במאמר ממוסגר, יפה ומרשים בעיתון
גלובס בשם "העולם עייף מאיתנו", מספר
אורן נהרי על העולם שעייף מאיתנו - "ככל שנסביר את צדקת דרכנו, את זכותנו על ירושלים, שלא אנו הפרנו את הסטטוס קוו בהר-הבית... זה לא משכנע את העולם". אין ספק שפה הייאוש נעשה הכי נוח. העולם עייף מאיתנו? למי אכפת? הכי חשוב שאנחנו לא נתעייף מלהגן ולשמור על עצמנו.
ואת ה"הבנה" לחוסר ההבנה של העולם ולעייפותו מאיתנו, הוא מסביר בכך ש"העולם רואה בגל הטרור עוד סיבוב, לא ראשון, לא אחרון, בין יהודים לפלשתינים". עוד פיגוע, עוד מעשה טרור. הוא התעייף ולא מתעניין.
מדינת ישראל, כותב נהרי, היא מבחינת העולם כמו שבעינינו שבט נידח ברואנדה למשל, כמו אחד העמים הנלחמים זה בזה, כמו הסרבים והקרואטים. כלומר, מאמר שלם נכתב על-מנת להסביר את העולם ועייפותו.
אורן נהרי, עורך חדשות החוץ בערוץ 1, אינו מבין ואינו מודע כנראה לייחודה של מדינת ישראל. לחשיבותם של המקומות הקדושים מאוד בה לאיסלאם ולנצרות. ייתכן שמבחינתו אלו עוד אתרי תיירות אקזוטיים. וחבל.
מבט שלילי כי אילו היה מודע לחשיבות הדתית ההיסטורית של מדינת ישראל, לא היה כותב את המאמר התמוה ההוא. הוא היה מבין שישראל מבחינת העולם אינה יכולה להיות כמו אחד השבטים הנידחים. אילו היה מודע יותר להיסטוריה העתיקה של עם ישראל, אילו היה מודע למעמד העם היהודי כעם שקיבל את התורה, אותה תורה שהיא היא "הברית הישנה" בעיני דתות אחרות, כלומר – מוכרת וחשובה בעיני כל הדתות, אולי היה כותב אחרת ולא היה סבור שהעימות יהודי-פלשתיני הינו רוטינה משעממת ומיותרת בעיני העולם. היה מתמקד יותר בדרך להציל את המבט השלילי של העולם בנו.
אבל כעורך חדשות חוץ ייתכן שהוא מכיר רק את דעת העולם ואין בו הרבה ידיעה מייחודה של מדינת ישראל ושל עם ישראל, העם ששב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. עם שנידח בין העמים, שחיפש מקום לשבת ולא מצא מנוח.
עם שנרדף ונטבח ונשרף רק כי היה מיעוט לא רצוי. כי לא היה לו בית. ועכשיו יש. ועם ישראל נלחם על קיומו בחירוף נפש.
כדאי שעורך חדשות החוץ יכיר טוב יותר את ההיסטוריה הישראלית של העם ואת ערך המדינה ואז מאמרו יראה אחרת. אז הוא וכל מי שמנסה "להבין את העולם" ולהקשיב לו בנמיכות רוח, ישקיע יותר בהבנת העם היהודי ובכך גם יסייע להסברה הישראלית בעולם.
אנו נמצאים בעידן המילים והתקשורת, וכל עוד עיתונאים ואנשי תקשורת ישראלים יתעקשו להבין את הצד השני ולא להיות מודעים למלחמת הקיום היהודית, נמשיך לבוסס בבוץ האין אונים, בתוך התסכול והסכינאות, השנאה והאי הבנה עם האין שלום ואין שלווה.
אין ספק שמנהיגי העולם בהחלט מכירים מאוד בחשיבות האסטרטגית והקיומית של עם ישראל במדינת ישראל. אם העולם עייף זה רק אומר שאנחנו חייבים להיות ערניים יותר ומהר.
