בראש השנה אנו מברכים איש את רעהו "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה". אני חי מזה מספר עשורים ועדיין חוזר על אותו נוסח ברכה. באופן תמוה אנחנו מקדשים את מה שלמדנו וחוזרים על זה מדי שנה, מה שאומר שמה שאמר קוהלת שאין חדש תחת השמש, בתוקף.
עם השמעת הברכה הרי ברור לנו כי השנה שחלפה הייתה רעה כקודמותיה, לא הייתה בה ברכה מרובה, העשירים נשארו עשירים, הענייים נשארו עניים ושום דבר חדש לא קרה. אז מדוע, מדוע חוזרים כמו תוכי על הברכה, או חצי קללה, כאשר אנו יודעים ששום דבר לא ישתנה.
למה לא יקום גדול הדור וימצא ברכה חדשה שגם תתן תקווה, אולם תביא בחשבון את מה שקורה בפועל. מכאן אנחנו ממשיכים ליום הכיפורים כשמו כן הוא היום שבו אנו מוחלים ונמחלים לנו חטאינו.
מי ימחל למי? לא ברור לי כיצד מוחלים לרוצח שרצח את אישתו, או את אימו, או את ילדיו. לא ברור לי כיצד מוחלים למי שהתעלל בילדים חסרי ישע, באלמנות, בזקנים, בניצולי שואה ועוד, לא חסרים בעלי צרות במדינה.
ומכאן הדבר החשוב ביותר בברכותינו, לדוגמה, על הפרי או על הירק או על האוכל אנו אומרים "שהכל נעשה בדברו". אז אם הכל נעשה בדברו אז גם חטאינו נעשו בדברו, כל מה שאנחנו עושים טוב ורע נעשה בדברו, אז למה צריך לבקש סליחה ומחילה מהקדוש ברוך הוא, שהוא עושה הכל בעולמנו.
אני מבין שצריך לבקש סליחה מהחברים, או מהאנשים שגרמנו להם עוול או רע שלא בכוונה, או שמא בכוונה אבל אנחנו מצטערים על כך, אבל מזה שהכל נעשה בדברו? למה? אולי הוא צריך למחול לנו כי עשינו כדברו?
ולנושא הצום - כלל ידוע הוא כי אדם רעב חושב על אוכל ואינו חושב על דברים אחרים, כי זה סוד קיום האדם האוכל. והנה ביום הקדוש הזה אנחנו צמים 24 שעות, לא אוכלים ולא שותים, אנשים פוגעים בבריאותם כי זה בניגוד לדרישות הגוף, לא לוקחים תרופות אלא אם קיבלו התר מיוחד, בעבר גם האמבולנסים שפינו חולים ביום הזה זכו לאבנים שיודו אליהם.
ביום הכיפורים האחרון למעלה מ-2,000 מקרים טופלו על-ידי מגן דוד אדום, כ-300 קיבלו טיפול בבתי חולים, ועשרה נזקקו גם להחייאה. אז למה חוזרים על זה מדי שנה בשנה? האם לא הגיע הזמן לחשוב קצת שונה - כך שגם נקיים את מצוות החג וגם נקיים את הפסוק "ונשמרתם לנפשותיכם"?
אלה כמה מחשבות שעלו בראשי בין כסה לעשור ואולי מישהו יקח את המנהיגות הדרושה לשינוי הכרחי.
