מה שמתחולל בימים האחרונים ברחבי ישראל אינו קשור כהוא זה לסכסוך הישראלי-פלשתיני. זוהי מלחמת דת, בה האיסלאם הקיצוני מרים את ראשו המכוער והמסוכן גם אצלנו.
העילה האחת והיחידה לגל הטרור הנוכחי היא טענת הכזב כאילו ישראל פוגעת באתרים הקדושים למוסלמים שבהר-הבית. ישראל לא פגעה, לא פוגעת ולא תפגע. זכויותיהם של המוסלמים נשמרות בקפידה יתרה. אם כבר, אז זכויותיהם של יהודים הן אלו שנפגעות ונרמסות ללא הרף.
העובדות לא מפריעות למסיתים. כבר חאג' אמין אל-חוסייני ידע בשנת 1929, שאין כמו הטענה "אל-אקצה בסכנה" כדי להצית אש ברחבי הארץ. אין כמו הקריאה להגן על כיפת הסלע כדי להוציא אלפים לרחובות, עם רצח בעיניים וסכינים בידיים. זה היה נכון אז וזה נכון גם היום. ההבדל היחיד הוא, שהיום ההסתה הרבה יותר קלה, הרבה יותר מהירה והרבה יותר נפוצה.
שכנעו אותו שאמונתו בסכנה ערבי ישראלי היוצא לרצוח יהודי בעפולה או בתל אביב, אינו נלחם את מלחמתם של הפלשתינים בשכם וברמאללה. ערביי ישראל לא רוצים להיות אזרחי פלשתין, והם יודעים היטב מדוע. בישראל הם נהנים מהרבה יותר זכויות והרבה יותר חרויות מכפי שיקבלו תחת אבו מאזן, שלא לדבר על כך שמצבם הכלכלי משופר פי כמה וכמה משל אחיהם שמעבר לקו הירוק. עובדה היא, שההזדהות עם הפלשתינים אומנם הובילה בעבר למהומות קשות, אך אלו היו ממוקדות, הונהגו בצורה מרוכזת ולא באו לידי ביטוי בפיגועים ספורדיים כמו בימים האחרונים.
מי שקם כעת בבוקר ומחליט להרוג יהודי, עושה זאת משום שהכניסו לו לראש שאמונתו ודתו מצויים בסכנה. הוא לא יודע האם וכיצד דקירת יהודי תציל את הר-הבית, אבל הוא מאמין שזה יעזור. ייתכן שהוא גם משוכנע, שאם ייהרג תוך כדי מעשיו - מובטח לו גן עדן על כל תענוגותיו (אגב: מישהו חשב פעם מדוע איסלאם קנאי, המדכא את המיניות, מבטיח גמול בדמותן של 72 בתולות?).
עם טרור כזה הרבה יותר קשה להתמודד, ולא רק משום שכמעט בלתי אפשרי לאתר מראש מחבל בודד שכזה. מלחמת דת, מעצם טבעה, היא מאבק לחיים ולמוות. אין בה פשרות והסכמים; יש בה לכל היותר הפסקות אש טקטיות. זו הסיבה לכך שארגונים כמו חיזבאללה, החמאס והג'יהאד האיסלאמי מדברים בריש גלי על השמדתה של ישראל, בניגוד לארגונים הפלשתינים (ובראשם אש"ף) המוכנים בתנאים מסוימים לחיות לצידה.
להתמקד במאבק נגד המסיתים בטרור כזה נאבקים בצורה סיזיפית. קודם כל ומעל הכל, מאתרים את מוקדי ההסתה ומחסלים אותם: סוגרים את המקומות, כולאים את המסיתים, משתקים את האתרים, ואם צריך גם קוטעים את ראשי הנחשים. זה סיזיפי, כי בעידן התקשורת המודרנית - קל מאוד להקים מוקדי הסתה חדשים. לכן, עיקר המאבק צריך להיות נגד האנשים שמאחורי המוקדים הללו. וזה נכון גם אם מדובר באישי ציבור ואפילו בחברי כנסת; החסינות איננה מחסה לתמיכה בטרור ולעידודו.
מי שיוצא לפיגוע שכזה, צריך לדעת שרוב הסיכויים הם שהוא יסיים אותו בבית הקברות - ושמשפחתו תסיים אותו בלי בית; הריסת בתים היא אמצעי יעיל ומרתיע (לפחות באופן יחסי). אין להסס לעשות שימוש נרחב במעצרים מינהליים, כולל כלפי ערבים ישראלים, לפחות בטווח הזמן המיידי. צריך להטיל עוצר על מוקדי מהומות - בדיוק כמו שעושים במדינות כגון ארה"ב ובריטניה. במקביל, חשוב מאוד לאתר ולטפל ביד חזקה ביהודים המבצעים מעשי טרור משלהם.
כדי לאפשר מאבק יעיל בטרור המוסלמי, שמן הסתם יוביל לזעקות שבר על פגיעה בחופש הביטוי ובחופש הדת, ישראל חייבת לנהל במקביל מערכת הסברה מקיפה ותקיפה. צריך להראות לכל העולם את האמת לגבי המתרחש על הר-הבית. אפשר להזמין למקום את שגריריהן של המדינות החשובות כדי שיתרשמו ממבט ראשון וידווחו לממשלותיהם. צריך לשלוח את מיטב הדוברים לכל אמצעי תקשורת משמעותי, ולקנות פרסומות שיבהירו מה באמת מתרחש. חשוב גם להראות לעולם המערבי, שאנחנו מתמודדים עם סכנות הניצבות גם לפתחו - במיוחד לנוכח גל הפליטים מהמזרח התיכון - ועם טרור שהיכה גם בו (ע"ע 9/11).
המאבק הזה, כך נראה כרגע, שונה ממה שידענו בעבר. יש לו מאפיינים חדשים המובילים לסכנות חדשות. אבל כמה אמצעים מרכזיים, שהובילו אותו לנצח גלי טרור קודמים, תקפים גם כעת: נחישות, ערנות, סירוב להיכנע לפחד והכרה בצדקתנו ובכוחנו.
