יש אנשים כאלה, הם נראים תרבותיים ומסודרים. מחייכים בנימוס וכשהם מדברים זה בדרך כלל בנחת ולכן מאמינים להם. הם משקרים ללא הנד עפעף, ממציאים דברים ובהבל פה הורגים, והשומע שומע ואינו מתאמץ לבדוק כמה אמת יש שם. אחוות הרעים והמושחתים.
מראהו של אבו מאזן אולי נראה מעורר אמון, אך מסתיר סכינים. סכינים שאנשים מסוימים פה בארץ מסרבים לראות. סכנות שבעולם מסרבים לזהות. וככה בין עידוד החמאס לרצח והפצות שקרים על-ידי מחמוד עבאס בעולם, כל דיכפין לוקח סכין.
ובמציאות הבלתי נסבלת הזאת, מתייר מחמוד עבאס בעולם ומסית ומשמיץ ומשקר ואומר ככל העולה על ליבו מילים שמציתות את האזור וגורמות לבילבול ולחוסר אונים, גם אצל ערביי ישראל, בעוד שהמילים שהיה עליו לומר הם: בני עם הפלשתיני, די לסכינאות! לא חבל על הילדים הצעירים האלה שיכלו לצמוח ולגדול למשהו מועיל ויפה יותר?
אבל לא. הוא לא רוצה.
לו רצה יכל להפסיק את האינתיפאדה (אין איתיפאדה?) הזאת. אבל הוא לא רוצה. הוא מאוד "מבין" אותם" הם בשר המילים שלו. הוא מציב אותם בצד שהוא בוחר. קורבנות.
אבל לא בגללנו. הם קורבנות הסכינאות של מחמוד עבאס.
לא שולט בהוצאות מיהו אבו מאזן ולמה הוא מכתיב לנו את סדר היום? למה אחרי כל פגישה איתו ועם קרי "מבין" נתניהו מה עליו לעשות?
הוא משיג לבני "עמו" הישגים מדיניים, אבל אינו רוצה להשתלט עליו ולעצור אותו, הוא מקבל כסף אבל לא שולט בהוצאות, לכן הרשות אינה מצליחה לשפר את חיי הפלשתינים בכל כספי התרומות שהיא מקבלת ואיכשהו הם מגיעים דווקא לכיסי המחבלים והמרצחים הערביים, או לכיסי המנהיגים הזקוקים לכסף כדי לחיות חיים טובים של מנהיגים.
ובמקום להשקיע משאבים בשיפור חיי הילדים והנוער, מעדיפים לשלוח אותם הילדים לרחוב הישראלי ולהסיתם לרצח. במקום לבנות מוסדות משפרי חיים לפלשתינים, בונים מנהרות רצחניות ומממנים טרור.
ומחמוד עבאס, האמור לייצג את אותם הפלשתינים המדוכאים, העניים, העלובים, חסרי הממון וההשכלה. נמצא בעצמו במקום אחר לגמרי – עשיר ושבע ובוודאי כך בני משפחתו.
בועת אבו מאזן הזאת מאוד מסוכנת.
ובעוד בעולם לוחצים על ישראל ללכת לקראתו, לשבת איתו, לוותר, לשחרר ולתת, מסתובבים ילדים ונערים ערביים עם סכינים של ממש ומחמוד עבאס מאוד מבין אותם, ומצדיק אותם.
ומה הפלא? הם הרי יצירי סכיניו שלו.
