כפי שהבנתם מהכתבה הקודמת, אני באתר פו"פ זו פעם ראשונה בחיי ונחשבת כעת, פחות "ירוקה".
בראשונה סיפרתי בתדהמה אדירה על המעבר המהיר והחד בין פגישת היכרות שכללה שתית קפה ומאפה לבין ההזמנה לקיום יחסי מין. האם ידעתם שארץ ישראל מוגדרת על כדור-הארץ כ"נקודה" כמעט בלתי נראית?
ובכן, טעות בידיכם. ישראל הפכה וצמחה זה מכבר לארץ נרחבת ידיים, בה השדות אינם נגמרים, הכבישים ארוכים מאי פעם ומרחקי הנסיעה בין עיר לעיר, הגיעו לממדי ענק.
הפלא ופלא, האין זאת?
האם האקלים המשתנה גרם להתרחבות שטחי המדינה שלנו, או אולי החור באוזון, גרם לחירורים שחורים במוחות בני האדם?
"מעוניין להכיר אישה נאה, שנונה ואינטליגנטית, אוהבת ליהנות ותחביביי כהנה וכהנה", כך מתחיל הפרופיל האישי של גבר גרוש/פרוד/אלמן/נשוי (כן, גם נשוי) באתר הפו"פ הפורה.
כמי שמעיינת מדי פעם ב"סחורה" המוצעת, עונה פעם לזה, פעם שולחת "קריצה" (כהגדרת האתר) ומאותתת ללז, יש על מה לדבר.
הגבר בדרך כלל הוא המבקש מספר טלפון להתקשרות וכשזה ניתן השיחה מגיעה תוך מספר דקות.
השיחה קולחת בנעימות, לעתים אף עוברים לפסים אישיים וההנאה מוכפלת והתחושה באמת ובאמת, הופכת לטובה ומשוחררת.
ההא והדא מקבלים ממד נוסף כאשר נפתחים זה מול זו, הסיפורים משתלבים זה בזה, הדעות מתנצחות ובסופו של דבר, משיקות ומה עוד נותר מאשר לרצות לפגוש באותו אדם חדש שתאם כל כך?
והנה מגיע הרגע בו - בדרך כלל הגבר - מציע, מה דעתך שנפגש?
מדוע לא, עונה בהסכמה.
היכן את גרה? מגיעה שאלת השאלות.
בחולון, אני עונה בגאווה לא מוסתרת.
מה???????????????????
עור תופי הרגיש מזדעזע גם.
בחולון, אני משיבה שוב ובדיוק כמו עירך, מנסה להתלוצץ ולהקליל האווירה שהפכה לפתע דחוסה משהו, גם שלי מתחילה באות חית.
חולון????????? (שימו לב לעובדה שכמות סימני השאלה פחתה), שאל שוב ואני שומעת בבהירות רבה את גלגלי מוחו חורקים במאמץ אדיר לחשב קילומטרים, עלות דלק, בזבוז זמן וכו'.
מצטער זה רחוק, הודיע בסופה של שתיקה רועמת.
רחוק? אני מיתממת, רחוק למה?
לא מתאים לי, ענה האיש שצחק אתי כמעט כשעה, תאם לי במחשבותיו, ראה עין בעין המצב הפוליטי, כלכלי, חברתי, טיולי חו"ל, זוגיות, יחסים וכו'.
כן, רחוק למה? אני ממשיכה להקשות ולנדנד.
הספיק לי פעם אחת, הייתה לי בת זוג בת"א, שנסעתי אליה פעמיים בשבוע, נשבר לי, לא מסוגל יותר, וקולו הפך קריר עד קפוא.
אבל, הטרחתי, הרי אפשר להפוך זאת לפעם היא פעם אתה, מדוע דווקא אתה זה שצריך לנסוע את ה"מרחק" הזה? ניסיתי לתרץ בהגיון.
היא לא רצתה, רצתה שאסע אליה כי אינה נוהגת, השיב בפסקנות.
מה עם רכבת מדי פעם, מה עם להיפגש באמצע הדרך, מה עם לחשוב לעבור לגור ביחד, כמובן רק אם הייתה אהבה נפלאה ביניכם? המשכתי ל"עצבן".
לא מתאים לי, הגיעה הפסיקה החותכת, חולון רחוקה מדי.
עוד "חלום" נגוז לו במרחבי התקשורת הבינזוגית.
מה תרצה, שאלתי גבר אחר הגר בת"א, מישהי שגרה בהמשך הרחוב שלך?
כן, ענה והסביר במלוא הרצינות, כדי להגיע לחולון, צריך אוטובוס או מונית, אין לי רכב (גם לי אין, אף לא רישיון נהיגה, ש.א.ק.), ולנסוע כל פעם הלוך וחזור זה מתיש.
ובכן, נותרתי עם הסברים גאוגרפיים חדשים לחלוטין על ממדי ארצנו בת ה-2000 שנות.
אז לידיעתכם, ארץ ישראל אינה עוד מדינה קטנטונת, אלא ארץ נרחבת ידיים שכדי להגיע מעיר לעיר גם אם זמן הנסיעה הוא רק מחצית השעה או שעה ומחצה, זקוקים לדבר מה.
לדבר מה הזה קוראים אהבה ורצון.
מישהו מכיר?
שמע?
היא ביקרה אצלו לאחרונה?
כן?
האם היא גרה קרוב לחולון?????????????????????
