לא להינתקות בעקבות גל הטרור הנוכחי בבירה שוב נשמעים קולות, שאם רק נדיר רגלינו ממזרח העיר, ישרור השקט באזור. האומנם?! נראה שהמבקרים, נציגי השמאל (איך לא), הם בעלי זיכרון היסטורי קצר. ועזה כמשל. מה כבר לא נֶאמר על ההינתקות מגוש-קטיף? שהיא תביא בכנפיה את השלום המיוחל עם הפלשתינים ואת פריחת חזון המזרח התיכון החדש באזורנו. אך בפֹעל קיבלנו עשור של מטחי קסאמים בדרום (עם ריקושטים למרכז) ושתי מלחמות 'עמוד ענן' ו'צוק איתן' על חלליהם הרבים. אז די לקולות האיוולת. דרושה מדיניות יד קשה למיגור הטרור. הגיעה השעה להפיק לקחים מהמציאות הכואבת שהתנפצה מול התחזיות הוורודות, כדי שההיסטוריה העגומה בעזה לא תחזור. ובא לציון גואל. כלכלת בחירות? האם שר האוצר, משה כחלון, מנהיג כלכלת בחירות? לפחות כך נראה על-פי סדרת ההוזלות שהעניק לציבור בתחום מוצרי הצריכה הבסיסיים, דוגמת לחם, חלב, חשמל ומים, ואיך לא, הורדת מע"מ. לא סוד הוא שמדובר בצעד פופוליסטי הבא לחפות על העדר מדיניות כלכלית ברורה. הימנעות מעיסוק במתווה הגז, כמו גם הדיור המתייקר, יעידו על כך. ואפילו שיעור המע"מ, כפי שהכריז, נתון לגחמות המשק. כחלון כנראה שוכח שהמשק אינו גאדג'ט או סמרטפון, שבו יישם רפורמה תחרותית, שאותה החל קודמו בתפקיד, שר התקשורת אריאל אטיאס. נכון שכחלון לא לבד. שלי יחימוביץ' במפגש עם נשים חרדיות, הרצוג בסיורי הסליחות שארגן, והגדול מכולם יאיר לפיד, אשר בדומה לאביגדור ליברמן חותר לראשות הממשלה, מחזרים אחרי הקול הדתי והחרדי. אולם בשונה מעמיתיו האופוזיציונריים, כחלון כשר בממשלה מנצל את הכלים הפיננסיים שברשותו כדזי להעניק מתנות נדיבות לציבור, כדי שבבוא היום העם יתרגם זאת לשפת המנדטים עבורו בקלפי. תהיו כחלונים? לא באוצר. לא לחוק הנורבגי האם לא די בהגדלת הממשלה בתקציב מנופח, בשכרם הגבוה ובהטבות מפליגות חסרות תקדים של הח"כים, שלא ניאותו לקצץ בהם, כמו גם בלשכות הבזבזניות היקרות שלהם ושל השרים, ובפגרות הכנסת הארוכות ביותר במשק - שהתבשרנו על הגדלת תקציב הכנסת בדלת האחורית בדמות החוק הנורבגי? להזכירכם, כל חבר חדש שמצטרף לכנסת, במקום השר המתפטר ממנה, עולה לקופת המדינה כסף רב. כאמור, המשכורות וההטבות היקרות לכל החיים, והלשכות המנופחות הממומנות כולן מכיסםשל האזרחים. זו לא שאלה של הקושי בביצוע תפקיד כפול. כבר הוּכח כי שרים חרוצים, המכהנים גם כח"כים, עשו זאת בהצלחה מרובה. ולהפך ח"כים בלתי מיניסטריאליים, שלמרות הזמן הרב שעמד לרשותם, לא הבריקו. ברור שמדובר בתרגיל פוליטי מיותר לחלוטין, החף משיקולים מקצועיים. לכן ראוי אפוא להורידו מסדר היום הציבורי. את הכסף מעלוּת החוק ראוי שהממשלה תוציא למטרות חשובות יותר לרווחת האזרחים. ובא לציון גואל. תגבור משטרתי לא סוד הוא שבמצעדי הלהט"בים בבירה, למרות מיעוט הצועדים, יש כוחות משטרה מתוגברים, שלא אחת עלו, למרבה האירוניה, על מספר הצועדים. לפחות לפני מספר שנים קרה, שעל כל צועד היו שני שוטרים (אתם קוראים נכון). מדוע אפוא בסוכות, שהוא חג עלייה לרגל, לא הגבירה המשטרה את כוחותיה בדרכי הכותל בסדר גודל דומה, דבר שהיה עלול למנוע את הפיגוע המצער, שבו נרצחו הרב נחמיה לביא ואהרן בנט הי"ד? האם מסורת יהודית מקודשת זו בחג, של עליית המוני יהודים לתפילה בשריד בית מקדשנו, במיוחד על-רקע התחממות האזור והתפרעויות הערבים, חשובה פחות מהמצעד השנוי במחלוקת? הקאמבק של התנ"ך אין ספק שההתעניינות המחודשת בתנ"ך בציבור היא רחבה ביותר וחוֹצַת מגזרים דתיים, פוליטיים ומקצועיים. מדהים לגלות עד כמה הפסוקים שבחרו אישי ציבור עבור כתבה עיתונאית רלוונטיים לימינו, ועד כמה התנ"ך נוגע בשורשי הנשמה היהודית ובכל תחומי חיינו החברתיים, הביטחוניים, המשפטיים והאישיים, ומקיף אותם. עם זאת משום מה נעדרו במִקבץ פסוקים הנוגעים בין אדם למקום, המהווים כידוע מחצית (!) מעשרת הדברות. קחו למשל את פסוקי השבת הנפלאים שם, אשר מהווה ברית בין ישראל לקב"ה: "זָכוֹר את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלֹקיך . לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתֶך, עבדך ואמתך וגֵרך אשר בשעריך. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם, וַיָּנַח ביום השביעי. על כן בֵּרַךְ ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות כ-8 -12). השבת היא יום קדוש, שבו שובתים ממלאכה ובו הכל שווים למנוחה מאדם (ובכלל זה הגֵּרים והעבדים) ועד הבהמה. שוויון מעמדי וסוציאלי כבר אמרנו? לא לדוספוביה כל הכבוד לעיתון מקור ראשון על פרויקט הדגל היסודי והמקיף - דומני הראשון מסוגו - שהרים כעיתון ישראלי יהודי, על המהפכה שחלה בציבור החרדי, שלו הוקדש כל היומן. בניגוד לדעות הקדומות, השולטות עדיין בציבור הרחב גם בשנות האלפיים על החרדים החשוכים, הסיר היומן מהמגזר את מעטה המסתוריות, בצד התדמית המאיימת על החברה הישראלית, וניפץ סטיגמות, מיתוסים וסטראוטיפים הקיימים לגביו, כשהוא מציג את החרדים באור הריאלי הנכון והבלתי מאיים. אז מי אמר דוספוביה? עם זאת ברצוני להעיר מספר הערות. אינני סבורה שבעקבות הגזירות הכלכליות של שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, נגד החרדים, גדל שיעור התעסוקה החרדית, כפי שלא צומצמה הילודה בגלל הקיצוץ בקצבאות ילדים. מדובר בתהליך דינמי ועקבי שהחל הרבה לפניו ותופס תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הקמת המכללות החרדיות. יתר על כן, האכלוס החרדי בערים (בית שמש) ובשכונות (קריית היובל בירושלים) תרם גם למיגור הפשיעה בהן ולצמצומה. גדולי תורה שימשו לא אחת בו-זמנית כפוסקי הדור, מנהיגיו והמגדלור המוסרי שלו, דוגמת הרבנים עובדיה ואלישיב. אגב, מי שמכנה את הרב שטיינמן 'פאדיחה', מעיד יותר על אישיותו הוא מאשר על אישיות הרב, ודי לחכימא. הכתיבה ככלי טיפולי לא סוד הוא שכתיבה היא כלי תירפוטי ממדרגה ראשונה להתמודדות עם מצוקות. בעצם הבעת הרגשות היא משחררת אותם ונותנת להם דרור. פרסום ספר על מחלה מהווה שיתוף אחרים במצוקות הכותב ורגשותיו, ובכך הופך את קהל הקוראים למעֵין קבוצת תמיכה גדולה לריפוי המחבר. מה הפלא שחולי סרטן המתמודדים עם מחלה קשה וקטלנית ביותר מככבים לא אחת כגיבורי ספרים אוטוביוגרפיים, שבהם הם מתעדים את שלבי המחלה, על מכאוביה הפיזיים והנפשיים, דרכי ההתמודדות עימה והטיפול בה. בעידן הרשתות החברתיות תיעוד המחלה הממארת בפייסבוק הפך כבר לאופנה. המיוחד אצל אופיר מרגוליס הוא הגיל הצעיר של תיעוד המחלה כנערה. אך דומה שלא פחות הספר חשוב עבור קוראים. הוא מגביר את מודעוּתם למחלה, לקשייה ובעיותיה ולרגישות החולה ולצורך להתייחס אליו בהתאם. הוא מהווה מעין מדריך לקהל הנבוך, עם הנחיות 'עשה' ו'לא תעשה' בנושא. אז כדאי להימנע מהערות פוגעות. די לחולים בכאביהם הגדולים. אין צורך להוסיף להם מלח על הפצעים. פסוקו מפכ"ל המשטרה: רוני אַל-תיק תיק אלשיך? אין לו (כוכב ה)שחר אנטי שיימינג - העו"ד והטור: פינת (דן) חי בשורה לאגודת צער בע"ח - רבים עוברים לכספי כפרות: מַקּוֹר לאופטימיות? קֶש צ'יינג': תשלוּמַט חזאי חורף: רואה ממָטר? אֶגוֹמַנְיָה: תעודת אֲנִיּוּת רש"ש (רבי שלום שרעבי) ברשת: מרוּשָ"ת חברים נפגשים בפסגת זאב: מפגש הפסגה מחסור בדגים לחג: מחאת הסרדינים ובעקבות המחסור בחגים במוצרי מזון: כנסיית הלחם והדגים זַמָּר, שַפֵּר מיתרי קולך:הקול לטובה בקטנה שיעור בדמוקרטיה: מהו ארגון פשע? - אם אתה מתנחל ויש לך כיפה על הראש. תשאלו את פרופ' ספי רכלבסקי.