הנה אני אומר את זה: בכל שנה, בעשרים השנים שחלפו מאז שנת 1995, אני נכנס לחרדה מסוימת כשמתקרב המועד שבו מציינים מוקיריו של
יצחק רבין את זכרו. הפסטיבל מתחיל כחודש לפני יום הרצח - והוא נמשך הרבה אחריו - ואני מרגיש שמישהו, עם אג'נדה פוליטית שאינני אוהב או מאמין בה, מנסה להושיב, שוב ושוב, את המחנה שאני משתייך אליו על ספסל הנאשמים, תוך הפניית אצבע מאשימה המבקשת להדגיש שלא רבין האיש נרצח אלא "מורשתו".
והפסטיבל השנתי הזה, שתכליתו איננה לכבד את זכרו של ראש הממשלה המנוח, אלא רק כדי לנגח את כל מי שלא הסכים עימו אז - ובוודאי לא חושב היום שדרכו הייתה נכונה בזמנו - פשוט מחליא אותי. אינני יודע מה היא "מורשת רבין" ואינני מוכן לקוד לה קידה. היא לא הייתה קיימת בעת שהוא נרצח - והיא בוודאי לא קרמה עור וגידים לאחר מותו.
רבין, לכל מי ששכח, בכלל לא היה מיוזמי הסכמי אוסלו. המגעים עם הפלשתינים התקיימו ביערות נורבגיה מאחורי גבו. פתח בהם
יוסי ביילין בעזרת "מקורביו" - ולאחר מכן הצטרף לחינגה
שמעון פרס. רבין שתיעב את ערפאת הוכנס בסוד הדברים רק בשלב האחרון. מכאן, ש"הסכמי אוסלו" לא היו בוודאי חלק ממורשתו של רבין. הוא נגרר בעל כורחו למדשאות הבית הלבן. קלינטון "דחף" אותו לעבר ערפאת כדי שהשניים ילחצו ידיים.
לאחר מכן, הורשה ערפאת, איש הדמים הנתעב, לחזור מגלותו בתוניס ביחד עם גדודי מרצחיו לרצועת עזה כדי לתפוס שם שליטה ולהפכה לבסיס טרור. אינני יודע אם זאת הייתה מורשתו של רבין - אבל בסמוך מאוד לאחר מכן החלו מחבליו של ערפאת לרצוח אזרחים חפים מפשע ברחובות הערים. עשרות גברים, נשים וטף, שלא עשו רע לאיש נרצחו בפיגועי תופת יום-יומיים של מחבלים מתאבדים - ובכל פעם שזה קרה רבין נראה יותר ויותר אובד עצות.
רבין, בתמימותו, עוד חשב בתחילה שערפאת יילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצל"ם" - ואני תוהה אם לכך מתכוונים מקדשי מורשתו.
את "הסכם הביניים" ( המכונה אוסלו ב') עם הפלשתינים העביר רבין בכנסת לאחר שהוא "גנב" שני חברי כנסת מתנועת צומת. לאחד, גונן שגב, הוא הבטיח משרת שר, ולחברו, אלכס גולדפרב, הוא הבטיח משרת סגן שר - ואני שוב תוהה אם למעשה-נוכלות פרלמנטארי זה מתכוונים מקדשי זכרו כשהם מדברים על מורשתו של רבין. ואולי, הם בכלל לא יודעים שאותו גונן שגב נדון, לימים, לחמש שנות מאסר בפועל בגין עבירות סמים.
באחת: אינני יודע מה היא מורשתו של האיש שנרצח בכיכר מלכי ישראל. כלום הוא חשב להקים למרצחי ערפאת "מדינה" ? ואם כן, על אילו "שטחים"? גם על שטחים שהוא סייע בכיבושם ב - 1948 או רק על שטחים שהוא, כרמטכ"ל, הורה על כיבושם ב-1967 ?
וגם לא שמעתי את רבין מדבר על "זכות השיבה" שהפלשתינים טוענים שהיא מצויה באמתחתם - ולכן אני יכול לומר בוודאות מלאה שהוא לא היה מסכים למרכיב זה בהסכם כלשהו, ושהוא לא ידע לאן מוליכים אותו באף שותפיו הפוליטיים.
כך או כך, תקופת שלטונו של רבין נצבעה בהרבה צבע אדום. נחלי-דם זרמו ברחובות הערים. פיגוע רדף פיגוע ולאחר כל פיגוע - ואחד מהם, שבו נטבחו למעלה מעשרים וחמישה אזרחים, התרחש ממש בלב תל אביב, בכניסה לדיזנגוף סנטר, קרוב לבית שבו נולדתי - רבין נראה ממש כפי שהוא נראה ערב מלחמת ששת הימים בעת שהוא סבל מ"הרעלת ניקוטין". אז הצליחו מקורביו להסתיר את הקריסה המביכה של מי שהיה צריך להוביל את צה"ל למלחמה.
לבסוף, מכל מקדשי "מורשתו של רבין" אני מבקש לדעת, אם הם שמעו מפיו, אי-פעם, מה היה חלקו בירי לעבר האונייה "אלטלנה". הוא היה שם, במטה הפלמ"ח, ביום שבו "התותח הקדוש", כהגדרתו של בן-גוריון, הרג, לפחות, שישה- עשר מלוחמי האצ"ל ופצע רבים אחרים- והטביע את אוניית-הנשק שיכולה הייתה להעמיד את צה"ל על גדות נהר הירדן כבר בסיום מלחמת העצמאות.
ואם כל אלה הם חלק ממורשתו של רבין - אז חלקי איננו עם מקדשיה.
