את מאמרי הראשון ב-News1 פרסמתי לפני כשנה וחצי תחת השם
"שדה הקרב הלשוני", ובו טענתי בפשטות כי בעידן המודרני והאינטרנטי שדה הקרב הוא גם בשפה, ובקרב זה ישראל מובסת שוק על ירך ע"י אויביה.
האשמים בתבוסתנו זו הם בראש ובראשונה אנחנו, המאמצים אל חיקנו בקלות נפשעת מושגים שטבע האויב, ובעושים שימוש במושגים שהם מנחילים אותם לעולם כולו כאילו היו אמת צרופה. מושגים אלה אינם עניין לשוני סמנטי, אלא הנצחה היסטורית של המציאות ובעתיד שמו של מושג יהיה אבן מבחן לאמיתותו. ככל שחולף הזמן, האפשרות לקרוא תגר על שם נפוץ ומוכר ברבים נעשית קשה יותר עד לכדי הרמת גבה באשר לשפיותו של המערער על כך. אם ברצוננו להכניע את שונאינו ואויבינו המבקשים להשמידנו, עדיין לא מאוחר לתת את הדעת לשדה הקרב הלשוני, ולשוב אל מושגי האמת בשיח הציבורי והבינלאומי, ובכך לקבוע לעולם, אך בעיקר לעצמנו, מהי אמת ומהו השקר.
במאמר זה נבחן את המושג "פלשתינים" שכולנו קיבלנו בטבעיות רבה כאילו ניתן לנו במעמד הר סיני. שמעתי לאחרונה את השר בנט המופקד על חינוך ילדינו והנחשב ל"ימני" מצהיר כי "הפלשתינים לעולם לא יקבלו מדינה משלהם". ואני שואל מדוע לא? וכי אין זה טבעי כי כמו שלמצרים תהייה מדינת מצרים ולצרפתים מדינת צרפת, כך גם לפלשתינים תהייה מדינת פלשתין? כמו כולנו הורגל גם שר החינוך לקרוא לקבוצת ערבים זו שצצה לה משום מקום ובאופן מפתיע "פלשתינים" - ובעצם השימוש במושג שקרי זה קבע את זהותם כ"עם". היכן רוצה כבוד השר שעם זה יתיישב אם לא במדינתו? ובאיזו מדינה ישבו אותם "פלשתינים" אם לא במדינת פלשתין?
את אחינו במחנה השמאל, המצויים מאז הסכמי אוסלו בתוך חלום מתוק ממנו שום מציאות עגומה לא תעירם, יכול אני להבין כשהם משתמשים בשם הידוע "פלשתינים". האחרים, אלו שמעולם לא חלמו, ואלו שניעורו זה מכבר מחלומם, מתקשה אני להבין.
ההסבר היחיד שמניח את דעתי לשימוש במושג שקרי זה הוא החשש כי יצביעו עליהם כתמהונים המבקשים למחוק מהלקסיקון מושג בסיסי מוכר ורב תפוצה בעולם כולו. ובכן אני לא ממש חושש וטוען בכל הרצינות כי קבלת השם "פלשתינים" לשפה העברית הוא הדוגמה הקלאסית לתבוסתנו בשדה הקרב הלשוני. עדיין לא מאוחר לקום ולהתנגד לחוק האנרציה הגורם לנו להשתמש במושג שקרי, ובכך להצדיק את קיומו כאילו אמת היה. יכול העולם כולו לומר מבוקר ועד ערב "העם הפלשתיני" וגם אם אהיה היחיד ביקום כולו, אעמוד ואתייצב ואזעק: שקר!, פיקציה!, תרמית!, זיוף!.
מעולם לא היה "עם פלשתיני" ואף אלו הקוראים לעצמם בשם שקרי זה לא חלמו שכך יקראו להם. לא צריך להיות היסטוריון דגול על-מנת לחשוף את השקר של אויבנו האמיתיים מאז ומתמיד -
ה ע ר ב י ם. "האומה הערבית" - כפי שכל עמי ערב מגדירים עצמם כמשתייכים אליה, כלל לא הבחינה כי בין העמים הרבים הכלולים בה מצוי גם "עם פלשתיני". רק משגילו לתדהמתם כי מיעוט יהודי זה בארץ ישראל מסרב בתוקף להישחט ע"י האומה הערבית כולה וגם יכול לה או אז נזכרו שבקרבם מצוי "עם" עשוק זה.
קורא אני תיגר על ההיסטוריונים כולם. יקום מי מהם ויראה לעולם כולו מה הוא עם זה? מה מקורו? מה היא תרבותו? מה היא ההיסטוריה שלו? היכן הייתה אי-פעם מולדתו? מה מייחד אותו בתוך ערב רב של ערבים סביבנו? מדוע זהותו לא נודעה לעולם טרם "הכיבוש" ? היכן ההכרה בו בספרי הלימוד של עמי ערב טרם "הכיבוש"? מדוע ערבי בעיר רבת-עמון הוא "ירדני" בעוד שאחיו ברמאללה, שכם, רפיח או נצרת הוא "פלשתיני"?
לפני למעלה מאלפיים שנה קבע הפילוסוף היווני פארמנידס כי "היש ישנו והאַיִן איננו". מוטב שנגמל מהרגלנו הפוגע בנו אנושות בקבענו כי כאשר מדובר בערביי עזה ובערביי יהודה ושומרון כמו ערביי ישראל, טעה פארמנידס והאין "פלשתינים" ישנו גם ישנו.
לו אימץ שר החינוך את קביעת פארמנידס זו, היה נמנע מסתירה פנימית, ובמקום לקשקש כי "הפלשתינים לא יקבלו מדינה", היה אומר את האמת הפשוטה והברורה: הערבים לא יקבלו מדינה נוספת. יש להם מספיק מדינות.
או אז הייתי מאמין לו. ועד אז הוא כמו כולנו הסיבה לתבוסתנו בשדה הקרב הלשוני מול אויבנו המספרים לעולם כי רוצים הם מדינה נוספת לצידנו אך מתכוונים למדינה נוספת במקומנו.
מי שרוצה לנצח ולחיות מול ערב רב של ערבים סביב השואפים לכלותנו, מחויב לא רק לצבא חזק, אלא גם לשוב אל העברית הנכונה והאמיתית ולקרוא להם בשמם האמיתי: ערבים ולא "פלשתינים"!.
