השקר של מוטי גילת

למוטי גילת הייתה בעיה ביום חמישי שעבר (8.10.15). השופט בדימוס אליעזר גולדברג קיבל את עמדתה של הילה גרסטל בנושא נציבות הביקורת על הפרקליטות ודחה את זו של ארגון הפרקליטים, שגילת תמך בה בצורה גלויה ואף בוטה במשך חודשים. מה עושים? עיתונאי ראוי לשמו מדווח כמובן על הדברים כהווייתם, והוא רשאי בהחלט ללוותם בפרשנות שתשקף את עמדתו. גילת יכול היה לומר שלדעתו גולדברג טועה, שגוף הביקורת יחליש את המלחמה בשחיתות, שהוא מיותר. דעה לגיטימית לחלוטין. אבל גילת בחר בפתרון שונה לגמרי: הוא שיקר לקוראיו. "ההמלצות האלה, שהגיעו אלינו רגע לפני סגירת העמודים, הן בבחינת ניצחון לוועד הפרקליטים", כתב גילת (9.10.15). "בשורה התחתונה שלהן מציע גולדברג להקים את הגוף הזה מחדש בחקיקה, תוך הקפדה על חסמים שיבטיחו את עצמאות עבודת הפרקליטות, שינעלו את הדלת בפני תלונות סרק ואנונימיות, שימנעו את התערבות הנציבה בשיקול דעת מקצועי. והעיקר: הוא מציע לבטל את החרגת היועץ המשפטי מרשימת המבוקרים".

התירוץ של העדר זמן

נעסוק תחילה במילים המוזרות "שהגיעו אלינו רגע לפני סגירת העמודים", הנראות כתירוץ לדיווח הכוזב: טעיתי - יוכל גילת לטעון - כי לא היה לי זמן לקרוא. אבל מועד פרסום המלצותיו של גולדברג היה ידוע כמה ימים מראש; גילת ועורכיו בישראל היום יכלו להיערך לכך - לדחות בשעה את סגירת העמודים או להחליט שגילת יעסוק בנושא בעמודי החדשות. חוות הדעת של גולדברג משתרעת על פני 23 עמודים; בשביל לקרוא את ההמלצות, להבין אותן ולדווח עליהן לא צריך יותר מאשר רבע שעה. התירוץ הזה, לפיכך, יורד מהבמה ואנחנו נשארים עם שקר מכוון ובוטה. המלצותיו של גולדברג, כפי שהוסבר כאן בזמן אמת, הן ניצחון חד-משמעי לגרסטל ותבוסה חד-משמעית לארגון הפרקליטים (אגב: זה שמו, לא "ועד הפרקליטים" כפי שכותב גילת בחפיפניקיות). גילת מעלים מקוראיו את ההמלצה החשובה ביותר של גולדברג: לאפשר לנציבות לערוך ביקורות פרטניות על פרקליטים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, כאשר הנציבות היא שתחליט לבדה מהם נושאים אלו. על זה יצאו הפרקליטים למלחמה, על זה הם נקטו בעיצומים, את זה הם ביקשו להרוג - ובכך הם נכשלו בגדול. אצל גילת אין על כך מילה וחצי מילה. גילת מעלים עוד המלצה מרכזית של גולדברג: להקים במשרד המשפטים יחידת ביקורת פנימית שתעסוק רק בפרקליטות. ארגון הפרקליטים לא רצה את הנציבות - ועכשיו הוא יקבל גם אותה וגם יחידת ביקורת מיוחדת. אם זה ניצחון, מעניין כיצד גילת מגדיר תבוסה.

אילו היה טורח לקרוא

נעבור למה שגילת כן כותב. ההמלצה "להקים את הגוף הזה מחדש בחקיקה" היא בעיניו ניצחון לפרקליטים. האמת הפוכה: היו אלו הפרקליטים, ובראשם יהודה וינשטיין ושי ניצן, שהתנגדו בכל תוקף לעיגון הנציבות בחקיקה. ברגע שיהיה חוק כזה, הם לא יוכלו לשבות נגד הנציבות ולא יוכלו להימנע מלשתף פעולה עימה, כפי שעשו בעזות מצח (ובגיבוי של גילת, לוחם המינהל התקין, במשך חודשים). גולדברג ממליץ על "חסמים שיבטיחו את עצמאות עבודת הפרקליטות", כותב גילת. המילה "עצמאי" אכן מופיעה מספר פעמים בהמלצות - אבל דווקא בהתייחס לנציבות הביקורת. היא זו שחייבת להיות עצמאית, מדגיש גולדברג. ככל שקריאתי מגעת, גולדברג כלל אינו מדבר בהמלצותיו על עצמאות הפרקליטות. ובכל מקרה: כיצד ביקורת חיצונית ומקצועית, המעוגנת בחוק, פוגעת בעצמאות זו? לדברי גילת, גולדברג המליץ גם על חסמים "שינעלו את הדלת בפני תלונות סרק ואנונימיות". אכן, גולדברג מציע שלא לברר כלל תלונות אנונימיות. הוא לא מציע חסמים שימנעו תלונות סרק, מהסיבה הפשוטה שקשה ואולי בלתי אפשרי למנוע אותן לחלוטין. יתרה מזאת: חזקה על הנציבות שהיא לא תשחית את זמנה על תלונות סרק. אילו גילת היה טורח לקרוא את ההמלצות, הוא היה מגלה שכבר כעת הנציבות יודעת להבחין היטב בין תלונות מבוססות לתלונות שאינן כאלו: עד יולי השנה היא מצאה שרק תשע מבין 215 התלונות שבדקה היו מוצדקות. עוד מספר גילת לקוראיו על חסמים "שימנעו את התערבות הנציבה בשיקול דעת מקצועי". האמת היא, שהנציבות מעולם לא הוסמכה להתערב בשיקול דעת מקצועי. אין בכך שום חידוש ושום שינוי ולבטח שום ניצחון לארגון הפרקליטים. לבסוף מזכיר גינת את ההמלצה "לבטל את החרגת היועץ המשפטי מרשימת המבוקרים". איך זה בדיוק ניצחון לארגון הפרקליטים? לגילת הפתרונים. למזלו של גילת, אין נציבות ביקורת על עיתונאים כזבנים, שקרנים וסלפנים. אילו הייתה כזאת, היה לה הרבה מה לומר על הסיקור הזה שלו.