממשלה כאקט יצירתי בעל סממנים של "צעד בונה אמון" מול הרשות הפלשתינית והזירה הבינ"ל. בתור שכזה, כוונת המחוקק הייתה לקדם מהלך סדור ומתואם של פינוי והתיישבות מחודשת בתחומי ה"קו-הירוק". הצגת המתווה כ-מתן פרס לטרור היא פרשנות מגמתית ופופוליסטית.
ג. גוש קטיף הוא חיץ בין צפון סיני לבין ישראל.
- חסידי ארגומנט זה גורסים כי פלישה מצרית לשטח ישראל היא בבחינת סיכון אמיננטי ומכאן משקלו האסטרטגי של הגוש כ-חומה בצורה בפני איום זה.
- ברי כי המדובר בתיאור מוקצן עד כדי "בדיוני" של מי שרואה "צל הרים כהרים".
- בפועל, ניתן להניח כי תפקידה של מצרים ככוח מייצב בגזרת רצועת עזה, יבוא לידי ביטוי בסמוך לביצוע ההינתקות.
ד. גורמי הטרור יזנבו בכוחותינו הנסוגים .
- טענה ברוח דומה נשמעה סביב ההחלטה ליציאה חד-צדדית מלבנון. מעשית, זהו יותר מימד תעמולתי שאין לו משמעות של ממש. צה"ל שולט לחלוטין בזירה האווירית, הימית והיבשתית במרחב ההינתקות, וכפי שהוצהר, אין כוונה לאפשר פינוי תחת אש.
- אם בשלהי האינתיפאדה לא עלה בידי גורמי הטרור לשבש מן היסוד את אורחות החיים ביישובים הישראליים, מדוע שיעשה זאת עתה?
ה. "יהודי אינו מגרש יהודי" - כסיסמת מתנגדי ההינתקות.
- שומה על רשויות המדינה שיפעלו לעמעם את משמעות ההינתקות באופן שהמושג "גירוש" לא יוצמד לעצם המהלך. אחר הכול, המדובר בהעתקת מקומם של ישובים משטח שאינו מצוי פורמאלית בריבונות ישראלית, על בסיס החלטה ממשלית סוברנית.
- דווקא ההתנגדות לביצוע ההחלטה תייצר נתונים של פינוי בכפייה; אף כי גם כך, אין כאן "גירוש" במובן המקובל והמשפטי של המונח.
- הפינוי ייעשה מתוך כאב ודאבה, אולם בידיעה שהתהליך הוא חיוני ובלתי-הפיך, אשר אמור להוביל למציאות מקווה של "ייצא מתוק מעז" .
לצורך הדיון יהיה זה מיותר להידרש לעניין "זכותנו ההיסטורית" על האדמה, שכן הדעת נותנת שגבולותיה העתידיים של המדינה יעוצבו בהתאם לצורכי ביטחון ולאילוצים דמוגראפיים נלווים.
הפיכת עניין ההינתקות לסוגיה יסודית ועקרונית במאבק של חוגים ימניים – דתיים אשר חברו - רעיונית לפחות – לגורמי הימין הקיצוני, הוא מהלך שקוף, שמטרתו "לסנדל" מהלכיה של כל ממשלה ישראלית, בבואה לוותר על חלקים משטחי ארץ ישראל, במסגרת הסדרים מדיניים בעתיד.
הניסיון להרתיע את הסמכות השלטונית הלגאלית מביצוע החלטות ערכיות, טומן בחובו יסודות של אנרכיה ודרדור אושיות של משטר דמוקרטי.
טרם נאמרה המילה האחרונה בסוגיית הליך ביצוע ההינתקות ועדיין קיימים סיכויים וסבירות לתיקון דרך הסברתי להנחלת הלך-רוח של שפיות הדעת, שיוביל עיצוב של גישה רגישה מתוך חרדה לשלמות העם ולכידות החברה.
הפינוי, מוטב וראוי אפוא, שיבוצע במאפיינים של "מי שכפאו שד" ולא כמבצע צבאי-משטרתי, שבמסגרתו לא ברור מי "העמית" ומי "הטורף".
