ביטול מן הצדק

11 שנים. זה הזמן שנדרש לשופט עודד מודריק להכריע - בערכאה הראשונה! - בכתב האישום בפרשת בזק. כאשר מביאים בחשבון את העובדה שכתב האישום הוגש ארבע-חמש שנים אחרי האירועים, המסקנה המתבקשת היא כפולה: לפסק הדין אין חשיבות של ממש, ולפנינו מקרה קיצוני וחמור במיוחד של עינוי דין. אני לא זוכר תיק פלילי שנמשך 11 שנים. משפט הולילנד הסתיים שנתיים וחצי לאחר הגשת כתב האישום. משפטי רצח נמשכים לרוב שנה-שנתיים. תיק פלילי יכול להתקרב לעשור רק אם הוא הולך וחוזר בין הערכאות השונות, כמו משפט אולמרט בירושלים. אבל 11 שנים לדיון בערכאה הראשונה - זה כנראה שיא. תיקים אזרחיים יכולים להגיע למצבים גרועים עוד יותר. השבוע פרסמנו כאן את סיפורו של תיק שנמרח 13 שנים בבית המשפט המחוזי בירושלים - ועוד בהליך פשוט ומהיר של המרצת פתיחה. 13 שנים. תיקי נזיקין יכולים להימשך בקלות חמש-שש-שבע שנים, בעיקר בגלל עדויות הרופאים והמומחים השונים, ושוב - אנחנו מדברים על הערכאה הדיונית ולא על צירופה של ערכאת הערעור. יש הרבה סיבות לסחבת הזאת, אבל לא זאת הנקודה בשורות אלו. השאלה היא מה עושים כאשר הסחבת הופכת לבלתי סבירה בעליל, לבלתי נסבלת ברמה קיצונית, לבלתי אנושית. ההצעה שלי: לאפשר לבית המשפט העליון לחתוך את הדיון ולקבוע שהתיק נסגר. נראה קיצוני? רק ממבט ראשון. ההצעה שלי היא לקחת מספר אמצעים הקיימים במערכת המשפט ולחבר אותם באותם מקרים יוצאי דופן. הנחת היסוד היא הגנה מן הצדק, המופעלת גם כאשר יש סחבת בלתי סבירה מצד המדינה בהגשת כתב אישום, סחבת שמביאה לפגיעה כה מהותית בתחושת הצדק - עד שבית המשפט יכול לזכות בעטיה את הנאשם. כלומר: סחבת כעילה לסגירת תיק כבר קיימת. הכלים שאני מציע להשתמש בהם נמצאים בשימוש יום-יומי בבית המשפט העליון. הראשון הוא פסלות שופט: אם שופט בערכאה כלשהי מסרב לפסול את עצמו, הערעור על ההחלטה מובא במישרין לבית המשפט העליון. גם בנושא שלנו, אני מציע שבקשה לסגור תיק בשל סחבת תועבר במישרין לבית המשפט העליון. השני הוא בדיקת האחריות לסחבת. את זה העליון עושה כאשר הוא מתבקש להאריך מעצרים של נאשמים מעבר לתשעה חודשים. אם המשפט נמשך זמן רב, אחד השיקולים של העליון הוא השאלה מי גורם לכך. מובן, שנאשם לא יישמע בטענה שנגרם לו עינוי דין, אם הוא עצמו הגורם לכך. מצד שני, ככל שהאחריות מוטלת על המדינה או על בית המשפט, תגבר נכונותו של בית המשפט העליון לשלוח את הנאשם לחלופת מעצר. השילוב של כל אלו ביחד מוביל אותי להצעה הבאה: החוק יקבע טווחים סבירים לזמן הימשכותו של משפט. בחקיקה ראשית ייקבעו הקווים המנחים, ושר המשפטים יירד בתקנות ליותר פרטים. למשל: תיקים פליליים בעבירות פשע יימשכו X שנים, ואם יש בהם יותר מחמישה נאשמים - 1.2X. תיקי נזיקין יימשכו Y שנים, ואם יש צורך במינוי של יותר משלושה מומחים - 1.3Y. ושוב: מדובר רק על טווחים סבירים, שיהיו נקודת מוצא לפסיקה. צד לתיק שיימשך מעבר לזמן סביר זה, ואשר סופו לא ייראה באופק, יוכל לבקש מבית המשפט העליון לסגור את התיק בשל הגנה מן הצדק. בית המשפט העליון ידון בבקשות אלו בהרכב של שלושה שופטים, ויבחן היטב את אופן ניהול התיק בידי הצדדים ובית המשפט. במקרים של סחבת קשה במיוחד, ישתמש בית המשפט העליון בסמכותו ויבטל את התיק - מיד או לאחר מתן ארכה מוגדרת לסיומו. וחובה לשוב ולהדגיש: הביטול ייעשה רק אם הסחבת איננה באשמתו של הצד המבקש בהליך אזרחי או של הנאשם בהליך פלילי; מי שיגיש בקשת סרק ויתברר שהעיכוב הוא באחריותו - יחויב בהוצאות משמעותיות. התחושה שלי היא, שדי יהיה בקיומו של הכלי הזה כדי לזרז את הצדדים או לפחות את בית המשפט. ואם לא, אזי שתיים-שלוש החלטות על ביטולי תיקים יעשו את המלאכה.