רק במדינה שבה אהבות ושנאות הן עניינו של משרד ממשלתי המפקיע את אשר בלבו של כל אדם, ניתן לחשוב שתוכנית להגברת לימודי המתמטיקה ב-5 יחידות לימוד זה עניין אדמיניסטרטיבי. מי שסבור שללמוד ולהשכיל זה עניין של פקודות, כפייה או "תוכניות לאומיות", טועה ומטעה. ככלל, אני לא אוהב את הביטוי "טובת המדינה", כי יש בו משהו אבסטרקטי, בלתי מוגדר, ויש שיטענו משהו בזוי. אני מעדיף את טובת האזרחים, לא כפרויקט המנסה ליצור אחידות באמצעות מטריצה "לאומית", אלא כניסיון כן לאפשר לכל אחד למצות את הפוטנציאל שלו, את נטיותיו המקצועיות, את רצונותיו ואת אהבותיו. אין לשלול מן האדם את האפשרות לבחור בין טוב ורע על-פי מיטב הבנתו. "המדינה", אותה מסגרת בלתי נראית אך מאוד דומיננטית בשיח הישראלי, אינה מסוגלת לכפות למרות כל מאמציה. מה שטוב למאן דהוא, אינו, בהכרח, טוב לזולת.
ללא הכרה בטעויות האיומות שנעשו במערכת החינוך במשך השנים, ללא תיקון מיידי, גם התוכנית של בנט להגברת לימודי המתמטיקה לא תצליח. החטא הקדמון היה אי-שם בשנות ה-60 המאוחרות עת החליטה המדינה (שוב המדינה!) שיש לערוך רפורמה מרחיקת לכת במערכת החינוך. זלמן ארן היה שר החינוך באותם הימים ומתוך אינטרסים כאלה ואחרים, החליט על רפורמת האינטגרציה על שלל חלקיה השונים. אומר בקיצור נמרץ: רפורמת האינטגרציה נכשלה כישלון מוחלט, מלבד אותו פרק של שינוי מבנה הלימודים. במהות, הרפורמה לא הביאה לשום הישג ממשי אלא לתוצאות שאנו עדים להן כיום.
מובן מאליו שגם שרי החינוך האחרים, וודאי אלה שבשני העשורים האחרונים, הוסיפו חטא על פשע ודרדרו את המערכת שאולה. אחד ההיבטים המשפיעים ביותר על רמת הלימודים, כולל נושא 5 יח"ל במתמטיקה, הוא הפרויקט הלאומי המטופש של "בגרות לכל" וחיסולן של כל האלטרנטיבות האחרות. הסיבה לתוכנית הזו הייתה פוליטית-גרידא ללא כל קשר לטובת התלמידים, ומאידך-גיסא קיצוץ הולך וגדל של תקציבי מערכת החינוך. למרות עשרות המיליארדים שנשפכו למימון התוכנית הפוליטית הזו, אחוזי הזכאות לבגרות כמעט שלא עלו. מדוע? משום שלא ניתן לכפות על בני אדם ללמוד את מה שהמדינה רוצה וחושבת שזה נחוץ. משום שבני אדם רוצים לבחור בין האפשרויות, להתאים אותן להעדפותיהם האישיות. להיות בני אדם במלוא מובן המילה, ללא הצורך להוכיח שהם בעלי תעודת בגרות. וכשהתלמידים הצביעו ברגליים, קרתה אותה תופעה הרת אסון המכונה התכנסות אל הממוצע, קרי הורדת רמה, פגיעה במצטיינים, פגיעה בחלשים, והגעה אל הבינוניות. כל מכנה משותף בחינוך נועד להביא לבינוניות, אך עיני שרי החינוך טחו מראות את המציאות, ובמקום זאת מכרו אשליות מתוקות לכל.
יבדוק שר החינוך מה קרה למקצועות נוספים מלבד מתמטיקה. מספר לומדי הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, ירד פלאים כי זה קשה וניתן לזכות בתעודת בגרות גם ללא מאמץ כה גדול. בבתי ספר שבהם בכל מחזור נתון היו שתי כיתות מלאות של לומדי כימיה, מספרם ירד לכמה עשרות בלבד. כנ"ל פיזיקה. ולא רק. תוכניות הלימוד בכל המקצועות קוצצו בצורה שלא תיאמן. מי שייקח לידו תוכנית לימודים כיום, יראה במו עיניו את תוכנית הלימודים המלאה ומאידך-גיסא הנושאים הנבחרים מתוכה שיילמדו בפועל.
כל אלה נעשו למען השגת המטרה של התכנסות לממוצע או בגרות לכל. התוצאות הרות אסון. כאמור, הקצוות נפגעו. הורים בעלי אמצעים נדרשו להוצאות כספיות עצומות כדי להשלים באופן פרטי את אשר בית הספר לא העניק לתלמידים הרוצים להמשיך בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה. מובן שהורים שלא הייתה להם כל אפשרות כלכלית לסייע ראו לנגד עיניהם ילדים מיואשים שלא היה להם כל חשק להמשיך וללמוד, והם הידרדרו תהומה. היינו יכולים להמשיך ולמנות את הכשלים האין-סופיים של מערכת החינוך אך המקום צר מלהכיל הכל.
מי שמבקש לקדם את מערכת החינוך חייב לתקנה מן היסוד. לא ניתן יהיה להכפיל את מספר לומדי 5 יח"ל מתמטיקה אם מבנה הלימודים יישאר כמות שהוא כיום. כדי לשנות את המערכת יש צורך בשר חינוך חזק מבחינה פוליטית המסוגל להתגבר על כל מיני מכשולים שבינם לבין החינוך אין כלום. לבנט הכוח הפוליטי לעשות שינוי. פקודות, במקרה זה, לא יעזרו.