חוק קביעת הזמן, התשנ"ב - 1992 קובע בסעיף 3 את משך התקופה בה יונהג שעון הקיץ בישראל. המונח "שעון קיץ" אינו מוזכר בחוק. החוק מצהיר, כי הזמן בישראל יקדים את "זמן יקום מתואם" בשעתיים. זהו לכאורה "שעון החורף". למעשה, לא קיים מונח כזה, "שעון חורף". מה שאנו מכירים כשעון החורף הוא השעה שחלה במדינת ישראל.
קדמה לחוק זה "פקודת קביעת הזמן", שכבר אינה בתוקף. הפקודה קבעה כי
"שר הפנים רשאי לקבוע בצו כי במשך תקופה מסוימת בשנה פלונית, יוקדם השעון לצורכי חוק ולמטרות אחרות בארץ ישראל באופן שיקדים את הזמן שלפי שעון גריניץ בשלוש שעות או בכל פרק זמן אחר אשר יקבע בצו." בהצעת חוק קביעת הזמן הוסבר, כי שעון גריניץ אינו קיים כיום ואינו משמש עוד כ"שעון העולם", ובמקומו בא
"זמן יקום מתואם". בסעיף 1 לחוק קביעת הזמן הוגדר "זמן יקום מתואם" - כבסיס הזמן המקובל בעולם, אשר מבוסס על קצת ההשתנות של זמן אטומי, תוך התאמה לתנועת כדור-הארץ. זמן זה נקבע בישראל במעבדה הלאומית לפיסיקה.
בדברי ההסבר להצעת החוק הוסבר, כי לזמן יש שני מאפיינים: הקצב שבו הוא משתנה, הנקרא "תדר", והשעה, אשר נקבעת באופן שרירותי, על יסוד הסכמה בוועידה הבינלאומית למשקלות ולמידות. הוחלט כי במקום קצב השתנות הזמן שנקבע על-ידי שעון מצפה הכוכבים בגריניץ', על-פי סיבובי כדור-הארץ, יבוא קצב השתנות אשר נקבע על-פי תנודות אטומי מתכת בשם "צזיום".
ב"פקודת קביעת הזמן" נקבע בעבר:
"בתנאי ששום דבר האמור בפקודה זו לא יפגע בשימוש בשעון גריניץ או בשעון של מזרח אירופה לצורכי אסטרונומיה, מיתיאורולוגיה או תנועת אניות או בפירוש שיש לפרש כל מסמך המזכיר זמן או מרמז על זמן בקשר למטרות האמורות לעיל." על-פי זאת, "שעון גריניץ'" של פעם שימש לצרכים מדעיים ושום קביעה משפטית אודות השעה לא שינה את שעון גריניץ'. לפיכך, גם "זמן היקום המתואם", שהחליף אותו, גם הוא משמע לצרכים מדעיים, ושום קביעה משפטית על השעה החלה לא תשנה את הזמן שעל-פי "זמן היקום המתואם".
לפיכך, "זמן היקום המתואם" היה קיים ממילא גם ללא קביעתה של הכנסת. ההצהרה בסעיף 2 לחוק קביעת הזמן כי
"הזמן בישראל יקדים את זמן יקום מתואם בשעתיים" - גם היא אינה קביעה חקיקתית אלא קביעה פיזיקלית ומדינתית שהייתה מתקיימת גם ללא קביעת הכנסת.
הכנסת קובעת חוקים משפטיים, אך אינה קובעת את הזמן הפיסיקלי והמדינתי.
אם כן, מהי קביעתה המשפטית של הכנסת? קביעתה המשפטית היא שהשעה בישראל, לצורכי משפט, תוקדם בשעה נוספת על השעתיים המקדימות את "זמן היקום המתואם". אולם הכנסת בחרה לשנות את המצב המשפטי השורר במדינה רק למשך פרק זמן מוגבל ומתוחם בכל שנה.
חוק מעצם טיבו צריך להיות מוחל החל מיום כניסתו לתוקף ועד לשינויו או לביטולו. חוק שקובע קביעה משפטית שתקפה רק למשך תקופה מסוימת בשנה, נקרא "הוראת שעה". קביעה כי בתקופה מסוימת בשנה, הזמן בישראל יקדים את "זמן היקום המתואם" בשלוש שעות במקום בשעתיים, משמעותה היא שינוי זמני של המצב המשפטי שפג תוקפולאחר סיום התקופה. לאחר שפג תוקפה של קביעה זו, ושוב הזמן בישראל מקדים את זמן היקום המתואם בשעתיים ולא בשלוש שעות, חוזרת השעה בישראל להיות השעה שהייתה חלה ממילא גם ללא חקיקת החוק.
כדי להחזיר את המצב המשפטי שבו הזמן בישראל מקדים את זמן היקום המתואם בשלוש שעות ולא בשעתיים,
יש לחוקק מחדש את החוק.
חוק קביעת הזמן אינו קרוי "הוראת שעה", אך בפועל הוא כזה. תוצאתו היא, שהוא משנה את המצב המשפטי רק למשך חלק מהשנה, ואילו ביתרת השנה קביעתו המשפטית אינה חלה. זהו מצב משפטי משונה.
לא תמיד היה כך. במהלך ההיסטוריה החקיקתית היה ברור למחוקק כי לא נכון לקבוע בחוק שינוי של מצב משפטי רק בחלק מהשנה.עם חקיקת החוק לקביעת הזמן, נקבע נכון בסעיף 3 כי שר הפנים יקבע את התקופה שבה יוקדם הזמן בישראל בשעה אחת נוספת. אכן, קביעה למשך זמן מוגדר היא החלטה מינהלית ולא החלטה חקיקתית.
בתיקון החוק משנת 1997 הונהג חוק קביעת הזמן (הוראת שעה), התשנ"ז-1997, ונקבעו בו מפורשות מועד ההתחלה ומועד הסיום של שעון הקיץ. תיקון זה היה מוגבל לאותה שנה בלבד ובהתאם לכך נקרא "הוראת שעה".
בתיקון החוק משנת 2000, הונהג חוק קביעת הזמן (הוראת שעה), התש"ס-2000, ונקבעובו מראש לשנים 2001, 2002 ו- 2003 מועדי ההתחלה והסיום של שעון הקיץ.תיקון זה היה מוגבל לשלוש שנים ספציפיות ובהתאם לכך נקרא "הוראת שעה".
החל משנת 2004 לא יושם עיקרון זה, עם חקיקת חוק קביעת הזמן (תיקון) (מועדים קבועים להקדמת הזמן בישראל), התשס"ה-2004. הוחלט לראשונה לקבוע את התקופות הקבועות בשנה בהן יוקדם הזמן בישראל, ללא תלות בהחלטתו של הפנים וללא שיוך לשנה מסוימת.
כך הדבר עד היום.
חוק שאינו הוראת שעה אינו יכול לחול בתקופה אחת ולא לחול בתקופה שלאחריה, לסירוגין. אם מוחלט לשנות את המצב המשפטי באמצעות חוק - הרי שיש להנהיגו כל השנה ולא רק בחלק מהשנה.
במידה ומחילים את קביעת החוק רק בחלק מהשנה, הרי שיש לקרוא לו "הוראת שעה" ואז לשוב ולחוקקו לאחר שתוקפו פג.
בשנת 2004, השיקול לקביעת מועד הסיום לשעון הקיץ, בין ראש השנה ליום הכיפורים, היה רצון להתחשב במסורת היהודית ובחגי ישראל, ונתינת מענה לציבור הצם ביום הכיפורים.
ואולם, שיקול זה כבר לא שימש את המחוקק לאחר מכן.
בשנת 2011 שונו שוב המועדים בחוק קביעת הזמן (תיקון מס' 2) ונקבע כי שעון הקיץ יסתיים ביום ראשון לאחר 1 באוקטובר. בשנת 2013, נקבע חוק קביעת הזמן (תיקון מס' 3), בנוסחו היום, ולפיו, שעון הקיץ יסתייםביום ראשון האחרון בחודש אוקטובר.
המסורת היהודית וחגי ישראל כבר לא מוזכרים בגדר השיקולים לקביעת אורך תקופת שעון הקיץ, כפי שהיה בעבר.
אם כך, מדוע הוחלט כפי שהוחלט כי שעון הקיץ יסתיים דווקא במועד זה? אם כבר לא מתחשבים בשיקולי המסורת, מדוע לא לקבוע כי שעון הקיץ ימשך כל השנה? וכאמור, מבחינה משפטית, חוק שאינו הוראת שעה חייב לשנות את המצב המשפטי למשך כל השנה.
ודומה כי השיקולים באשר לקביעת התקופה בה נקבע שעון הקיץ - אינם שיקולים ענייניים, שכן בתחילה נקבע שיש להתחשב במסורת ישראל ובחגים היהודים, ולאחר מכן, אלה כבר אינם נכללים בין השיקולים שבהם מתחשב המחוקק.
לפיכך מוצע להנהיג במשך כל השנה שעון קיץ, או במשך כל השנה שעון חורף, או לקבוע בכל שנה הוראת שעה באשר לאורך התקופה בה יחול שעון קיץ, או להחזיר את שיקול הדעת לגבי אורך התקופה לשר הפנים, כפי שהיה נהוג מקום המדינה ואף לפני כן.
רצוי ששעון הקיץ יונהג במשך כל השנה, אף כי בחודשי החורף המעטים יהיה חשוך בשעות הבוקר המוקדמות. הדבר נחוץ ליציבות המצב המשפטי שנקבע בחוק.
