מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשחזרתי מן המילואים, הראש לא היה נתון להסכמי סטטוס קוו על הר-הבית. יצאתי עם המשפחה לטייל ברחבי הגדה (אז זה לא היה עדיין יהודה ושומרון...), טיילנו בעיר העתיקה ועלינו בקלות אל הר-הבית. היום, אנחנו הלומי הסכמים. המילים "סטטוס קוו" נשמעות בכל החדשות, בעיקר - כדי להוכיח שמדינת ישראל לא תשבש את המצב באחד המקומות הקדושים לאיסלאם.
מכיוון שזכרתי כמה פרטים מעוררי ספק, הלכתי לחפש חומר על הסטטוס קוו. מהו הייצור הזה, שישראל מכריזה בראש חוצות שהיא מקיימת אותו והרשות הפלשתינית (ולא רק היא) מתעקשת שישראל מתכוונת להפר אותו?
הכל מסכימים, שאת המצב הקיים יצר בראשית הדרך משה דיין, שהיה שר הביטחון ולא העריך נכונה את החשיבות הדתית, ההיסטורית והמדינית של הר-הבית. הוא מסר את האתר הקדוש לשליטת הוואקף המוסלמי בידי ירדן. לא מצאתי הסכם מפורט, הקובע מה מותר לוואקף לעשות במקום ומה אסור.
מצאתי מאמר של העיתונאי נדב שרגאי (
ישראל היום), החוקר את הר-הבית ומוצאותיו וכתב ספרים אחדים על הבעיה האיסלאמית בישראל.
ממשלת ישראל זועקת כי שתי טענות שקריות מושמעות בעניין זה: שמדינת ישראל מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית על-ידי התרת תפילה של יהודים במקום; ישראל מתכננת להרוס את מסגד אל-אקצה.
לגבי העתיד - קצת מוקדם לי להתבטא. לגבי העבר, נראה לי שהסטטוס קוו לא קויים עד כה, אבל לא הטענה האיסלאמית היא הנכונה. הרפיסות הישראלית היא הגורם לכך.
מסביר שרגאי כי "גם בעת התפרעויות, נמנעים כוחות הביטחון מלהיכנס למסגד אל-אקצה" והפתרון להרגעת הרוחות נמצא בהידברות עם ראשי הוואקף והמתפרעים. לדעתו של שרגאי: "המהומות הביאו לכך שישראל הטילה הגבלות קשות על-כניסת יהודים להר-הבית... הדבר נגד את מדיניותה המוצהרת של ממשלת ישראל ואף את חוק המקומות הקדושים המבטיח לכאורה חופש גישה לכל המקומות הקדושים בישראל". מסקנתו: עובדה זו הגבירה עוד יותר את התסיסה סביב ההר.
הוא מזכיר כי פעם אחר פעם הבהירו בעבר ראש הממשלה,
בנימין נתניהו; השר לביטחון פנים,
יצחק אהרונוביץ ושרת המשפטים
ציפי לבני, ש"לא יהיה שינוי בסטטוס קוו במקום".
בהמשך המאמר מציין שרגאי: "מבחינות רבות, הסטטוס קוו 'מת', אלא שהשיח הציבורי המדיני והפוליטי ממשיך להתייחס אליו בטעות כאילו הוא עדיין עמנו". הוא מסביר את הידוע: המציאות חיזקה מאוד את האחיזה המוסלמית בהר. לעומת זאת, הורע מאוד מעמדם של היהודים בהר וירד מאוד ערכה של מדינת ישראל.
בתחילה הותר ליהודים להיכנס להר-הבית בשלושה שערים. המוסלמים יכלו להיכנס בשערים רבים. לימים, הוגבלה כניסתם של יהודים לשער אחד.
בתחילה נאסר להניף דגלים בהר-הבית. כיום אפשר לראות שם דגלים פלשתינים ודגלי חמאס. דגלי ישראל - לא!.
בתחילה, התאפשרו ביקורי יהודים גם בשבתות ובתוך המסגדים. כן, אני זוכר זאת. היום, הדבר אינו אפשרי. ביקורם של בעלי זקן בהר-הבית מוגבל לקבוצות עם ליווי.
בתחילה, המוסלמים התפללו אך ורק במסגד אל-אקצה. כיום, כיפת הסלע, שבמקור אינו מסגד, הפך בפועל למסגד, בעיקר בימי שישי. נוסף לכך, נוצרו שני תחומי תפילה נוספים: אורוות שלמה וכן שטחים מתחת למסגד אל-אקצה הקיים.
בתחילה הוענקה שליטה בוואקף לירדן. כיום, התרחבה מאוד ההשפעה הירדנית על הנעשה בהר-הבית.
ויקיפדיה מוסיפה עוד מידע: בסוף 2001 הזהירו אישי ציבור מפני מחיקת העבר היהודי במקום הקדוש. בעקבות זאת החלו לסנן את העפר, שנחפר במקום על-ידי אנשי הווקף. עד כה התגלו ממצאים רבים מתקופות שונות כאשר הבולט שבהם הוא חותמת חרס עם כתובת עברית מימי הבית הראשון. עם זאת, אנשי רשות העתיקות התלוננו, שהחפירות נעשות ללא השגחתם.
בקיצור, מוטה גור אמר "הר-הבית בידינו". אז אמר.
