לאחרונה התראיין פרופ' אומן, חתן פרס נובל בכלכלה, שתחום התמחותו הוא משחק עסקים וטען שאנו מתנהלים לא נכון מול החמס ברצועה. הוא טען שעלינו ליצור מנגנון אוטומטי שלפיו על כל ירי רקטות תהיה תשובה אוטומטית כואבת ללא שיקול דעת. בצורה זו יגיעו החמסניקים ושות' למסקנה שהם למעשה יורים על עצמם.
ירון לונדון הגיב על כך שהרעיון נואל מאחר שלפלשתינים הן מערך יצור חשמל, לכן לא ניתן לתקוף אותו כפי שהציע אומן. לונדון התייחס להצעה בצורה מאוד מיכנית. ראשית הפלשתינים מייצרים חלק מהחשמל שהם צורכים. שנית את ההצעה יש לעבד. לדוגמה ניתן לבחור בנק מטרות ואולי אף להודיע על הרשימה מראש, מפעלי מים, מגורי אנשי צמרת, מערכות חשמל יחידות צבאיות וכד' ניתן אף להטיל כרוזים בהם נסביר ואף נתנצל בפני האוכלוסייה. או אז לעת טפטוף יפעיל מפקד האוגדה הרלוונטית את התגובה בלי שיצטרך לקבל אישור לכך.
לאחר מלחמת יום הכפורים שתי אוגדות היו פרושות מהצד השני של התעלה. המצרים החלו לטפטף אש ארטילרית על האוגדות.
אריאל שרון מפקד אחת האוגדות ענה בירי בצורה הבאה: כשעה לאחר הטפטוף הפעיל המח"ט שבגזרתו נחתו הפגזים את כל קני האגד הארטילרי למשך שלוש דקות על עורף המצרים על מטרות שנבחרו מראש. אחד המח"טים שלא ביצע את ההוראה "זכה" לזובור מטלטל. התוצאה הייתה שהמצרים שהכירו מיהוא שרון הבינו שלא כדאי לאתגר אותו והעבירו את האגרסיה שלהם לאוגדת ברן, היא האוגדה השנייה באפריקה כפי שקראנו לאזור. בלי להתעסק במשחק עסקים, שרון מצא את הפתרון.
לאחר שהמצב יירגע כדאי לבחון את שינוי ההתנהלות שלנו בגדה.
בני משפחה מזרח ירושלמיים של נער מתפרע יאבדו את תושבות הקבע שלהם ויעברו למעמד של תושב ארעי תוך שלילת זכויות בטוח הבריאות שלהם והבטוח הלאומי. כמו-כן לא יוכלו תושבי מזרח ירושלים לקבל אזרחות ישראלית.
מהכספים המועברים לרשות יש להוריד סכום שהוא פי שלוש מהסכומים שהרשות משלמת לטרוריסטים חיים או מתים ובני משפחותיהם.
באשר לפתרון הסופי כדאי לשנות את הדיסקט. הפלשתינים טוענים שהזמן משחק לטובתם ולבסוף הם יקבלו את כל שידרשו. צריך להסביר להם שהמשחק נגמר. מה שישיגו היום לא ישיגו מחר ומה שישיגו מחר לא ישיגו מחרתיים. על ראש הממשלה להצהיר שמאחר שלא אצה להם הדרך תמיד נשמח לנהל איתם מו"מ אך החיים ממשיכים ולא ניתן להקפיא פיתוח של ישובים. עליהם להפנות את מבטם לעבר רמת הגולן. היינו מוכנים לוותר על כמעט כל הרמה. אם אסד היה מצטייר כמשחרר המולדת אולי לא היה נמצא במצב שבו הוא נמצא. היום קשה לדמיין מצב שאנו נפנה את הרמה.
עלינו רק להודות לתבונתו המדינית של בן-גוריון שהסכים לקבל את תוכנית החלוקה. כנראה שעל הפלשתינים להמתין עד שייולד להם בן-גוריון שלהם.
