"מועצת חכמי התורה" של
ש"ס הייתה יכולה לקנות את עולמה אילו הייתה עקבית בהחלטתה הראשונית לקרוא לנתניהו לסגור את העלייה להר-הבית בפני יהודים. ראשית, המועצה הזו הייתה מעפילה אז תורתית על המועצות של אגו"י ודגה"ת, ומוכיחה כלפי שמיים מי עומד זקוף יותר נגד איסורי הכרת ולשם שמים. שנית, בכך הייתה המועצה הזו מוכיחה לעולם המוסלמי בפרט - ולעולם כולו בכלל, כי החרדים אינם הקיצוניים העולים להר-הבית ומחממים את האוירה בפרובוקציות אלימות, וכי הדת היהודית נקייה מפונדמנטליזם לאומני שדוף. בכך היה נמנע שפך דם יהודי בארץ ובחו"ל. ושלישית, צעד כזה היה מחזיר את ההנהגה הדתית לחכמי ישראל ולשומרי התורה, ולא לאלה שנעים בין ביקור במקומות תועבה בי"ם לבין הר-הבית, ורואים את עצמם "מנהיגי הדת", והכול מהזוית הלאומנית בלבד.
אבל כל זה לא קרה. הכול היה מוכן. התפאורה הייתה כבר קיימת והמכתב - מטעם "מועצת חכמי התורה" של ש"ס, היה מוכן על השולחן והועבר טלפונית בין חכמי המועצה שחתמו עליו בע"פ ובכתב. אבל אז שקשקו הברכיים הפוליטיות והאלקטוראליות. מלבד הרב דוד - בנו של הגר"ע יוסף, הרי שכל שאר הרבנים חזרו מהם מהעניין ברגע האחרון משום שהבוס האמיתי של ש"ס,
אריה דרעי, החליט לגנוז את שליחת המכתב, ושלח את הרב משה מאיה מהמועצה להסביר כי "בין כה וכה נתניהו לא יקשיב לנו". באמת תירוץ אדיר! הרי לא מעט הצהרות של ש"ס יוצאות שוב ושוב בידיעה שנתניהו וממשלתו לא יסכימו עימהן (כמו למשל בענייני אלה מש"ס שנתפסים בקלקלתם הפלילית...) ולא יאמצום.
התירוץ הזה הוא בעצם חיפוי על הסיבה האמיתית של דרעי: הפחד מהרחוב של מצביעי ש"ס, ורצונו להחזיר מצביעים לאומניים - מסורתיים שברחו לליכוד. דרעי - שרק דרדר אלקטוראלית את ש"ס מאז חזרתו, לשבעה מנדטים בלבד, רואה בתיק הכלכלה רק מקפצה לתיקי האוצר, החוץ ואולי איזה עוד חלום הזוי בן עשרות שנים. כאשר מדובר בעמדות הפוליטיות שלו - הנעות שמאלה ממר"צ, לבין המשך נסיקתו הפוליטית דרך הימין הקיצוני, הרי שמסתבר ש"מורשת מרן" נגד העלייה להר-הבית איננה מעניינת אותו, והוא מעדיף נסיקה על החללית הפוליטית הימנית ביותר מאשר להסביר ערב הבחירות הבאות מדוע מנע מה"סרוגים" והתימהונים לעלות להר-הבית.
אין ספק ש
האדמו"ר מגור הרים את קולו באומץ בהרחקת קהלו - בימים קשים אלה, מההגעה לעיר העתיקה בי"ם, משום פיקוח נפש. אבל טוב היה עושה האדמו"ר מגור אילו היה קורא את אותה קריאה לכל הציבור החרדי - ואולי היהודי בכלל, וכך היה הופך ממנהיג של חצר למנהיג של כלל ישראל.
סכנת פיקוח הנפש היא סכנה המרחפת על כל יהודי ויהודי, ומי שקורא בשם התורה להיזהר מהסכנה הזו חייב לעשות זאת ללא קשר עדתי או להבדלי חצרות וחוגים. מאז מותו של הרב שאך הרי שהבסיס הזה של מנהיג תורתי שאינו מבדיל בין חוג ועדה, כמעט נגוז וחבל. הלעג הסרקסטי בימים אלה במחנה החרדי, הוא בכך שלהוציא "מועצת חכמי התורה" של ש"ס, הרי שששתי המועצות האחרות, של אגו"י ודגה"ת, כלל אינן מתכנסות לדון באירועי הדמים ובעליית הכרת להר-הבית. מעניין שרק לפני מספר שבועות - כאשר נח ליצמן ביקש להיבחר לשר, הרי שכוורת שתי המועצות הללו הייתה מאוד פעילה, בדיוק כמו שהיא פעילה אך ורק בזמן בחירות ותו לא. לזה ייקרא לעג לרש, והתורה הפכה שם לרש...
