המעורבות הצבאית הרוסית בצפון מערב סוריה עוררה באופן טבעי שאלות לגבי ההשפעות על ישראל. אבל, השאלה הראשונה הצריכה, לדעתי, להישאל היא מה הם האינטרסים הביטחוניים-מדינייים של ישראל בעתיד סוריה?
לדעתי, האינטרס האסטרטגי העליון הוא שמה שהיה פעם מדינה שנקראה סוריה, במסגרת גבולות מלאכותיים שנקבעו על-ידי צרפת ובריטניה הקולוניאליות, לא תחזור יותר להיות מדינה מאוחדת אחת. הסיכויים לכך הם גבוהים, כפי שהדברים נראים עכשיו.
אומנם אנחנו עדים מפעם לפעם, ובעיקר בימים אלו, לפעלתנות מדינית החותרת לפתרון מדיני של הסכסוך בסוריה שיחזיר את הסטטוס קוו של המדינה הסורית שלפני 2011, אך לדעתי הסיכויים לכך הם אפסיים. האירופים עם פוטין ועם קרי, ועם חמינאי ועם אסד יכולים לכתוב, במקרה הטוב, אלף ניירות על כל הסדר מדיני, אך זאת בלי מרבית הכוחות שנלחמים באסד, וכולם שייכים לאותה קבוצה של איסלאמיסטים. יהיה הסכם על הנייר ומלחמת האזרחים תימשך בסוריה במלוא עוזה. אחד מהדברים שלפעמים מתמיהים אותי הוא הכוח האדיר של האשליה המניעה בני אדם. איך למשל יכולים אובמה, קרי, מרקל וקמרון האירופים לדבר על הסדר שיכלול תקופת מעבר "מסודרת" משלטון אסד לשלטון חדש, כאשר ההתלבטות היא האם אסד ישלוט בתקופת המעבר הזאת או לא. זאת ממש הזיה, חלום באספמיה. דאעש ואל-קאעידה (שארגונה ג'בהת אל נוצרה הוא זה המאיים עכשיו על לטקיה) ועוד עשרות אירגונים דתיים יסיכמו לכך? איך?.
עבור פוטין הבעיה לכאורה יחסית פשוטה: הוא ככל הנראה מעוניין שמשטר אסד יקבל לגיטימציה כל שהיא, אפילו זמנית, מארה"ב ואירופה, במסגרת הגאוגרפית שהוא שולט בה. העיקר שיש לו נציג באו"ם.
מכאן נובע האינטרס העליון השני: לקיים אזור השפעה ברמת הגולן הסורית, לפחות בכל החלק המערבי שלה שבטווח כ-40 ק"מ מהגבול. כיום רובו בידי המורדים וחלקו בידי הכוחות של אסד. אין פירושו נוכחות פיזית, אלא נוכחות באש המונעת כל פעולה עוינת אפשרית נגד ישראל, ואם יהיה צורך אז גם פעולות צבאיות מקיפות. בשום אופן, בשום מצב עתידי בסוריה, אסור למדינת ישראל לאפשר שרמת הגולן תיהפך "לדרום לבנון". במסגרת זאת, כל דריסת רגל אירנית צבאית ברמת הגולן הסורית, ישירות או באמצעות חיזבאללה, היא קו אדום ישראלי ברור.
האינטרס השלישי הוא שהמאבק בסוריה ימשך. גם אם זה אכזרי להגיד זאת מבחינה מוסרית. אם אדייק יותר, הייתי אומר שהאינטרס הוא שכל אחד מהכוחות ייחלש יותר, ובראש ובראשונה ארגון חיזבאללה. המאגר האנושי שלו אינו גדול, וכל אבדה היא עבורו מכה. חבל רק שעוצמת הרקטות שלו לא נפגעת כהוא זה. מה שדי ברור לי הוא שאם במצב עתידי יד הארגונים האיסלאמיסטים תהיה על העליונה במאבק בסוריה, הם יפנו נגד חיזבאללה, ולבנון תיהפך לשדה הקטל. ועד חזון למועד, האינטרס הישראלי הוא לא רק החלשות חיזבאללה, אלא מניעת כל התחזקות שלו באמצעי חימוש מתקדמים.
האינטרס הרביעי. כל הזמן יש אצלנו ויכוח מה עדיף: משטר אסד או משטר של הגורמים האיסלאמיסטים. לדעתי זהו ויכוח סרק, כי הנחת המוצא שלו היא שסוריה תחזור להיות סוריה כבעבר, ומי שישלוט בדמשק ישלוט בכל סוריה המאוחדת. הסיכוי למצב זה (כפי שפתחנו) הוא קלוש מאוד. אבל, "לשם הויכוח", בלבד, דעתי היא שמבחינת האיום הצבאי על ישראל, עדיף לה משטר של כנופיות טרור איסלאמיות, על פני משטר של מדינה הנתמכת על-ידי אירן וחיזבאללה.
