לתוך המציאות הישראלית המדממת פלש הלעז "לנטרל" ומאבד מהר מאוד את הסטאטוס של מהגר ולא עוד אלא שהוא מתאזרח בלי להשגיח במסורות הוותיקות של מקומו החדש. "לנטרל" בלעז הוא לעשות דבר המרסן סכנה, המונע אותה, הפורק נשקו של גורם מאיים. עד כאן. זה לא לחסל. זה לא להרוג. לאלה שמורים ביטויים קשים אך מדויקים יותר.
עכשיו ש"לנטרל" הגיע לארץ, ראוי להיות רגישים לעובדה כי אם "לנטרל" זה גם להשתלט על סכינאי או כל גורם מאיים אחר כדי שלא יוכל לבצע את זממו, אך גם לחסל, או אז "לנטרל' הופך לביטוי היוצר את ההתרשמות שבכל מקרה דינו של מחבל בישראל הוא חיסול. לא רק שזה לא כך. חייהם של רוצחים נחסכו גם על-ידי אנשי ביטחון גם על-ידי אזרחים שהגנו על מחבל חי כפות או "מנוטרל" במצוות האנושיות הקיימת ברוך השם בכל אדם בישראל. המשפט בישראל מקדש חייו של כל אדם שפוגעים בו כשהוא כבר אינו יכול לפגוע.
במקום שאנשי ביטחון חשו כי אין דרך לנטרל את האיום אלא בדרך אולטימטיבית, הם ירו, בדין, לא נטרלו, ומי שהשכים לפגע עד מות נורה ונהרג, לא נוטרל. המילון הבלתי זהיר משמש ביד מי שמאשים את ישראל בשימוש מופרז בכוח לטעון שאצלנו "לנטרל" זה להרוג. זאת אשמת שווא. ישראל בודקת גם בשעת הסכנה.
חכמים היזהרו אפוא בדבריכם, שמא אתם חבים על כולנו חובה שלא מגיעה לנו. שימוש מופרז בלנטרל הגיעה בקלות יתרה, וצריך היום מאמץ כדי לנטרל הרבה מן השימוש בו, אבל רצוי וראוי לעשות כן. גם בימי טרור המחייבים מאבק בלתי מתפשר, ראוי לשמור על שפה מאופקת, מדויקת, מבחינה. אין להיבהל מן המילים "נורה ונפצע, נורה ונהרג". ההכרח שלא יגונה אינו זקוק לתיבה מתכבסת. הוא לגיטימי כמות שהוא כשהוא בלתי נמנע בדין. גם מי שהתיבה "לנטרל" נראית לו כראויה, יקפיד לשמור את השימוש בה לסיכול, לפעולה המאיינת את יכולת הפגיעה של הבא להורגנו, אבל יעצור בזה, ואל יפליג ומכל מקום ייקרא לדברים בשמם בעיקר כשהשעה מחייבת אותם בשמם.
