עם פטירתו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. אם השאיר צוואה, מתחלק הרכוש לפי הוראותיה, ובאין צוואה יחולקו הנכסים בין קרובי המת לפי חוק הירושה. ומה לגבי כספי ביטוח? נכסים שבדרך כלל נותרים לאחר מותו של אדם הם נדל"ן, מכוניות, תכשיטים, כספים, ניירות ערך, חסכונות, כספי ביטוח. רבים רגילים לחשוב שנכסי ביטוח אינם שונים מנכסים אחרים.
אולם, החוק רואה את הדברים באופן שונה. חוק הירושה קובע שכספים שיש לשלם כתוצאה ממותו של מבוטח (ביטוח חיים, למשל) או לאחר פטירתו של עמית בקרן פנסיה או חבר בקופת גמל, אינם נכללים בעיזבון. פירוש הדבר שהיורשים אינם זכאים לקבל אותם כחלק מהירושה, ואלה הולכים ל"מוטב" - מי שנקבע על-ידי המבוטח, במעמד עשיית הביטוח או ההצטרפות לקרן הפנסיה, כאדם שיקבל את הכספים במקרה של מוות. קביעה שכזו נעשית במסמך ההצטרפות לביטוח והיא נקראת "הוראת מוטבים".
מבוטח רשאי לקבוע כל מוטב שמתחשק לו: קרוב, חבר, שותף, בת זוג. הבעיה היא שלא תמיד מבוטחים זוכרים לעדכן את הוראות המוטבים. לדוגמה: אדם קובע את אשתו כמוטבת בביטוח החיים שלו. כעבור עשור בני הזוג מתגרשים והגבר נישא בשנית. בעיה נפוצה מתעוררת כאשר המבוטח אינו דואג לשנות את הוראת המוטבים ולמחוק מהפוליסה את גרושתו.
הוראת המוטבים ניתנת, כאמור, בהתחלה - בעת עשיית הביטוח או תחילת החברות בקרן הפנסיה. אך לא מדובר בחתונה קתולית, ואפשר לשנות את ההוראה בכל עת באמצעות הודעת עידכון או שינוי לחברת הביטוח. לעתים במקרה שלנפטר היו ביטוח חיים או קופות גמל, על המבטחת לשלם מאות אלפים ואף מיליוני שקלים, ובמות המבוטח כספים אלה מיועדים למי שנקבע על-ידו כמוטב. שוב - על-פי החוק כספים אלה מיועדים למוטבים, ולא ליורשים.
כפי שנאמר בתחילת הדברים, רבים סוברים בטעות שכספי ביטוח מהווים חלק מעזבונו של אדם ולכן מתחלקים, לאחר מותו, כמו כל רכוש אחר - בהתאם לצוואה או לחוק הירושה. לכן לא מעטים המקרים שבהם יורשים מגלים לתדהמתם כי כספי ביטוח של קרוביהם מיועדים למעשה, בהתאם להוראות המוטבים, לאנשים אחרים. אז פורצים קרבות ירושה מרים סביב תגמולי ביטוח. מקרה שהוכרע בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מדגים זאת היטב.
יוסף (שם בדוי) היה נשוי בשנית, כאשר לו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים. באחד הימים חש יוסף ברע, הובהל לבית החולים ושם אובחן כסובל מלוקמיה חריפה. הוא אושפז וזמן קצר לאחר מכן נפטר. לאחר מותו הופתעו ילדיו מנישואיו הראשונים לגלות שכמה ימים לפני שנפטר, אלמנתו ובנה החתימו את יוסף, בחדרו בבית החולים, על הוראת מוטבים חדשה בפוליסות ביטוח, בקופות ההשתלמות ובקופות הגמל. הוראת מוטבים חדשה זו נישלה את ילדי יוסף מנישואיו הראשונים לחלוטין, והפכה את האלמנה למוטבת היחידה.
הילדים מיהרו לעתור לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה שיבטל את הוראת המוטבים האחרונה ויקבע שהשינוי נעדר כל תוקף. בתביעתם טענו, כי השינוי נעשה כאשר אביהם לא היה בדעה צלולה, וכי מחמת מחלתו לא היה כשיר לחתום על המסמכים. כל זאת, הדגישו, שעה שהאלמנה ובנה פעלו בדרכי עורמה ותחבולה כדי לשכנע את יוסף לשנות את המוטבים, תוך שהפעילו עליו השפעה בלתי הוגנת.
אלא שהתביעה כשלה. לאחר שנשמעו עדים רבים הגיע השופט יחזקאל אליהו למסקנה, שהילדים לא הביאו מספיק ראיות כדי להצדיק ביטול של הוראת המוטבים. עם כל הרצון הטוב, אין די בעובדה שיוסף היה חולה בלוקמיה סופנית, חלש, תשוש ומבולבל, הסביר השופט. היה על ילדיו להוכיח, כי במועד החתימה על הוראת המוטבים החדשה היה מצבו כזה, שכלל לא אפשר לו להבין משמעותה של הפעולה לשינוי מוטבים.
בית המשפט העיר שאמנם הוטל ספק בכשירותו של יוסף, אך בנסיבות העניין מדובר בספק שלא די בו, והילדים לא הביאו מספיק ראיות כדי לבסס על ספק זה ביטול של הוראת המוטבים. בהתחשב בנסיבות, מצופה היה שהילדים יגישו חוות דעת רפואית שתתמוך בטענותיהם לעניין אי-כשירותו של יוסף ותגרום לאותו ספק להפוך לראיות ממשיות. אלא שחוות דעת שכזו לא הוגשה. בית המשפט גם דחה הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד האלמנה, והתרשם שהיוזמה לשינוי הוראת המוטבים הייתה של המנוח דווקא.
