ידיעה של כ-150 מילים במעריב, שנת 1961, סיפרה על דבר פטירתו של השופט משה זמורה, נשיאו ומייסדו של בית המשפט העליון בישראל. אף שהיה מנהיג בכיר ליהדות גרמניה, היועץ המשפטי של ההסתדרות, ומייסד תשתיתה של המערכת המשפטית הבכירה של מדינת ישראל פטירתו של פקיד בכיר זה לא חוללה הדים. מי שהספידו היה נשיא בית המשפט העליון הבא אחריו. ה-5 בפברואר 1983 היה יום חורף אופייני. כותרות דיברו על בעיות בין צה"ל והדרוזים בהרי השוף לבנון. האינפלציה הייתה גבוהה, ויצחק אולשן, נשיאו השני בית המשפט העליון נפטר. הגם שהיה עורך דין מזהיר בתיקים ציבוריים שלפני קום המדינה, בין חמשת מייסדי בית המשפט העליון ויו"ר ועדת אולשן-דורי לחקר "העסק הביש" הוא הלך לעולמו בשקט, כמעט ללא אזכור תקשורתי. לפני כשבוע הלך לעולמו מישאל חשין. פנסיונר. לשעבר פקיד בשירות המדינה. היקף הסיקור התקשורתי נע בין הלוייתו של הרצל למותו של בן-גוריון: יותר מ-20 מקורות ב"גוגל חדשות", יותר מ-10 אייטמים ב-ynet, כותרות של עמוד ראשון בכל העיתונים. והסופרלטיבים (כאן צריך לנשום עמוק) "עולם המשפט התייתם", "אישיות נדירה", "משומרי החותם של הדמוקרטיה", "אחד יחיד ומיוחד"... בהלוויתו הספיד, מלא חנופה, נשיא המדינה רובי ריבלין, נכחו גם ראש הממשלה ורעייתו, ועוד אינספור סלבס. מדובר על אישיות צבעונית למדי. איש שלא שירת בצבא (מסיבות רפואיות) אך גם לא התנדב, איש שגילם את צמד המילים הון-שלטון בהיותו נשוי לבת של מייסד קונצרן "טבע", איש שדרס אופנוען ו"דאג" שייעלמו כל הנתונים המוכיחים את אשמתו. עליו קיימות שמועות והוכחות שקיים יחסים עם הכפופות לו למשרה (אשמה ששלחו עליה, ללא הוכחה, נשיא ל 7 שנים לכלא), היה אב לבת לא חוקית, והתכחש לה. כאשר שר המשפטים ביקש לרסן את חונטת הפקידים בעליון איים עליו ש"יגדע את ידו". זה לא הפריע לו לדבר גבוהה גבוהה על שלטון העם, לגזור פסקי דין מחמירים בעבירות "צווארון לבן" ושיא האירוניה, להכניס משפט קלאסי לפסק דין מוסרני "כשאשה אומרת לא היא מתכוונת ללא". מה הסיבה לשוני העצום בין הסיקור העיתונאי של הליכתם של גדולי המשפט, ומותו של משפטן בכיר וצבעוני. הסיבה היא המהפכה של אהרן ברק. מהפכה במובן הרע של המילה. אם בשנות ה-50 וה-60 היה ברור שהעם הוא הריבון, ובחירותיו הם השולטים. אהרן ברק עשה מעשה קולונל בצבא, וניצל את גייסותיו לתפוס את השלטון. מעתה ממשיכה להיות פסאדה של בחירות, וכנסת, וממשלה. אולם הגנרל חורחה וידלה, או שמא יעקב אלפרון המשפטי מטיל את אימתו. המשפטן האמריקני הבכיר, ריצ'רד פוזנר כינה את ברק "פיראט משפטי". (Legal Bucaneer). כל מי שהלך עם ברק היה שותף לספינת הפיראטים שהטילה את אימתה על מי החופים של מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. הליברליזם החילוני האשכנזי הוא שיטה של מיעוט? האינטרסים האירופים לא מבקיעים את חומת הריבונות הישראלית? אין בעיה. בג"ץ יסדר. היועמ"ש ינחה. ומי שאימתו על הקהל, מצווה להתחנף לו. זה מסביר את הסלבס, ואת הקהל, ואת הכותרות, ואת המספיד. אז נכון שדווקא חשין היה הפיראט הטוב. הוא היה בעד שוד מתון, פוטש אחראי, רודנות משפטית הומאנית, הוא התנגד לברק בשאלות עקרונית. אולם הנשיקה הפטרנליסטית (על הקרחת) שהעניק לו ברק עם פרישתו, סימלה בדיוק את תפקידו: לקיים מראית עין של פלורליזם ב"עליון". להיות הפיראט הטוב. וכשזה הולך, יותר מאשר "אחרי מות קדושים אמור" - המתייחס לאדם הפרטי, מצווה גם לאמור כי מן הבחינה הכללית: "באבוד רשעים רינה". עוד פיראט הלך.