|
1 |
|
|
מבחינה היסטורית מלחמת יום הכיפורים היא אכן ניצחון גדול למרות מחדלים ומאז לא היו ניצחונות. כשהימין היה בשלטון לא ניצחנו אפילו פעם אחת-מעניין אם זה בגלל או במקרה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גולדבלט משה |
|
|
|
|
|
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
רק היסטוריון בגרוש יכול להוציא משפט כזה - "ניצחון שכמותו לא נראה בהיסטוריה".
סליחה, זו כתיבה שנמהלה בשכרות, בהרבה יוהרה לאומנית ובעיוורון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
היסטוריון בגרוש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4 |
|
|
כל בן אדם שחי פה אז, והיה יותר מבן עשר, זוכר היטב את ההלם שבו היה שרוי עם ישראל כולו נוכח תוצאות האסון של מלחמת יום הכיפורים. ועם ישראל כולו לא היה תבוסתן, ולא ציניקן, אלא עם באבל כבד. הכותב איננו הראשון שמנסה לשכתב את ההיסטוריה בשעה שאנשים עוד זוכרים מה היה באמת, ואולי כדאי להזכיר לו נשכחות, כדלהלן (מויקיפדיה): "ב-18 בינואר 1974 נחתם בקילומטר המאה ואחד הסכם הפרדת הכוחות. על ההסכם חתמו הרמטכ"ל דוד אלעזר וגנרל גמאסי (שמונה תוך כדי השיחות למפקד הצבא המצרי).
בהסכם נקבע שישראל תיסוג מהגדה המערבית של תעלת סואץ, וגם מהגדה המזרחית, עד למרחק של 20 קילומטרים מהתעלה. " - לא הסכם שלום ולא נעליים, נסיגה ישראלית!!! וזו תוצאה של "ניצחון ישראלי מוחץ"?! עוד ניצחון כזה ואבדנו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
הכותב בצד של העובדות. וזה הצד הנכון. וגם אתה בד"כ בצד הזה.
מדינת ישראל המפונקת היתה בהלם ? צריך להבין שהבעיה היתה פסיכולוגית.
שלושים שנה אחרי אושוויץ נהרגו 2,500. הלואי והיינו נשארים בסיני במקום הדאעש שיש לנו היום. באושוויץ נהרגו קרוב ל 20,000 יהודים ביום. בריטניחה הקריבה 580,000 חיילים במלחמת העולם.
בעלות הברית במלח' העולם השניה חוו משך שנתים וחצי רק תבוסות.
הגרוע הוא שהבכיינות המוגזמת גרמה לכך שמאז לא מנהלים מלחמות, אלא רק מפציצים מרחוק , נסוגים, וסופגים בעורף.
מאז 74 נהרגו יותר מ 2500 ישראלים. וכולם על רקע נסיגות ו"הסכמי שלום" פיקטיבייים. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יגאל כנען |
|
|
|
|
|
התמונה שהוצגה במאמר זה, והנתונים שהובאו, אומרים לכל תבוסתן וציניקן ישראלי להביט היטב על המספרים הנ"ל, ובעיקר להביט היטב לתוך האמת הפנימית שלו ולהודות שאם זה אכן היה המצב, הרי שנתוני גמר המלחמה מראים ניצחון ישראלי מוחץ, מראים לנו שסוריה מאז שמרה בקפדנות על גבול שקט, שמצרים וירדן עשו "הסכמי שלום", כי כמו סוריה, הם הבינו שהם לא יוכלו לנצח אותנו בשדה הקרב. נכון שהחזרנו את סיני למצרים, אבל היינו מוכנים לעשות זאת בעבר תמורת הסכמים ארוכי טווח. הניצחון הזה שלנו היה אם כך, גם צבאי וגם מדיני, אבל מצד שני, לא חגגנו.. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
דרורי |
|
|
|
|
|
בעצם, שניכם אומרים אותו דבר - מבחינה צבאית ניצחנו, מבחינה פסיכולוגית הובסנו. אני לא אחלוק על העובדות הצבאיות, אבל לדעתי, גם ההלם שפקד את העם הזה הוא עובדה. אז אתם רשאים להגדיר אותי (ואת רובו המוחלט של העם) בתור מפונק או תבוסתן, ובאמת שאני לא נעלב, אבל יש לשים לב שאני לא מגדיר את המלחמה הזאת בתור תבוסה, אלא בתור אסון. ועל העובדה שכתוצאה מהמלחמה נסוגונו מהתעלה אי אפשר לחלוק. וחוץ מזה, אני חולק על דעתו של כנען שכתב: "מאז 74 נהרגו יותר מ 2500 ישראלים. וכולם על רקע נסיגות ו"הסכמי שלום" פיקטיבייים", כי מלחמת לבנון (הראשונה) ממש לא היתה על רקע של נסיגה או הסכם שלום. אני בהחלט חושב שהסכם רבין-ערפאת היה הסכם שלום פיקטיבי של כניעה לטרור שהמיט אסון על ראשינו, אבל לדעתי האסון של מלחמת יום הכיפורים היה גדול יותר. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
אבל לימוד היסטוריה נולד למען הלקח
ולא חובה להשתעבד לפרשנות סמולנית של דור מסויים. ( הכל בגלל השחיתות, קו ברלב, היינו חייבים לסגת תמיד, סאדאת רק רצה שלום, שגיאות כמו של ה"קונספציה" הם יחידות בהיסטוריה ובלתי נסלחות, אסור שסיני תהיה שלנו וכו' וכו').
הפלישה הגרמנית לרוסיה, פרל הרבור, והבליצקריג בפולין ובצרפת היו לא פחות מפתיעות וכואבות. לקח לארצות שחטפו שנתיים שלוש (!), להפוך את הקערה על פיה, ובכל זאת אין פסטיבל הלקאה עצמית כל יום שנה, אין פסטיבל לכלוך הדדי, אין פסטיבל בכיינות. חוגגים את הנצחון.
תקראו את זכרונות צ'רצ'יל. כמה חטף וכמה הפסיד. דונקרק היה נסיגה מכובדת. גאים בה. אם היו מדיחים אותו כפולחנות הסמול בארץ היינו נשארים עם גמדים סוג ב'.
אם אתה רוצה לבנות אומה חזקה, גדולה, גאה , אמיצה, בעלת כח סבל - תפעל לפי צ'רצ'יל ולא לפי יחימוביץ', קירשנבאום ורבין.
ואגב (כי זה שולי ) מלחמת לבנון השניה נולדה בעקבות מסיגת ה "ארבע אמהות" מלבנון. במלחמה הבאה כש 10,000 טילים יפלו על ישראל, אולי יעשו חושבים על ההחלטה של אהוד ברק לברוח משם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יגאל כנען |
|
|
|
|
|
כשהייתי ילד היה לנו בבית ביוגרפיה שלו, וקראתי אותה בערך מאה פעמים. כשהייתי בטיול באנגליה נסעתי לכפר בלאדון, ממש מאחורי ארמון בלנהיים, ועליתי לקברו. ההבדל בין צ'רצ'יל לבין שרון הוא שצ'רצ'יל הבטיח לאנגלים דם, יזע ודמעות, ואילו שרון הבטיח לנו שאם המצרים יצלחו, מלחמת ששת הימים תהיה בשבילם טיול במדבר לעומת מה שמחכה להם. צ'רצ'יל לא רימה את האנגלים, ואילו כל המנהיגים שלנו, האזרחיים והצבאיים, רימו אותנו, ואנחנו האמנו להם. וחוץ מזה, מלחמתם של האנגלים הסתימה בכניעת גרמניה, ואילו מלחמת יום כיפור הסתימה בנסיגה ישראלית מהתעלה. לו נסתימה מלחמת יום כיפור בכניעה של סוריה ומצרים, לא היינו מתיחסים אליה כפי שאנחנו מתיחסים אליה היום, ואז גם היה מקום לדבר על ניצחון. המנצחים לא נסוגים משטחים שהחזיקו בהם לפני המלחמה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן |
|
|
|
|
|
נצחון במלחמה מוגדר כהישג עד סיום פעולות האיבה. לכן, מבצע סיני (1956) היה מבצע צבאי מזהיר גם אם, בסופו של דבר, בשל חולשה מדינית, הסתיים בנסיגה.
מלחמת יום הכיפורים הביאה את צה"ל עד 50 ק"מ מדמשק ולק"מ ה 101 מקהיר. בריה"מ איימה בפעילות גרעינית אם צה"ל לא יציית להפסקת האש. עד כדי כך היה החשש מתבוסה ערבית טוטאלית.
אלא שהמלחמה הציפה חולשה ערכית, קריסת האקטיביזם המפא"יניקי, בכיינות, הלם, פינוק, פרטיות, רדיפת נוחות ועוד ועוד. כל אלה גרמו לנסיגות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יגאל כנען |
|
|
|
|
|
עד שלא ייתום הדור שחווה את המלחמה לא נפסיק להתווכח על תוצאות מלחמת יום הכיפורים.
בינתיים אף רחוב בירושלים, תל אביב או חיפה לא קרוי על שם המהלך המזהיר שלדעת הכותב כאן מוכיח שהיה ניצחון מזהיר במלחמה. אני מתכוונת לחציית התעלה.
הסיבה - אין במה להתגאות.
מועדים לשמחה! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
לא מתווכחת |
|
|
|
|
|
המצרים...אחרי הכל הם הקימו בקהיר מוזיאון מפואר לנצחונם במלחמת יום הכיפורים. איך נסביר לתיירים ממצרים מה באמת קרה ? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אג'יפטולוג |
|
|
5 |
|
|
במלחמה הבאה הם ינצחו. שיגור של מאות טילים מדוייקים בדקה ישתק אותנו. נחילים של מיליוני חפים מפשע יאנסו וישחטו אותנו אחד אחד או שניים שניים, תלוי בהעדפתם. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר |
|
|
|
|
|
|
|
6 |
|
|
מעולם לא מחשפו ערוות החפיף הצהלי וערוות האגו המנופח- כמו במלחמה זו. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יאיר4 |
|
|
|
|
|
|
|
7 |
|
|
למרות שנעשו המון שגיאות בהנהגה המדינית והצבאית (אפילו אפשר להצביע על עיוורון וטימטום), למרות כל הטענות כלפי צה"ל, המספרים אינם משקרים, יצירת התדמית משקרת ולמלחמת יו"כ לא היו יחסי ציבור.
1. לגבי המספרים, בתרגיל מערכתי (בו נטלתי חלק) סיכום האבידות של צה"ל היה צריך להיות פי 2 עד 3 ממה שקרה והמלחמה הייתה צריכה להמשל פי 2 זמן.
2. צריך לזכור כי בימים האחרונים של המלחמה הארמיה השלישית הייתה מכותרת , חה"א עשה בה כבתוך שלו והם המצרים נסו על נפשם תחת כל דיונה מזדמנת וזעקו לרוסים שיצילו אותם.
3. למלחמה לא היו יחסי ציבור וכפי שאני זיהיתי את התהליך, התקשורת והעיתונות (בערך אז זה התחיל) החליפו דיסקט ותפסו פוזה פאציפיסטית ופתאום ביקורתית, בחזית המורל היה גבוה אבל ככל שהתקרבת לת"א, קול הנהי והבכי עלה למרומים.
העיתונאים - בסוף המלחמה בחזית פרצו לי לתוך היחידה מספר עיתונאים וטענו כי נאמר להם כי משה דיין נמצא אצלנו ביחידה (אולי ראו מספר ניידות שנראות כמו חפ"קים) לא היה קשה לזהות את ההתנהלות הנבחנית והנשכנית והנבזית שאלה העיתונאים הפגינו, הייתי חייב לגרש אותם.
4. הנהי והבכי מקורם היו בגורמים שניצלו את אבידות צה"ל לצרכים פוליטיים וגיבוי משנתם הדפנסיבית - חד וחלק.
ולאהוד, עניין הנסיגות היה עניין פוליטי ולא צבאי .
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
מגיב ותיק |
|