בשנת 1959 קבל אחד ממבקריו של הרב מבריסק - הרב זאב סולובייצי'ק זצ"ל, כי "חבל שהכותל והעיר העתיקה אינם בידינו". הגאון מבריסק ידע כי לגחמה הלאומנית הזו חייבים לתת תשובה הלכתית כדי שהאיש יבין כי בחטא עסקינן. הרב מבריסק ענה ליהודי כי "עדיף שמקום המקדש יישאר בידי המוסלמים, שאם לאו הרי שהמוני ישראל - ובכללם יראים ושלמים, יכשלו בכרת, בעוון העלייה להר-הבית". את מה שיגר הרב מבריסק בא עלינו כיום - בעוונותינו הרבים.
האיסור לעלות להר-הבית איננו קשור לטיב יחסינו עם הערבים ועם האיסלאם - וכך זה היה בדורות קודמים. גם כאשר המוסלמים לא התנגדו לעלייה הזו הרי שחכמי ישראל החרימו את העולים לשם - ובראשם את השר התורתי האגדי, סיר משה מוניטיפיורי! היה יותר מהגיוני שבימים שיהודים עולים להר-הבית הרי שגדולי ישראל - ובראשם ה"עדה החרדית", יארגנו הפגנות נגד, שהרי עוון כרת פירושו הזמנת עונשי שמים למכביר על כל עם ישראל בשל הערבות ההדדית. אבל מסתבר שלאחר מותם של הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף אפילו הקול דממה שעוד יצא בתקופתם נדם כליל.
פרחחים מבולבלים כאשר חילוניים - בעיר חילונית, מחללים את השבת מיד קמה צעקה גדולה. כאשר קברים מחוללים הרי שב"עדה החרדית" עורכים משמרות כנגד במשך חודשים. כאשר אישה חרדית מואיימת בלקיחת ילדה מיד חסידים ופרושים תולשים רמזורים ברחובות ירושלים. כאשר עניין "שנת השמיטה" עולה למצב של התרת "היתר מכירה" מיד קבוצות של חרדים ואברכים יוצאים לרחובה של עיר נגד המקלים. אבל כאשר הרב הבית מחולל ועולים אליו פרחחים מבולבלים - שמטרתם לעורר מהומות גם במחיר סכנת חיים, ולעתיד לקבוע דיני יהדות שרק המשיח רשאי לקבעם, הרי ש"וידום אהרון"! אילו היהדות החרדית הייתה באמת נאמנה לתורתה ולרבותייה הרי שכנגד ההזויים הללו, עם הקליפות הסרוגות, וכנגד משפחת אלבוים התימהונית היו מזמן צריכים להתייצב אלפי חרדים שנפשם יוצאת מפחד הכרת. אילו באמת עניין כבודם של גדולי ישראל וצוואתם היה חשוב למושכי החוטים ביהדות החרדית הרי שמזמן הם היו צריכים לארגן הפגנות והחרמות נגד אלה המבזים בעלייתם להר-הבית את פסקי מרנן ורבנן, ועוד מזלזלים בגדולי ישראל מהדורות האחרונים כמו הגרי"ח זוננפללד, ה"כף החיים" והרב מבריסק. אותם אזובי קיר כמו
משה פייגלין, יהודה גליק וציפ חוטובולי היו צריכים להיות אסורים מלהיכנס לבית כנסת באשר הוא משום זלזולם בתקנה החמורה הזו, של אי-עלייה להר-הבית.
אבל הלאומנות החילונית השתלטה על היהדות החרדית. בימים שהמקומות הקדושים הם עיקר המחלוקת - ומנגד עומד ה"וואקף" המוסלמי עם אנשי התנועות האיסלאמיות, הרי שגדולי ישראל והרבנים החרדים פוחדים מאלמות והלמות הרחוב החילוני - לאומני - מיזרחיסטי ומוסרים להם את השליטה על קודשי ישראל. ביהדות החרדית הפקירו את הויכוח ואת המאבק האמיתי על המקומות הקדושים. הציונות החילונית הפכה את המקומות הקדושים ליהדות ל"אתרי תיירות" ו"בילוי" ומרקה אותם מקדושתם ואילו הלאומנות הציונית הפכה אותם לשדות קרב בנצלם את סממניהם הדתיים לשם כך, ללא קשר לתוכן ההלכתי שלהם. בדיוק כמו שהיהדות החרדית נלחמת בשצף קצף נגד הנשים הרפורמיות החפצות להפוך את הכותל המערבי למקום לא דתי, כך היה צריך - וביתר שאת, להילחם נגד העלייה להר-הבית, כנגד כל יהודי ויהודי, שגורמים להחשת כל העונשים שבעולם על ביזוי האתר המקודש ביותר לעם ישראל.
עצוב הדבר שדווקא לא יהודי - כח"כ
ג'מאל זאחלקה מה"רשימה המשותפת", הוא זה שקורא ליהודים לא לעלות להר-הבית, בזמן שאת הקריאה הזו היו צריכים לשאת גדולי ורבני ישראל עשרות שנים קודם לכן וביתר שאת. אילו את הקריאה הזו היו קוראים - בזמן ובאומץ, רבנים החרדים באמת לדבר ה', הרי שהעימות בין יהודים לערבים בהר-הבית היה נמנע מזמן ובעולם לא היה מעלה איש על דעתו כי הקונפליקט הציוני - פלשתיני הוא בעצם קונפליקט דתי.
"ובימים ההם אין מלך בישראל, איש כטוב בעיניו יעשה"...
