לקהילה היהודית של פנמה קוראים "שבת אחים", וכשמה היא קהילה (דתית בחלקה) סגורה ומסוגרת, ולמעשה היא תוצר של מפעל חייו של הרב ציון לוי ז"ל שבנה יש מאין את הקהילה הזאת. הוא הגיע לפני מעל לשישים שנה כאשר לא היה בפנמה כמעט זכר לסממני היהדות, והיום עומדים לרשות הקהילה מספר בתי כנסת, בתי מדרשות, כוללים, מיקוואות, רשת מכובדת של מסעדות כשרות, וכמובן בשר כשר בשפע העומד הלכה למעשה לרשות רוב הפזורה היהודית במרכז אמריקה.
לפני שבע שנים הגיע מהארץ הרב משה קצין, רב צעיר ורענן שהוטלה עליו המשימה לקרב אל חיק היהדות את הדור הצעיר ומאז נדבק בו הכינוי "הרב של הצעירים". היכרתי אישית את הרב קצין, כותב השורות תושב פנמה, ואני יכול להעיד על איש חביב וצנוע שלקח ברצינות רבה את משימתו ודבק בה במסירות. הצעירים אכן הסתופפו סביבו ובתוכם לא מעט מאלה שבעגה הצברית נקראים כבעלי הקוקו... במילים אחרות הוא הצליח בגדול במשימתו והצעירים חזרו בהמוניהם אל חיק היהדות, אם תרצו - נותקו בהמוניהם מחבלי ההתבוללות, תרתי משמע.
ולפתע, כשבוע לפני ראש השנה זו, הרב משה קצין נעלם מהמכ"ם; נעלם כליל. שום מידע משום גורם רשמי לקהל חסידיו הצעיר שנותר פעור פה נוכח היעלמותו הפיתאומית של רבו הנערץ ללא שום הסבר/ הודעה, זאת כאשר לא חסרים צינורות רשמיים לקהילה המאורגנת, ישנם לא מעט עוזרים ורבנים מטעם הקהילה, וגם ועד הנבחר מדי שנה ונשיא שעומד בראשו. ישנו גם רב ראשי שהוא הבוס הישיר שלו.
מטבע הדברים השמועות התגלגלו מפה לאוזן ומילאו את הוואקום של השקט הצורם, והשמועות נחלקו בין הטוב לרע וליפה והמכוער והמהימן והמסולף, והיו אף שמועות שהטילו דופי במהימנותו של הרב הנערץ. לציין כי שמועות אלו נדחו על-פי רוב לטובת השמועה הכמעט רשמית שעמדה בראש מצעד השמועות והאפילה על אחיותיה: הרב קצין קיבל הוראה חד-משמעית מפטרונו הרוחני הרב חיים קנייבסקי, לשוב באופן מיידי אל ארץ אבות יען כי ביאת המשיח היא עניין של ימים ספורים.
ערך חזיוני ואכן יום לפני ראש השנה מגיע האימייל המיוחל מהרב קצין אל כל חברי הקהילה, בו מתנצל על היעלמותו הפיתאומית ומאשר את השמועה שהופכת בין רגע לאמינה: "לא יכולתי לסרב לגדול הדור". גדול הדור הרב חיים קנייבסקי לא הרשה לו אפילו לחזור אל משפחתו שבנתיים נשארה בפנמה והצטרפה אליו כעבור ימים. הוא לא הורשה לחזור ולארוז את חפציו, למכור את מה שניתן כולל את ביתו, את האוטו... שבע שנים חי האיש בפנמה.
"המשיח עומד בפתח" הפך באחת ממושג בעל ערך חיזיוני לעובדה בעלת מאפיינים מוגדרים: "ואם המשיח יגיע מחר או מחרתיים? האם יואיל להמתין לך עד שתגיע בעוד שבוע מפנמה?" - אינני בטוח אם המילים האלו שימשו את הרב קנייבסקי בניסוח הוראתו החד-משמעית שהיפנה לתלמידו הרב קצין; עם זאת אין בליבי ספק כי אלו רוחם של הדברים.
השמועה שהתגלגלה בפנמה על ביאת המשיח בתוך ימים ספורים הפכה אצל חלק מהיהודים לעובדה מוגמרת. ערב ראש השנה קיבלתי שיחה ממכר שהפציר בי להצטייד באוכל ובקופסאות שימורים "כי המחסור במזון הוא תוצאה מיידית למלחמות עקובות מדם שעתידות להתרחש בימים הקרובים - בימות המשיח".
ידוע כי אחד מ-13 העקרונות של היהדות הוא עצם הציפייה לביאת המשיח, כלומר היהודי שהפציר בי להצטייד במזון, ומעבר למסקנתו הספונטנית, הוא גם מילא באופן אמין אחר אחד העקרונות היסודיים של היהדות, ואיני מציע להקל ראש בעקרון אשר מדרבן את המודעות להשתמש באחד הכלים החשובים להמשכיותה - הוא כלי האיפוס, "reset switch", לחזור להתחלה. כלומר דווקא כאשר הכל אבוד מבולבל וחסר תוחלת - דווקא שם עומדת לרשותנו אופציית האיפוס שרק מי שמודע למיקומו במציאות יכול להשתמש בה.
ניתוק מהשגרה ואינני משלה את עצמי, המודעות למיקומנו במציאות היא ממנו והלאה. נותר לדעת מה אנחנו מצפים מהמשיח, איך אנחנו רואים ומציירים אותו בדמיוננו, מהי משמעות המושג "משיח" עבור האנושות ועבורנו כיהודים?
הרוב המוחלט של האנושות משתומם מהרוטינה ותאב לשינוי; בתת המודע שלנו גם האירועים הכאובים ביותר כמו מלחמה ומוות, עושים עבורנו את עבודת השינוי. הרוב המוחלט של היהודים רואה במשיח כאוביקט או כאירוע שינתק אותו מהשיגרה המקוללת ויקחהו ישירות אל חיק עולם חדש שיעורר בחזרה את סקרנותו.
מאידך המיעוט המוחלט שבתוכנו הוא הפלג הדתי, רואה במשיח כאוביקט מכני שבא לתקן בעיה טכנית; להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר את בית המקדש, את הביכורים, את הקורבנות, לענות על קושיות תלמודיות והלכתיות שנותרו פעורות מימים ימימה. וכן, גם להחיות את המתים וזה עיקרון בפני עצמו.
שניהם, גם הרוב גם המיעוט רואים במשיח ועם כל הקושי בניסוח, כסופר אדם שבא לשנות ולהסעיר ולהלחם ולהנהיג ולהחיות ולהמית ומה לא... ויש להצטייד באינסוף גרעינים ופופקורן למופע האדיר והנורא מכל הממתין לכולנו על מרקע החיים. סופר-אדם יופיע בפני העולם בשידור חי; נחיה ונראה ונספר לילדינו. ועל מה ההתנסחות הזולה הזו? כי כולם, גם המיעוט גם הרוב סובל מתסמונת הרוטינה המקוללת ומייחל לשינוי המציאות.
מנהיג לעולם אין ספק כי נוצר אצלנו נתק בן אלפי השנים עם ההכרה, עם הכרת הבורא והבריאה, והאמונה היא זו שמילאה את הוואקום של ההכרה. תפקיד המשיח אפוא למלא בחזרה את הוואקום הזה ולהפיח בו תוכן; את אותו התוכן שהכירו אבותינו ביציאתם ממצרים ובמעמד הר סיני.
השאלה מה הייתה תכלית ההכרה הזו ובעצם מה הייתה מטרתה? במשך אלפי השנים עניינו על השאלה הזאת בתשובה הידועה: יש להכיר כי לבריאה יש בורא וכי יש מנהיג לעולם, אחרת הכאוס ישלוט בתודעה שלנו כי לא נדע לזהות את המידע הבסיסי ממנו נגזר כל יתר המידע של המציאות. כלומר מנוי וגמור עימנו כי היעד הוא הכרת המציאות, וכן מנוי וגמור עם השם יתברך להקנות לברואיו את היעד הזה, שנכיר את המציאות לאשורה על-פי הסדר הטוב והישר, באופן שנתמקם במרחבה בדיוק רב.
המסקנה והמופשטת היא כי בית המקדש אינו המטרה, בית המקדש הוא האמצעי שעומד בין שני קצוות, בין הידיעה לאי-הידיעה, ובאמצעותו אנו אמורים לחתור אל הידיעה בכדי לעמוד על תוכן המציאות. וכן גם שמירת השבת וברית המילה וחובת עקירת גיד הנשה. איננו יודעים כיצד קושרת אותנו עקירת גיד הנשה עם הכרת המציאות אך אבותינו ידעו גם ידעו. מה שעומד מאחורי שמירת השבת הוא לא סוד כמוס שרק יחידי סגולה נחשפו אליו, כי-אם מידע מופשט שבאמצעותו חתרו להכרת המציאות, ובעוד אבותנו עמדו על המידע הזה ששימשם להכרת המציאות, אנו נותרנו רק עם השבת ללא המידע הרלוונטי; זה ההבדל בין הכרת אבותינו לאמונתנו.
אינני מצפה, אפוא, לבית המקדש שירד בנוי ומזומן מהשמים, אני מצפה למשיח שיקשר אותי באמצעות בית המקדש עם המציאות. אינני מצפה למשיח שיצביע על מיקומו המדויק של גיד הנשה, מצפה אני למשיח שיצביע במדויק על הקשר בין גיד הנשה למיקומי במציאות. אני מצפה למשיח שיפתח את עיני לראות את המציאות שבמשך אלפי השנים נסתרה ממנה. אני מצפה למשיח שיעשה שלום ביני לבין תורתי הקדושה שאלפי השנים שמרתי עליה מכל משר מבלי להבינה, כי נבצר ממני להשכיל כיצד יוצרים דרכה את הקשר עם המציאות.
אתם החמור "משיח" שיחזיר לירושלים את בית המקדש ואת הביכורים והקורבנות, ואף אם יענה לנו על הקושיות ההלכתיות הסמויות ביותר - אולי יהא מנהיג דגול, ואולי אולי צדיק גמור אך הוא לא המשיח שלנו. המשיח שלנו הוא זה שיבוא ויקרא לעברנו במלוא גרונו: אתם אתם החמור שנשא על שכמו את התורה בדרך ארוכה ופתלתלה, על-פני אלפי השנים, מבלי להבין אות מתוכן המשא שעל שיכמו. אתם אתם שטיפסתם הרים וגבעות והלכתם בדרכים עקלקלות וקשות מנשוא, התייסרתם, נהרגתם בשביל לשמור על קוצו של יוד ושל אות בתורה ולהביאה בשלמותה הנה, והינה הגעתם בשלום עם משאכם השלם, לא חסר תו ולא אות. היום אני כאן בשביל לקבל מידכם את המשא, להורידו מעל שכמכם ולהסביר לכם את תוכנו, את מילות התורה והקשר שלהן למציאות.
זו משמעותו ותכליתו של המושג "המשיח", ואני מזמין כל אדם ואדם בישראל להכיר באמת המופשטת הזאת ולהתמודד עימה ועם השלכותיה.
