גל הטרור והאלימות הפלשתיני הנוכחי הינו גל ספונטני ללא הכוונה הנובע מתסכול וזעם, ותוצאה ישירה של מערכת הסתה אסלמית מכוונת נגד ישראל בנושא הר-הבית, שגם הרש"פ נוטלת בה חלק נכבד. עכשיו הגל הזה מאיים גם על יוצריו, והרש"פ חוששת מאובדן שליטה על המצב בשטח דבר שעלול להביא לקריסתה. את חששות הרש"פ ביטא נביל שעת', חבר הוועדה המרכזית של תנועת פתח (הפוליטבירו), בראיון לטלוויזיה הפלשתינית ב-7 באוקטובר באומרו כי "הפלשתינים אינם רוצים אינתיפאדה חדשה אלא מאבק עממי, איננו רוצים פיגועי דקירה, ישראל דוחפת אותנו לאלימות כדי לכבוש מחדש את הגדה ולעשות מבצע צבאי גדול כמו "חומת מגן" ". ההתפרצות של גל האלימות תפסה בהפתעה גם את הרש"פ אשר מתקשה להעריך לאן יתפתחו הדברים, אין הנהגה פלשתינית אחת שמנסה לתפוס שליטה על גל האלימות ולהכווין את הצעירים הפלשתינים המפגינים בשטחי הגדה ומתעמתים עם חיילי צה"ל כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה, שכבר בראשיתה קמה "המפקדה המאוחדת של האינתיפאדה" שהייתה מורכבת מנציגי הפלגים המרכזים באש"פ. גם פיגועי הדקירה מתבצעים על-ידי צעירים בודדים שאין הנהגה אחת שהם נשמעים לה, אלא הם מושפעים ומונעים ממערכת ההסתה הפלשתינית. מאפייני הפרות הסדר היקף ההשתתפות של הפלשתינים במקומות החיכוך עם צה"ל בגדה איננו גדול, מדובר בכמה מאות צעירים המיידים אבנים ובקבוקי תבערה, ואין מדובר בהשתתפות עממית של אלפי בני אדם כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה ב-1987. מדובר בקבוצות של צעירים שגילם המקסימלי לא עולה על עשרים שנה, ברובם הם נערים שאינם מאורגנים במסגרת כלשהי אלא חברו יחדיו לצורך ההפגנה. למרות הזעם בקרב הציבור הפלשתיני הרחב על האירועים האחרונים, רובו נשאר בבית ואיננו יוצא להפגין ברחובות. הדור הצעיר הפלשתיני שמתעמת עם כוחות הביטחון של ישראל במזרח ירושלים ובשטחי הגדה איננו מכיר את מאפייני האינתיפאדה הראשונה ב-1987 ואת דפוסי הפעולה של האינתיפאדה השנייה, האינתיפאדה המזויינת שפרצה בשנת 2000 בשטחים, והזכורה לשמצה כאירוע שגרם נזק גדול לחברה הפלשתינית. במשך השנים שחלפו מאז תום האינתיפאדה השנייה ועד היום לא היה תהליך מסודר בהנהגה ובחברה הפלשתינים של הפקת לקחים משתי האינתיפאדות, והעברת ה"ידע" ולקחי הנסיון שהצטברו מהעימותים עם כוחות הביטחון של ישראל לדור הצעיר הנוכחי. לכן, האופי של פעילות הפגנות הצעירים הפלשתינים בשטח הינו מבולבל וניכר שאין בו יד מכוונת. נראה שלמרות מערכת ההסתה של הרש"פ, היא והארגונים הפלשתינים לא הספיקו לארגן את פעילות המחאה באופן מסודר והיררכי. בימים האחרונים הופץ בשטחי הגדה כרוז החתום על-ידי גוף המכונה "הכוחות הלאומיים והאסלמיים" שניסה לארגן את ההפגנות ולהכתיב לדור הצעיר הפלשתיני כמה מהמאפיינים של האינתיפאדה הראשונה שהיו קיימים בשטח בסוף שנות ה-80. הכרוז קרא לצעירים הפלשתינים לארגן תהלוכה ממחנה הפליטים קלנדיה מדרום לרמאללה לכיוון ירושלים ולהקים "קבוצות הלם" (אלמג'מועאת אלצ'ארבה-במקור בערבית). מדובר בקבוצות של רעולי פנים שפעלו בישובים הערבים בשטחים במהלך האינתיפאדה הראשונה ואכפו את הנחיות "המפקדה הכללית של האינתיפאדה". הכרוז גם קרא לנוער הפלשתיני לחסום צירים המובילים להתנחלויות ולהקים "ועדות שמירה" בכפרים ובעיירות. נראה כי הניסיון לארגן את פעילות המחאה והאלימות הפלשתינית הנוכחית באותם המאפיינים העממיים של האינתיפאדה הראשונה לא צלח עד כה, לא ניתן להצביע עד כה על הנהגת רחוב צעירה המובילה את האירועים האלימים וההתייחסות בקרב הצעירים הפלשתינים לכרוז שהופץ הייתה לא רצינית. בפועל, אין בשלב הזה, הצעות פעולה של הארגונים הפלשתינים לעימות עם ישראל שהן מעשיות ורלוונטיות ושהדור הצעיר מוכן לאמץ אותן ולנהוג על פיהן. האם יחודשו פיגועי ההתאבדות? ארגון הג'יהאד האיסלאמי הזהיר לפני כמה ימים כי הוא יחדש את פיגועי ההתאבדות בישראל שהיו מהמאפיינים הבולטים של האינתיפאדה השנייה בשנת 2000. נושא האינתיפאדה השנייה הוא טראומטי בקרב הפלשתינים בשל השלכותיו הקשות על החברה הפלשתינית ומצבה של הרש"פ. האינתיפאדה המזויינת ופיגועי ההתאבדות הביאו לההסתלקותו של יאסר ערפאת מהזירה המדינית, גרמו לאבידות כבדות בנפש ולנזק כלכלי ניכר וזירזו את הקמת גדר ההפרדה. פיגועי ההתאבדות גרמו גם לנזק כבד לפלשתינים בזירה הבילאומית, פגעו בתדמיתם ושימשו קטליזטור למבצע צבאי ישראלי גדול ברחבי הגדה לחיסול תשתיות הטרור בתחומי הרש"פ. ברשות הפלשתינית סבורים כי חידוש פיגועי ההתאבדות יהיה בגדר "טעות אסטרטגית" והזירה הבינלאומית איננה יכולה להבין תופעות כאלה ולקבל אותן במיוחד נוכח תופעת דאעש. הרש"פ מעדיפה "התנגדות עממית" שאיננה מסכנת אותה ואת שלטונה ושלהערכתה מציגה "את הפנים המכוערות וחוסר המוסריות של הכיבוש הישראלי". כל חריגה של הפלשתינים מהמאפיינים של "ההתנגדות העממית" ישרתו, להערכתה, את האינטרסים של ישראל. ברשות הפלשתינית חוששים גם כי חידוש ירי רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל כאות הזדהות עם המתרחש במזרח ירושלים ושטחי הגדה יפגע במאבק הפלשתיני וישמש "חבל הצלה" למדינת ישראל. בתרחיש כזה תהיה הצדקה לישראל לפתוח במבצע צבאי גדול ברצועה והדבר ימסמס את ההישגים הפלשתינים עד כה, ויסיט את שתומת הלב הבינלאומית מסוגיית הר-הבית ומדיניות ההתנחלויות של ממשלת ישראל. הרש"פ שואפת להגביר את בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולכן היא פועלת לעודד ולפתח את תופעת "המאבק העממי" ההמוני נגד ישראל ללא שימוש בנשק חם ופיגועי התאבדות, בדומה למאפייני האינתיפאדה הראשונה, כדי לרכוש את אהדת דעת הקהל העולמית. הפלגים הפלשתינים השונים מקיימים כעת דיונים פנימיים וויכוחים על אופיו של גל האלימות הנוכחי והאופן שבו אפשר לשמר על המומנטום שלו ולפתח אותו. הפיצול הפלשתיני בין הגדה לרצועה והסכסוך המתמשך בין הרש"פ לתנועת חמאס מונעים אחדות לאומית פלשתינית וגיבוש אסטרטגיה מוסכמת למאבק נגד ישראלץ גם מדינות ערב המתונות ובראשן מצרים וירדן דורשות מהרש"פ להרגיע את השטח, עם זאת ישראל איננה יכולה לסמוך על כך מכיוון שהמצב הזה עלול להשתנות במהירות אם תהייה הסלמה במצב הביטחוני ועלייה במספר הנפגעים בצד הפלשתיני. ישראל במלכוד והיא חייבת להתנהל בשיקול דעת ובזהירות, מחד-גיסא היא חייבת לשמור על ביטחון אזרחיה ומאידך-גיסא היא איננה מעוניינת בקריסת הרש"פ או במתן תירוצים לרש"פ לסגת מהסכמי אוסלו ולהפסיק את התיאום הביטחוני. נאומו האחרון של מחמוד עבאס בעצרת הכללית של האו"ם, שבו איים בנסיגה מהסכמי אוסלו, היה בבחינת "שחרור הנצרה" שהאיץ את התפרצות גל האלימות הפלשתיני הנוכחי