"במלחמה השכלולים האחרונים במדע, כרוכים במעשי האכזריות של תקופת האבן". (ו
וינסטון צ'רצ'יל)
מעל לכל וראש לכל, למען השלטון וגאוותו, חייב עם להחזיק בנשק בתורת עיקר כבודו, תורתו ומשלוח ידו". (
פרנסיס בייקון)
הפנייה של השר ארדן - שגויה הפנייה של השר ארדן, לא לקדם שופטים מקילים בעונש (במקרה הספציפי זורקי האבנים), היא שגויה מיסודה ויש בה אלמנט של הטלת אימה מפני קידום, דבר שהוא לא אתי, לא מוסרי ופוגע בעצמאות שיקול הדעת של השופט.
הדרך הנכונה לפנייה הייתה צריכה להיות לתביעה הכללית, להחמיר בענישה, לאור התגברות התופעה, החמרתה ותוצאותיה הקטלניות. הפנייה נכונה הייתה לפנות לתביעה הכללית בבקשה לערער על כל עונש מקל, כמתבקש מהדין ומהמצב העובדתי והאווירה הציבורית. ההתעקשות של השר שלא הבין את המהלך השגוי, כמו התעקשותו הלא מובנת, בבחירת המפכ"ל המיועד, לאחר שנתגלו פרטים על עיסוקיו וחשש לטוהר מידות, לאור הפרסומים בתקשורת ואפילו בעקיפין ואפילו שלא קשורים אליו ישירות, אלא לאלה שהיה איתם בקשרי מסחר, מעמידים את שיקול דעתו בנושאים אלה, בימים אלה, לא בצורה הולמת.
התופעה של התקוממות עממית באמצעים של זריקת אבנים ושליחת צעירים וקטינים לחזית ההתפרעויות, אינה חדשה וכבר הייתה בפעולה בשנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80 המוקדמות. עוד בתקופתי כיועץ משפטי ביו"ש ובעזה וכן במהלך היותי שופט צבאי, הבעיה הייתה קיימת בחריפות לא פחותה מהיום, והיא מוגרה בהצלחה ובנחישות באמצעים שתיארתי לעיל, ובמיוחד על-ידי מעצר או מאסר של הורי הקטינים שלא יכלו לעמוד בקנסות הכבדים שהוטלו עליהם.
ההסדר בצווי המושל ביש"ע ובעזה, לפיו ניתן להטיל קנסות כבדים על הורי הקטינים, עדיין קיים ותקף, ואם צריך לתקן את החוק בישראל בנושא זה, אפשר וצריך לעשות זאת בהקדם. אסור להיבהל ואסור להיכנע ללחצים מבית ומחוץ בנושא הזה ולא בנושא ירושלים כמובן. הדאגה לביטחון אזרחי ירושלים וישראל עומדת בראש הפירמידה של הממשלה ועליה לעשות ככל יכולתה לספק ביטחון במהרה, ללא מורא וללא פחד.
יד חזקה, מהירות פעולה, עקביות, נחישות, הם הכלים העיקריים כנגד כל סוגי התקוממות או הפרעות סדר, הסתות והמרדות. שימוש במעצר מנהלי כנגד מסיתים וממרידים, הן הפלשתינים, הן מגורמים קיצוניים של אזרחי ישראל, ערבים ויהודים, הם כלים הכרחיים ולגיטימיים במדינה דמוקרטית מתגוננת.
הערות לסיום: - לפי המתרחש בזמן האחרון, נראה לי, לצערי, שהר-הבית לא בידינו ולא בשליטתנו.
- אולי הגיע הזמן, פעם נוספת לכבוש את הר-הבית, כדי שהפלשתינים והעולם ידעו שהר-הבית מקודש לעם ישראל, שנים רבות לפני המוסלמים, והוא חלק מירושלים ולא חלק מהישות הפלשתינית.
