שאלה: מה פוגע יותר מאבן? תשובה: הפנים המבוהלות של הכתבים והפרשנים, בדווחם על אותה האבן. בארה"ב, המעצמה החזקה בעולם, התחוללו שוב ושוב מהומות רחוב בין שוטרים לבין ציבור שחור על שימוש קטלני בנשק ע"י המשטרה - נושא רחוק מאוד מעניינים ברומו של עולם כמו הר-הבית, והנה - במהומות האלה נזרקו בשעה אחת יותר אבנים מאשר בכל התפרעויות ירושלים האחרונות. וגם נפרצו ונשדדו אינספור בתי עסק והמון מכוניות נשרפו, מחזות שמעולם לא ראינו אצלנו. ובכל זאת, אמריקה לא נכנסה לפאניקה. דיווחו - ועברו לסדר היום. עוד נושא שסביבו החלו מורטים את עצבינו ללא הצדקה הן תנועות הצבא הרוסי בצפון סוריה. נוצר הרושם כאלו לישראל הולכת ונפתחת חזית חדשה, חזיץ רוסית. שוכחים, שרוסיה אינה עוד סובייטית, היא היום מעצמה ידידותית לישראל. צבא רוסי בלטקיה אינו מאיים על ישראל יותר מחיילים אמריקנים בכורדיסטן. למה אפוא רגשה התקשורת? - ברור כשמש, שמשימת הרוסים בסוריה היא הגנתית. בן-החסות אסד נתון בצרות צרורות, ועימו נותנת החסות הרוסית. מה שהיה אמור להיות מעוזו האחרון של המשטר הסורי, החבל העילאווי בצפון נמצא בסכנה, ועימו בסיסי צי הים השחור וצי הצוללות של הרוסים בנמלים טרטוס ולטקיה. אם רוסיה אינה רוצה לאבד את המאחז היחיד שנותר לה בים התיכון, אין לה ברירה אלא להקים בכוחות עצמה מובלעת רוסית מבוצרת. החזקת בסיס כזה וההגנה עליו מצריכות השקעות ענק מתמשכות, וספק אם בסוף לא יבואו גם הרוסים למסקנה שאליה הגיעו האמריקנים בעירק ובאפגניסטן - פשוט לקום וללכת.

המעוז האחרון של הציוויליזציה המערבית

מדוע אני מאריך בנושא הזה? כדי להשוות בין הצרות הצרורות שיש לרוסים בסוריה לגן-העדן ממנו נהנה (עדיין) המערב במזרח התיכון, וזה יביא אותנו - איך לא? אל 'הנקודה הישראלית'. שלאחר התמוטטותן של כל כך הרבה מדינות ערביות סביבנו, נותרנו אנחנו המעוז החזק והיציב האחרון של הציוויליזציה המערבית באזור כולו. זולתנו אין כאן למערב על מי להישען באמת, ועל כן אין לנו להתיירא יותר מדי מתמרונים באו"ם, מאיומי חרם ואפילו מלחצים אמריקניים. זיכרו תמיד: הם זקוקים לנו! מפני שלא כמו הרוסים בסוריה, האירופים והאמריקנים אינם צריכים להקים בסיס מבוצר - סביב חיפה למשל, מפני שכל ישראל היא בסיס מבוצר אחד גדול של העולם המערבי, מעצם טיבה. אמריקה נרתעת היום מלשלוח "Boots On The Ground" - נעלי חיילים על הקרקע מעבר לים. כאן אין צורך, את התפקיד הזה ממלאים חיילי צה"ל!/ כדי להבין לעומק את תרומתה של ישראל לביטחון העולם החופשי, הבה נבחן לרגע את מצבם של המשטרים הערבים שעדיין משתפים פעולה עם המערב: מצרים, סעודיה, המפרציות, ירדן. כל אלה עומדים מול איום כפול: מצד העולם השיעי ובראשו אירן מחוזקת וכנראה גם גרעינית, ומצד הכליפות האיסלאמית ובראשן הברברים של דאעש. המדינות הסוניות הקרויות 'מתונות' אינן יכולות להתמודד צבאית עם הכוחות האלה ללא תמיכה צמודה של מעצמה. דא עקא, שהמעצמות המערביות אינן מוכנות להציב את רגלי החיילים שלהן על קרקע המזה"ת. כך יצא, שהערבים תומכי המערב, מחוסר ברירה, נאלצים להישען עלינו כדי לשרוד. יתר על כן: לא רק ל מ ד י נ ו ת הללו נשקפת סכנה, כי אם גם, ובנפרד, ל מ ש ט ר י ם. שום שליט מן השליטים שם אינו בטוח לחלוטין בנאמנות חייליו וקציניו מפני חדירה של אחים מוסלמים, דאעש ודומיהם. חשש כזה אינו קיים לגבי מדינת היהודים, ולכן גם לצורך ביטחונם הפנימי הם זקוקים לנו. כזה הוא המצב ברמאללה כבר היום: שרידתם האישית של אבו-מאזן וחבורתו תלויה כל כולה בצה"ל ובשב"כ. להמחשת תרומתה הייחודית של ישראל, חישבו על הטורים של צבא הכליפות האיסלאמית שנעים על נגמשים, טנקים ותותחים Made in USA. אם כך קרה לצבא העירקי שצויד ואומן ע"י אמריקה, זה יכול לקרות גם לכל מדינה ערבית אחרת. רק יעד אחד של משלוחים צבאיים למזרח התיכון הוא חסין: המשלוחים לישראל, כי כאן יושב לא רק בעל ברית, אלא חלק בלתי נפרד מן המערב. המערב נמצא, חי ונושם כאן דרך קבע - באמצעות ישראל. היתרון הזה לבדו יבטיח לעולם החופשי את הניצחון באזור מכריע זה, בסופו של דבר.

ללא טיפת הערכה

במבט היסטורי לאחור, המערב קוצר כאן את אשר זרע ב-1920 בוועידת סן רמו, כשהחליט להקים על שטחי האימפריה העותומאנית לשעבר מנדטים אנגלים וצרפתים כגרעינים למדינות לאום ערביות עתידיות: עירק, סוריה ואח"כ לבנון וירדן. למזלנו ולמזלם, הם עשו יוצא מן הכלל אחד: את המנדט על פלשתין הועידו לא לערבים המקומיים, שבהם ראו "עדה" בלבד, כי אם "כבית לאומי ל ע ם היהודי". היום, מרוב המדינות הערביות האלה לא נשאר כלום, ורק היוצא מן הכלל היהודי-ציוני עלה ופרח ואף הפך למעצמה אזורית שהיא אבן הפינה לשארית נכסיו של המערב באזור. המערב הצליח, מפני שרתם לעגלתו את האנרגיות העצומות של הציונות, של עם ששב לארצו, להבדיל ממעצמה קולוניאליסטית שמקימה מדינות בובות מעבר לים. למרבה הצער, במערב לא כולם יודעים להעריך את מה שיש להם ועוסקים בדה-לגיטימציה של המדינה הציונית ובהשמצתה לטובת אשליה חדשה, חזון התעתועים הפלשתיני. הגורמים האלה שוכחים שבכך הם פוגעים גם בעצמם, באינטרסים החיוניים ביותר שלהם באזור מרכזי לשלום העולם. חבל, שישראל אינה אומרת להם כל זאת, ובפה מלא. ולנו ייאמר בפרוס השנה החדשה: 'אל תירא עבדי יעקב!".