הקבצן ברמזור

יום יום, בנוסעי לעבודה בת"א אני רואה אותו עומד ליד הרמזור. איש קטן, רזה וחיוור מאוד, הוא עובר בין המכוניות ומקבץ נדבות. ודאי רבים מהם נתקלתם בו ובדומים לו, המפוזרים בצמתים גדולים רבים ואתם כבר מכירים את הסיפור. זהו המסומם התורן, הניצב במצב מוזר. מצד אחד הוא מכור ולא כשיר לעבודה, מצד שני, עדיין מסוגל איכשהו לתפקד, והרי גם קיבוץ נדבות היא מעין פעילות. הלא ישנם מסוממים אחרים הזרוקים במקומות כמו תחנה מרכזית ישנה בת"א, שהם במצב גרוע יותר. אותי משך מבטו של המסומם התורן שלי, מלא סבל, מתייסר, מן ישו של הכרך. חולף על פני תור המכוניות ברמזור במהירות, לרוב מתנדנד ולפעמים במבט מזוגג. הוא אפילו לא עוצר ליד הנהג, רץ קדימה בכוח האינרציה, של הסמים שכבר פגה השפעתם ועתה מתגלה פעולתם ההרסנית והאכזרית. הוא לא יחיד, יש לו אחים כמוהו ברמזורים בכל העיר, ברפש טובלים. הרמזור שיתחלף, האור הירוק, ייקח אתכם משם, אך זיכרון המראה מראשכם לא מהר יחלוף. אולי שלפתם פרוטה, אולי לא הספקתם לתת מאומה, בצומת הבא, תוך נסיעה, תחשבו עליו שנית עם רגשי אשמה. הרי ישנם אגודות לכלבים וחתולים שעל דבר שכזה מהומה היו מקימים. מוזר עד מאוד כיצד ניתן להתעלם מסבל בעל חיים, אם הוא בן אדם, שנדמה שרק פרוטה הוא רוצה. "מה חסר לו יותר מזה", טובי הלב שביניהם חושבים ופרוטה לו נותנים ולדרכם אצים. אז מה הפתרון הנכון? אולי לבעוט בכלב או בחתול שתפגשו פעם הבאה, ובכך לפרוק את הכעס ולאזן את התמונה? לרובכם ודאי טרדות היום יום והעבודה מספק את המפלט מהמחשבה המטרידה, על הדבר הזה הנורא. לפי דעתי יש פה מחדל מלמעלה, מהרשויות שלא מטפלות, להם הכוח, להם האפשרות לטפל באומללים אלו. יש למשל טיפול של רופא ישראלי למסוממים שהרשויות לא מוכנות לממן, למרות שטיפול זה הוכיח את עצמו. אם למשל יאמצו את הטיפול שלו וגם ירחיבו אותו, לא רק במסגרת מוסדות יקרים, אלא יתנו את התרופה שלו גם למטופלים בחוץ, הרי אפשר לעשות פה מהפכה של ממש! נדמה לי שכמו ברפואה הטבעית, האלטרנטיבית, הפתרון נמצא פה לידנו, אבל אין לנו את הפתיחות הנפשית לאמץ אותו! יושב לו מעט ואחר שוב עומד הולך לפנים על פני תור המכוניות חולף מבטו כבוי הליכתו כמו בובה שחיים נטולה אם תפתחו את החלון מטבע תתנו רק אז אולי קצת חיים בעיניו תראו ביניכם לבינו זגוגיות המכונית הדקות כפסע חוצץ בין העולמות ובכל זאת לעולם הם לא ייפגשו העולם שלכם ושלו כמו גלקסיות זו מזו רק ירחקו ובין רמזור לרמזור בנסיעה חלקה אתם חוצים עולמות במהירות של חצי קילומטר לשעה הזמן עבר הבושה נגמרה נותרה עוד דקה לרמזור הבא האיש שלא קיים חולף לידך היה כלא היה מי שאין לו חמלה כבר אין לו שום תקווה כבר נדון הוא בחיים למיתה מי שלא ירחם אין לו בין בני אדם שם הוא כמו מסכן, מנודה בחוץ כי אותו גורל מחכה לו גם אם לא יהיה בן אדם גם אם לאחרים נדמה שאינו כלל אומלל אז תנו פרוטה לאומלל, חבל, גם הוא בן אדם! גם אתם אז משם לדרככם תצאו טובים יותר ופתוחים לחיים מי יודע העולם יום אחד ישתנה ויהפוך לנעים.