האידיאולוגיה של התנועה האיסלאמית מעורפלת ביחס לטיבו של המושג "מדינה איסלאמית בפלשתין". הפתרון לטווח ארוך שמציעה התנועה למצוקתם של ערביי ישראל הוא דו-משמעי ומעורפל במכוון, החל בהכרזות מפורשות של תמיכה בדו-קיום עם ישראל ועד לאיומים גלויים להתקוממות וחזון של הקמת מדינה מוסלמית על כל שטחי פלשתין.
שני העיתונים הרשמיים של התנועה, אל-סיראת סאות אל-חאק ואל-חורייה למדו לנצל את הפתיחוּת ואת האתוס הדמוקרטי של ישראל כדי לתקוף אותה ולהסית נגדה. עיתונים אלה נותנים ביטוי מלא ואף מאשימים את המדינה, ואת היהודים במעשי אכזריות נוראיים.
מעורבותם של ערביי ישראל בפיגועי טרור המשיכה גם השנה. לצד זאת, בלטו אירועי התפרצות מחאה והפרות סדר, שכללו גם שימוש בבקבוקי תבערה, תקיפת נהגים יהודים, שנקלעו להפגנות והצתת רכבם (בין היתר, בכניסה לטייבה, בנובמבר 2014), ואף השלכת מטען צינור על כוח משטרה בפרדיס (נובמבר 2014). האירועים החריפו בייחוד בעקבות רצח הנער מחמד אבו חדיר משעפאט (2 יולי), מבצע צוק איתן ועל-רקע מותו של הצעיר ח'יר חמדאן בכפר כנא, כתוצאה מירי של שוטר (10 נובמבר).
כמו-כן נמשכת תופעת ההזדהות עם האידיאולוגיה של הזרם הסלפי-ג'יהאדי, התמיכה בדאעש (ארגון "המדינה האיסלאמית", מארגוני "הג'יהאד העולמי), והקמת חליפות איסלאמית. אלה באים לידי ביטוי גם בהמשך יציאתם של ערבים ישראלים לסוריה (מתחילת הלחימה יצאו לסוריה 36 ערבים ישראלים). ב-2014 נמשכה מעורבות "התנועה האיסלאמית" בפעילות בלתי חוקית בהר-הבית בשיתוף עם חמאס ירושלים, וכן נמשכו ניסיונות של "חיזבאללה" בלבנון לגייס סוחרי סמים מקרב ערביי ישראל לטובת שימור ציר ההברחות בגבול לבנון-ישראל, שניתן לנצלו גם להברחות טרור.
השנה בלט פיענוח פיגוע רצח הנערה שלי דדון ז"ל במגדל העמק, אשר בוצע בידי ערבי ישראלי, במתווה "מפגע בודד". בתחום הסיכול בלטו ההכרזה על "מוסד אלקדס" ועל "אעמאר אל-אקצה" של "התנועה האיסלאמית", שביצעו פעילות בלתי חוקית בירושלים, בשיתוף עם חמאס, כהתאגדות בלתי מותרת, וכן הוצאת הסלפיה-ג'יהאדיה ותנועות "הג'יהאד העולמי" בסוריה, דאעש ו"גבהת אל-נוסרה" אל מחוץ לחוק. (מתוך: דוח סיכום שנת 2014 בסיכול טרור של שירות הביטחון כללי).
ב-8 בנובמבר 2014 תקף בסכין ח'יר חמדאן, צעיר ערבי בן 22 מכפר כנא, ניידת משטרה שבאה לבצע מעצר בכפר בעקבות סכסוך בין חמולות, נסוג ונורה למוות בגבו על-ידי השוטרים. התקרית תועדה במצלמות אבטחה ועוררה סערה גדולה.בעקבות התקרית החלו ערביי ישראל בשורת הפגנות ומהומות אלימות הכוללות יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, שריפת צמיגים וחסימת כבישים באזורי הכפרים הערביים והצפון (כולל כפר כנא וטייבה).
ב-9 בנובמבר ביצעו מתפרעים ערבים ניסיון לינץ' ביהודי ליד טייבה: הפורעים תקפו את רכבו, הוציאו את הנהג, הרביצו לו והציתו את רכבו. הנהג הצליח להימלט מהפורעים בסיוע ערבי תושב טייבה.
אם כל המומחים לענייני ערביי ישראל עדיין משוכנעים כי אלה עברו תהליך של ישראליזציה, על-אף התמיכה הבלתי-מסויגת שערביי ישראל מעניקים לרשות הפלשתינית ולמטרותיה הטריטוריאליות?.
לגישות אנטי-ישראליות אלה, המטופחות בקרב המגזר הערבי, יש תוצאות ברורות. סקר שבדק עמדתם של ערביי ישראל כלפי זכות הקיום של מדינת ישראל הראה את התוצאות הבאות: הכרה ללא סייג - 50%, הכרה מסויגת - 29%, חוקיותה מוטלת בספק - 21%, על ישראל לחדול מלהיות מדינה יהודית - 81.5%, החלפתה של ישראל במדינה חילונית או איסלאמית - 69.4% (פרופ‘
סמי סמוחה, "נקודת ראותו של סוציולוג", מתוך: אחד מכל שישה בישראל, יחסי גומלין בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל, עורך אלוף הראבן, מוסד ון ליר, ירושלים, 1981, עמ' 109-102).
