בכיתה ד' אמרה לי המורה לחשבון משפט שנחרת בזכרוני: "לא חשובה רק התוצאה, אלא גם הדרך". המורה בדקה מבחן שבו הצגתי תשובה נכונה אך ללא הדרך לפתרון. לא הבנתי אז מדוע הדרך חשובה; הרי במבחן התוצאה עמדתי והגעתי ליעד, אז מה זה משנה איך הגעתי אליה? שנים חלפו. בגרתי ולימים גם הבנתי את התשובה, אולם מכיוון שונה לחלוטין.
בפרשת בראשית מתוארת בריאת העולם במהלך שישה ימים, שבכל אחד מהם נבראים חלקים אחרים בבריאה: האור, הים, היבשה, הצמחים, החיות והאדם. ביום השלישי, שבו נאמר פעמיים "כי טוב", נבראו הצמחים: "תדשא
הארץ דשא, עשב מזריע זרע, עץ עושה פרי למינו, אשר זרעו בו על הארץ". הקב"ה מצווה את האדמה להצמיח דשא, עשב ועצי פרי והיא אכן עושה כן: "ותוצא הארץ דשא, עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עושה פרי אשר זרעו בו".
אלא שמבט מדוקדק יראה, כי ישנו הבדל בין הציווי לנעשה בפועל. הקב"ה מצווה את האדמה להוציא
עץ פרי עושה פרי, אבל האדמה הצמיחה
עץ עושה פרי. הקב"ה מצווה להצמיח עץ שגם הוא עצמו, כלומר הגזע, הענפים והעלים הם בעלי טעם כמו זה של הפרי. הארץ חטאה, "פספסה" והצמיחה עץ רגיל שעושה פרי.
הראי"ה קוק מבאר את הדברים ומסביר, כי טעם נטיעת העץ הוא הפרי שהוא מצמיח. כלומר העץ הוא האמצעי - הדרך, ואילו הפרי הוא היעד. הציווי האלוקי ביקש לשוות גם לעץ טעם של פרי, ובכך להפוך את העולם למקום שבו גם לתהליך יש תחושה והרגשה של מטרה.
אדם שמתחיל מסע ארוך וקשה ולאחר קילומטרים רבים מגיע ליעדו, בוודאי הוא חש תחושה טובה וסיפוק אדיר. הסיפוק איננו מבטל את הקושי שהיה לו מהדרך הקשה והארוכה. מן הסתם היו גם לא מעט פעמים בהן הוא כמעט והתייאש. בעולם של "עץ פרי עושה פרי", אדם שהולך במסע מפרך היה מקבל כוח ואומץ מהדרך שהייתה הופכת קלה יותר ואולי אף מהנה.
הדרך והמטרה נמצאות בכל שלבי החיים שלנו - לימודים, עבודה, זוגיות והתפתחות אישית. אנו מסמנים לעצמנו מטרה שברצוננו להגיע אליה, יעד אותו אנו מבקשים לכבוש ומתחילים במסע. כמה אושר ושמחה היו יכולים להיות מנת חלקנו לו לדרך היה טעם כטעם הפרי. היינו עושים את העבודה בשמחה ובהתלהבות ועם הרבה מוטיבציה.
לצערנו הארץ, כלומר הארציות, גרמה לכך שהציווי לא בוצע במלואו ואנו חיים במציאות חסרה שבה הדרך למטרה מלווה בקשיים ובאתגרים שלא פעם מקשים ומסתירים את המטרה והיעד. דווקא משום כך המורה לחשבון צדקה. הדרך חשובה, אך לא רק כדי למצוא שגיאות, אלא גם כדי ליהנות ממנה ולהפיק את המרב מהדרך שגם בה לעיתים מסתתר לו טעם הפרי.
