בעולמנו ההולך ומתכווץ ועידן הגלובליזציה השוטף כל, ידיעות בכלי התקשורת חולפות ביעף מקצהו האחד לקצהו השני תוך ניד עפעף. כך גם תמונת הילדון הכורדי שטבע, ואשר גופתו הקטנה נפלטה לחוף הטורקי. תמונה זו זעזעה את כולנו, אך גם עוררה שאלות נוקבות.
בניגוד לעבר, זרם הפליטים הפתאומי בעיקר מעירק, סוריה ומדינות סמוכות, שוטף עכשיו את החופים המזרחיים של הים התיכון והבלקן. הוא מצא את יעדיו, ובמיוחד כמובן את המדינות האמורות לקלוט אותו, ובראשן גרמניה, מופתעות לחלוטין. קל ללמוד עובדה זו מהודעותיהן הסותרות לתקשורת. מהמחלוקת העמוקה מאוד שניבעה בתוך
האיחוד האירופי. התופעה הקשה הזו הפתיעה את כולם.
הגל הקודם של הפליטים שהחל לפני כארבע שנים. נע בתוך גבולות האזור עצמו. מסוריה לירדן, מסוריה לטורקיה. כשני מיליון איש נמצאים עכשיו במחנות פליטים בגבולות האיזור. זוהי פליטות ענייה. חסרת כל. נואשת, מבוהלת, המחפשת לצאת קודם כל, לברוח, מאיזורי הלחימה עצמם. היא מוכנה להתמסר לחסדי אונרר"א, בשונה לחלוטין מהפליטות הנוכחית, החדשה, זו שנוצרה עכשיו לנגד עינינו. פליטות זו פרצה את גבולות המזה"ת. אירופה היא משאת נפשה. מקורה יותר במעמד בינוני נמוך ובינוני- בינוני. פליטות זו נעה לכיוונים אחרים.. לגרמניה העשירה, המבוססת, במיוחד. לפליטים הללו, המזרח התיכון היה לזרה. מדוע?
התהליך המצמרר הזה, העוקר מאות אלפים ממקומם. נטוע קודם כל בעובדה כי סוריה בתהליך התפוררות. זה ברור. אבל כלל לא ברור שזה יהיה גם גורלו של השלטון הנוכחי בה. נהפוך הוא. שתי מדינות, רוסיה ואירן האחת מעצמה גלובלית והשנייה כנראה בדרך להיותה מעצמה איזורית, הודיעו על העמקת מעורבותן במדינה המתפוררת. הראשונה אף הודיעה כי תשלח צבא, קרי: חי"ר ושריון, למדינה זו. אין ולא יכולה להיות נוכחות צבאית ללא בסיסים, שדות תעופה, בתי חולים, ובקיצור בלי המכלול הלוגיסטי השלם שישרת את הצבא הזה. גם מעורבותה של אירן תועמק וגם לשם כך יידרשו בסיסים, שדות תעופה וכו'.
על-פי ידיעות אלו, בניגוד לציפיות של המומחים "לשעה" יודעי-כל, שלטונו של אסד לא יומר בדפוס שלטוני אחר. אסד נוח לכולם. מלבד למורדים כמובן. רוסיה תמצא כאן עוגן למהלך חשוב מבחינתה, במלחמה הקרה שהיא מחדשת עכשיו. ושבייסודו מאבקים חובקי עולם שלה דוגמת אוקראינה. אירן כמו אירן, לרשותה עומד ויעמוד בסיס מוצק לטרור שהיא מבקשת לפרוס ברחבי המזרח התיכון, נוסף כמובן על כל מה שפרסה עד עכשיו.
אם אסד לא היה קיים בסוריה, שתי המדינות האמורות היו צריכות להמציא אותו... גם אם מוטת הכנפיים של שלטונו תכלול רק חלקים משטחה של סוריה בעבר.
ההמונים המתגודדים היום על חופי יוון ובתחנות הרכבת ברחבי אירופה, לא באו "רק" בשל המלחמה שניטשה במזרח עד עכשיו. הם באים מתוך חשש כי הטבח, הלחימה הבלתי פוסקת, הופכים לסוג של אורח חיים קבוע, כי בחסות אירן ורוסיה, הסיכוי לחיים נורמליים במזה"ת, יעלם סופית. אולי תבוא גם שעת נקם ושילם רוויית דמים שיכפה משטרו של אסד, או מה שיוותר ממנו מבחינה טריטוריאלית, על העם הסורי ובוודאי על המעמד הבינוני בו. מעמד זה, שברובו המכריע חילוני באופיו, הוא ביסודו חומר הגלם לכל תהליך דמוקרטי. עם סילוקו הצפוי, ידוכא כל שביב של תקווה, כל ניצוץ של דמוקרטיה, ביד ברזל.
כך יוצאים ההמונים עכשיו. מערבה. יציאתם מסמלת בראש ובראשונה את היאוש. היאוש מהמשטר, היאוש מהסיכוי לשביב של דמוקרטיה, היאוש מכל סיכוי למינימום של כבוד אזרחי לפרט ולכלל, להם ולילדיהם. היאוש הוא השליט האמיתי, באזור מוכה המלחמות הזה. הוא לא נעשה נוח יותר, במהלך השנים, בוודאי לא למעמד הביניים הנתון עכשיו בבריחה מערבה.
המאבק בין כתליו של הקונגרס האמריקני על הסכם הגרעין, חבוי גם כאן בין השורות. אובמה, יש להניח יזכה בתמיכתם של מרבית הצירים. המועד בו יפגשו הצדדים האמריקני והישראלי על-מנת לדון בחבילת הפיצוי שעתידה ארה"ב להציע לישראל, מתקרב.
חשוב מאוד כי לנגד עינינו יעמדו ההתפתחויות הצפויות בסוריה. ישראל חייבת לדרוש מארה"ב כי בהסכם הצפוי עמה תתמוך ארה"ב בהכללת הגולן בגבולות ישראל. בכך תורחק האפשרות של מעורבות ישראלית מאונס בהתפתחויות הצפויות בסוריה.
