א. הימים הנוראים באותם ימים נוראים, לפני 75 שנה, ניצבו 5 אימפריות אדירות בראש סולם האומות. אירופה הנאצית, רוסיה, יפן, אמריקה וצ'רצ'יל. עתה מדובר בשתיים בלבד: ארצות הברית של אמריקה ואובמה.
ב. שאיפת שלום אין שלום ללא שטחים. לפיכך הכריז היטלר עוד בראשית דרכו כמנהיג לאומי שהוא שואף לשלום עולמי באופן הכי מתון שיש, צעד אחרי צעד. להזכירכם, גם צ'מברליין נציג הנאורות פסע לצד השלום, לכן הפקיר את צ'כוסלובקיה לזאבים... פה אצלנו - לקחנו את השאיפה הזאת לריאות.
ג. גוג ומגוג אין היום נצרות ללא התנועה האוונגליסטית. לא, הם לא רק מהוואנה, בירת קובה. והם לא רק נסיכי ההבנה (בינה). הם מפוזרים בכל העולם ומי יודע כמה הם מונים, מעל שש מאות מיליונים. ועוד חוצפה – הם ברובם המכריע אקטיביסטים אוהבי ותומכי ישראל. צידוקה של התנועה בדרשה הרווחת כי, 'יהודי הוא המשתדל בשבילנו ברגע זה לימין האלוהים' וגם בעובדה ששליחותו של ישו הייתה מכוונת ל'שאריו על-פי הבשר' (התנ"ך והחרב – ברברה טוכמן).
למה לא שומעים עליהם בארצנו? שאלתי שמאלן ידוע. זה פשוט, הוא אמר, והייתה לו כמובן נוסחה מותאמת. הם אוהבי ישראל מתוך שנאה עמוקה ליהודים וליהדות. בעבורם אחרית הימים תגיע כשכל היהודים יתנצרו. איך ניתן לעשות זאת, לדעתך? מביאים את כל היהודים לארץ ישראל ואז מרימים מעל ראשיהם פצצה אטומית בנוסח 'הר כגיגית'... אז למה אתה פה? שאלתי במבוכה. כי אני מטיף למדינת כל אזרחיה. רק הערבים יצילו אותנו... אז מה, אני שואל אתכם, שוב להסתתר מאחורי הגב של הגויים?
ד. שועלי שמשון שמשון הקים צבא מעריצים של שועלים. כמה מהם הגיעו עד מלחמת השחרור והקימו יחידה בשם 'שועלי שמשון' ששינתה את שמה ברבות הימים לאוסטרמן. כשאני מתבונן בחוג הפלשתיני שצמח בקרב הערבים – צפה בי שאלה רטורית והיא, כיצד זה בחר חוג הסרטן בשם 'פלשתינים' ולא 'שמשונים'?
שמשון הגיבור היהודי האולטימטיבי יכול היה לגייס בפוקס שלושת אלפים ילדים יהודים (בקרב הערבים הם מכונים 'משליכי אבן' במורשת דוד המלך דווקא) לציידם בלפידים כדי שיצאו בלילות לשרוף את שדות החיטה של הפלישתים. אבל הוא העדיף להשתמש בשועלים כדי להרחיק עדות. המלחמה בפלישתים, היה מצהיר בכל בית משתה פלישתי, היא המלחמה הפרטית שלו. לא היה לו עורף תומך והוא לא טיפח גדודי שאהידים להוטים בגיל עשר, כאלה המשתוקקים לפגוש בתולות בשמים. עכשיו, בזכות דאעש, גם בתולות נעשות נדירות בדרכן המייגעת לשמים.
שנים ארוכות מנהל שמשון מלחמות בפלישתים למען תקומת עם ישראל בארצו וכיבוש הארץ. אבל לפלישתים מועבר המסר כי הגיבור מנהל מלחמה פרטית ומבקש נקמה על רצח אשתו הפלישתית ובני משפחתה וגם בשל רדיפתם של סרני הפלישתים אחרי המחבל היהודי. למרות שהתנ"ך מבאר כי שמשון שפט את ישראל כשלושים שנה – הפלישתים לא מבינים את התנ"ך כי הוא סיפור יהודי מובהק.
אבל הערבים מבינים ולכן אתם רואים מחבלים שאין מאחוריהם כל אידיאולוגיה לאומית או מנגנון מלבד הפסיכולוגיה של עצמם. הם מחבלים אישיים בכרמים של היהודים. באופן אישי נחרץ, וללא כל קשר לתרבות ולהיסטוריה הערבית הם משתדלים בכל כוחם ומרצם להרוג יהודים. אך ורק כדי לשמח את עצמם. כי היהודים אשמים, בעיני רוחם, בכל תלאות העולם והם באים להציל, באופן פרטי, את העולם. ילדים בני 10 משליכים אבנים לא כדי להרוג חס וחלילה יהודים אלא רק כדי לגרום להם להפסיק לנשום על אדמת המולדת הערבית. הכל באופן פרטי ללא תמיכה, ללא ארגון, ללא מוסדות עם ולא מנגנוני פעולה. הממשלה היהודית מפריטה את המפעלים, התעשיות והתאגידים הלאומיים של היהודים והערבים מפריטים את ערך החיים שלהם. הפרטה מזורזת - כך יש לקרוא לתהליך ההיסטורי הזה. אינך יכול להאשים בכך את אירגוני הטרור כי הם אך ורק מסיתים אבל לא מארגנים ומנהלים. אינך יכול להאשים את הממשלה הפלשתינית כי היא כבר הצהירה שהיא בעד שלום הארץ ולא בעד אינתיפאדה. כל אחד מהצדדים המעורבים ברצח יהודים רוחץ בניקיון כפיו כי הטרור שנתקלים בו היהודים הינו יבוא אישי ואין בו כל מרכיב לאומי. החבר'ה האלה למדו את שמשון בעל פה כי אחד המורים המובהקים שלהם היה, כידוע, אוסטרמן השועל השמשוני מגוש שלום. גם קצת
שלום עכשיו, שוברים שתיקה ועצמות, בצלם וזוכרות ללא מחסומים.
ה. אבות אכלו בוסר פליטות אינה המצאה של ערבים. התשתית של אונרא הוקמה שנים לפני שהערבים הפכו עצמם לפליטים. התשתית תמיד קיימת וממתינה לשעת כושר כדי להתחיל לאסוף כספים ולהקים מנגנונים מכובדים. התשתית הזאת למדה לקח מהקמת המדינה היהודית. כי מה בעצם קרה? הפליטים היהודים נאספו בחמלה מתועדת בארץ ישראל. חמלה שעזרה לאסוף תרומות בחמלה רבה יותר. התרומות היו המטרה, כמובן, כפי שיגיד לך כל מנהל מנגנון מדופלם. אז מה קרה? היהודים האלה לקחו ברצינות את החלום והקימו לעצמם מדינה. המדינה סילקה את הצורך במנגנון. תרומות תמיד היו רצויות, אבל הגויים לא יתרמו לבני אדם שהם שונאים כמעט שנאת מוות שמתביישים להיות פליטים. רק אהבת בצע הכספים גרמה להם לחבק פליט יהודי בתמונה לתקשורת. הדפקטים האלה (אנחנו) לקחו את רעיון המדינה ברצינות ושיחררו עצמם ממנגנוני אונרר"ע ששאפו לצמוח, לפרוח ולהתנפח עם ריח. אבל מיד צמחה בתוך המציאות היהודית-ישראלית המזוויעה הזאת הזדמנות טהורה. נוצרו פליטים ערביים נדהמים שלא הצליחו לשחוט את תאוות הבשר שלהם או להשליך אותה לים, למצער. אלה – אמרו המנגנונים הנדיבים בינם לבין כספם – בחיים לא יקבלו מאתנו מדינה. אנחנו מאבחנים אותם כפליטים ולכן הם כולם ימותו אצלנו כפליטים, גם ילדיהם וכל הבאים אחריהם. יש גבול לחוצפה. זו תהיה מחלה כרונית שתמלא קופות.
בבראשית פרק יד פסוק יג הפליט מגיע לאברהם. אם הוא מגיע לאברהם אבינו שהיה גדול צדיקי העולם היהודי – קל וחומר שהוא מגיע לכולנו (צאצאיו) שומרי בריתו. אז, גבירותיי ורבותי, לבלוע ולשתוק...