א. השתגעו גורם צבאי בכיר אומר, כי התנהגות החייל, שניסה לעצור נער ערבי בנבי סאלח לפני כשבועיים, והותקף בידי קבוצה של נשים, "הייתה ראויה לציון משום שלא פתח באש" - דיווחה אפרת וייס ב
קול ישראל.
עם זה מדובר בטעות טקטית של המפקדים, ציטטה וייס את מקורותיה בצבא, שלא טרחו להציג את תחקיר האירוע. "לדברי הגורם הבכיר, אסור להגיע למצב שבו לחייל יחיד בשטח יש לגיטימציה לירות, והוא מחליט שלא לעשות זאת".
לקרוא ולא להאמין לנוכח החוצפה התהומית של אותם המפקדים הבכירים, שמפקירים את חייליהם מול פני האויב ומול הבוגדים מבית עם הוראות מטומטמות לפתיחה באש, שמביישות ברווזים במטווח.
כנאמר, "תדע כל אם עברייה, כי חיי בניה ויקיריה הופקרו בידי מפקדים בלתי-ראויים בעליל, ותירא מאוד".
ב. אירופה מחזירה את הטלאי הצהוב הפרלמנט האירופי החליט לפתור את כל מצוקות העולם - כרגיל אצל אנטישמים - בגזירות על יהודים. "הכה ביהודים, והצל את העולם!" הפרלמנט החליט לסמן את הסחורה, שמייצרים ביהודה ובשומרון. השלב הבא יהיה, כנראה, חיוב תושבי יהודה ושומרון לענוד תג זיהוי בבואם לאירופה; ואולי גם מצנפת... האירופים מעולים ומנוסים בתחום הזה.
תשובה הולמת הגיש לאירופים הצבועים, לפני כשבוע, יואב לוי, בעל יקב בזלת בקדמת צבי שברמת הגולן, ששיווק 4,000 בקבוקי יין של היקב עם פקקים, שנושאים את דגל ישראל. "אני מתגאה בדגלנו",
אמר לוי, "ולכן שמתי אותו על הפקק. מי שלא רוצה שלא יקנה. הגיע הזמן להפסיק להתגונן, ולא להתבייש לנופף בדגל".
לוי מדגיש, "מול כל החרמות צריכים לעמוד בגאון. הם מחרימים את מה שנוח להם. בוא נראה אותם מפסיקים להשתמש בטלפונים סלולריים, שיש בהם חלקים שהמוח היהודי המציא".
הוא רואה את עצמו כמגשים החלום הציוני, "... ככל שנהיה יותר גאים, ככה פחות יחרימו אותנו... זו זכות גדולה לגדל ענבים בגולן ולייצר יין. אלה הענבים הטובים ביותר" - קובע לוי, שקורא ליצרנים אחרים ללכת בעקבותיו.
ג. מסוכן בניסוי, שערכה מפקדת חיל הנחתים האמריקני, נמצא, כי הביצועים הקרביים של צוותים מעורבים נופלים בהרבה מביצועי צוותי גברים.
ביצועי צוותי גברים בניסוי, שנמשך תשעה חודשים, עלו על ביצועי צוותים מעורבים ב-93 מתוך 134 משימות. צוותי הגברים היו מהירים יותר, קטלניים יותר ומדויקים יותר בירי. הניסוי מצא הבדלים משמעותיים בין המינים בתפעול נשק אישי וביכולת לשאת משאות כבדים. צוותי גברים הגיבו במהירות גדולה יותר לאיומים, והעסיקו את מטרותיהם במהירות גדולה יותר ובדיוק רב יותר. בנוסף, צוותי גברים התגברו בלי עזרה על מכשולים - כמו מעבר קיר.
ממצא מדאיג ביותר היה, שצוותי גברים התמודדו טוב בהרבה מצוותים מעורבים עם חילוץ נפגעים. זאת ועוד, התברר בניסוי, שנשיחם לוחמות נפגעות הרבה יותר מאשר גברים באותם המקצועות ובאותן המטלות. הממצא הזה, למיטב ידיעתי, הולם את ממצאי חיל הרפואה של צה"ל ואת מחקרו של אל"ם (מיל') רז שגיא על הלוחמות בצה"ל.
המסקנה העגומה - מעבר לפציעותיהן הרבות, נשים לוחמות יכולות להוות מעמסה על הכוח הלוחם, להנחית את ביצועיו, ולהקשות על תנועתו. בשדה הקרב, לפעמים המיטיב לירות והזריז יותר מנצח, נשים ליכולות לסכן את הכוח. ואכן. במארינס שוקלים לבקש משר ההגנה פטור מהחובה לכלול נשים בכל מקצועות הלחימה מאחד בינואר 2016.
לעומת זאת, ריי מאבוס, שר
חיל הים (אישיות פוליטית מאוד), דחה את מסקנות הניסוי; וסימן למארינס, כי אין טעם לבקש דחייה, או פטור. השר חלק על מסקנות המחקר, שנשים אינן מתאימות להיות לוחמות ויפגעו בביצועי הכוח הלוחם. לדעתו, המסקנות הללו אינן נובעות מהממצאים, ואינן תקפות לכל הנשים. כלומר, אשה, שיכולה לעמוד בסטנדרטים הנוקשים של המארינס, ללא כל ויתורים וללא הנחות, תוכל להיות לוחמת במארינס, שלא תפגע בקטלניות היחידה וביכולתה הקרבית.
המחקר, בראשותו של פול ג'ונסון, נערך בבסיס פורט לג'ון בקרוליינה הצפונית ובמחנה 29 הדקלים בקליפורניה משך כתשעה חודשים, ועלה 36 מיליוני דולר. יש מי שתמהים אם מאבוס שולל את מסקנותיו מכל וכל, מדוע אישר את ניהולו מלכתחילה.
מאבוס טוען, כי המחקר אושש את הצורך בהקפדה על הסטנדרטים של הנחתים.
ד. צֶבר בעיות בדצמבר ימלאו חמש שנים לאסון, שנחת על המזרח התיכון, ונקרא בתחילה, "האביב הערבי".
במאמרו, "המדבר מדבֵר", הסביר ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן את מקורות הכישלון הערבי, שהביאו לאסון בצֶבר בעיות, המאפיינות את המזרח התיכון, ו"גורם להרס התשתית החברתית, הכלכלית, הפוליטית והנורמטיווית של אוכלוסיית האזור, וגלי הבריחה ממנו לאירופה הם התוצאה של ההרס הזה. במהלך המאה ה-20 ניסו עמי אירופה לפתור את בעיות התרבות המזרח תיכונית באמצעות יצירת המדינה הערבית המודרנית, שהיא העתק של 'מדינת הלאום' האירופית, שנתפרה על-פי המידות התרבותיות של עמי אירופה. המדינה הערבית המודרנית נוסח אירופה כשלה, כי לאוכלוסייתה אין תודעה לאומית, ותרבותה המזרח תיכונית סובלת מבעיות, שאירופה אינה מכירה אותן, כמו שבטיות, אלימות, קנאות ...".
קידר אינו לוקה בתקינות פוליטית, ואינו מעריץ עיוור של הערביות המזרח תיכונית - כמו רבים מהמזרחנים בארץ ובעולם. לכן, ראוי מאמרו לקריאה מעמיקה ולתשומת-לב.
ה. סיפור מלחמה במלחמת שלום הגליל הגיע חיל התותחנים (חת"ם) לבגרותו, והוכיח לעצמו ולכל הספקנים, כי הוא חיוני בשדה הקרב. לוחמים רבים חבים לו את חייהם.
שמעון סימן-טוב שגיא, ידידי, הידוע בכינויו, "טיקו" - מומחה אדיר ביותר לתולדות חיל התותחנים, ובעצמו רס"ן (מיל') בתותחנים - כתב יחד עם תא"ל (מיל') יעקב זיגדון - קצין תותחנים, שהיה מפקד המכללה לפיקוד-ולמטה וראש-מטה פיקוד המרכז - את קורות החיל באותה המלחמה, ו
"תותחנים בשל"ג - סיפור מלחמה", ספרם, יצא לאור לקראת ראש השנה תשע"ו (בהוצאת עמותת
יד לתותחנים וישראל דיפנס; 470 עמודים ואינדקסים).
בכל העולם ובכל המלחמות תותחנות הנה נדבך חשוב בלוחמת היבשה, אך שנים נאבק חת"ם על הכרה - מול ההסתמכות העיוורת של 'הירוקים' ושל אלופי המטכ"ל על הארטילריה המעופפת ועל תותחי הטנקים. רק אחרי הכישלון הנורא של הסיוע הארטילרי במלחמת יום הכיפורים, השקיע צה"ל בפיתוח הארטילריה. בשל"ג הוא קטף את הפירות לטובת היחידות המסתייעות - למשל גדוד השריון, שחולץ מסולטן יעקב באמצעות "ארגז-אש" אדיר, או כוח סיירת מטכ"ל, שהתגבר על הסורים בגבעה "המיוערת", רק בסיוע ארטילרי כבד.
"תותחנים בשל"ג - סיפור מלחמה", הספר של זיגדון ושל שגיא, הנו נדבך חשוב בתיעוד המערכה בשל"ג, ולא רק במורשת הקרב של התותחנים. הוא מתבסס על מאות ראיונות עם תותחנים ועם לוחמים אחרים. הספר פותח בתיאור המפנה ממלחמת יום הכיפורים ועד של"ג, שבו צמח חת"ם מקומץ גדודי ארטילריה לכדי עשרות גדודים, שפעלו בכל גזרות של"ג.
הספר ערוך בפרקים, שמוקדשים לכל גזרות הלחימה ולמערכה על ביירות. כדי לסייע לקורא, שלאו-דווקא מתמצא - צירפו העורכים רשימה מאוירת של כלי-הנשק ושל אמצעי-הלחימה בחת"ם ורשימה מפורטת של סדר-הכוחות של החיל במלחמת של"ג ושל מפקדי היחידות.
