לפני כחודש וחצי העבירו השר
אופיר אקוניס וחבר הכנסת
ישראל אייכלר תיקון לחוק תאגיד השידור הציבורי בזו הלשון: "בשידורי הרשות יש להימנע מחד-צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תגים, מהעלמת עובדות או מהטעמתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי." מה לא נאמר על סעיף זה, סתימת פיות, ניסיון השתלטות של ראש הממשלה על השידור הציבורי וכהנה וכהנה. הלחץ התקשורתי לביטול הסעיף היה כה חזק שראש הממשלה הודיע שהוא יפעל לביטולו ובעקבות זאת השר אקוניס התפטר מתפקידו כאחראי מטעמו על השידור הציבורי.
תיקון ההסתייגות של חבר הכנסת אייכלר יעמוד לדיון בוועדת שרים, והשאלה העומדת על הפרק היא האם הסעיף יבוטל ותו לא, או שמא יבוא סעיף אחר במקומו.
שרת המשפטים, עמדה בעבר בראש הארגון ישראל שלי ונלחמה כאריה בגלי צה"ל ודרשה שתחנה זו תפסיק להיות חד-צדדית. היא יודעת היטב שהשידור הציבורי אשר כמו אבו-מאזן משקר יום יום בטענה שהם "שלכם ובשבילכם" איננו כזה, הוא שידור שלנו ובשבילנו, קרי הוא משרת את עובדי התחנה והם עושים בו כרצונם ובניגוד לכללי האתיקה הבסיסיים ביותר החלים של שידור ציבורי. הנה למשל כמה מכללי האתיקה של ה-BBC. בסעיף שכותרתו חוסר משוא פנים וגיוון דעות: "נאסר במפורש על הBBC לשדר את דעותיו על נושאים אקטואליים או מדיניות ציבורית". עקרון זה מופר יום יום ב
רשות השידור. כמעט כל שדר, נוטל את המיקרופון הציבורי שלא שייך לו כדי לבטא את הגיגיו הלא מקצועיים. אך כאשר הממונה על קבילות הציבור או מישהו מהציבור מלין על כך מיד טוענים בלעג ובבוז, מה, אתה רוצה לפגוע בחופש הביטוי? אתה פשיסט! סותם פיות!.
שרת המשפטים יודעת זאת. נפלה לידה הזדמנות פז לשנות את המצב ולהבטיח שתאגיד השידור הישראלי שעומד לפעול בקרוב יהא באמת ובתמים ציבורי. כל שעליה לעשות הוא להחליף את ההסתייגות של אייכלר בתיקון לחוק כדלהלן: "תקנון האתיקה המחייב את תאגיד השידור הציבורי הוא התקנון על שם נקדימון רוגל, הידוע כ"מסמך נקדי" ואשר אושר על-ידי רשות השידור בשנת 1998 . תאגיד השידור הישראלי רשאי לערוך שינויים בתקנון מחייב זה בכפוף לאישורה של ועדת הכלכלה של הכנסת או כל ועדה אחרת שעליה יוטל הפיקוח על תאגיד השידור הציבורי."
מסמך נקדי הוא מסמך אתיקה מפואר, שנערך על-ידי נקדימון רוגל ע"ה תוך התבססות על תקנון האתיקה של ה-BBC. תיקוני המסמך של
בלהה כהנא שהייתה חברת מליאת רשות השידור ואשר התירו הבעת דעה אישית, לא אושרו סופית על-ידי הרשות ועל כן התקנון המחייב באמת הוא מסמך נקדי.
הגיוני ואף סביר, להחיל רציפות. כאשר קם תאגיד חדש במקום רשות השידור רצוי שהוא יאמץ מיום היווסדו את החיוב שברשות הקיימת. על כן יש מקום להחיל את מסמך נקדי על-פי חוק על התאגיד החדש, כמובן תוך מתן אפשרות לתאגיד לשנותו.
אך לא די בכך, מאחר שהתאגיד שייך לציבור, יש לאפשר לציבור להביע את דעתו על כללי האתיקה המתגבשים. לשם כך יש לדרוש שכל שינוי בכללים יקבל את אישורו של הציבור. בדמוקרטיה, המשמעות היא שנציגיו, קרי הפוליטיקאים יעשו זאת. ועדות הכנסת מהוות במה נאותה להשמעת דעות הציבור וההחלטות מתקבלות על-ידי נציגי הציבור קרי, הפוליטיקאים.
ועוד נקודה. משפטנים ואנשי תקשורת למיניהם טוענים שאסור לחוקק כללי אתיקה וכי אין להכפיף אותם למערכת הפוליטית. גם אלה טענות לא מדויקות וזאת בלשון המעטה. כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין הישראלי למשל נדרשים לאישור שר המשפטים. מבחינה ציבורית, עדיף לדרוש אישור של ועדת כנסת מאשר שר ממונה, שכן כאמור דיוני ועדה מאפשרים לציבור, בעל הבית של השידור הציבורי, להביע את דעתו.
אנו מצפים משרת המשפטים אומץ לב ציבורי ועמידה בפני הלחצים של אלה שמנכסים את השידור הציבורי לטובתם הם. זאת הזדמנות פז להבטיח ש"השידור ציבורי הוא שלכם ובשבילכם".
