אז עם מה נשארנו? עם קריקטורה ילדותית למדי, לא מתוחכמת בעליל. זה הכל. הקריקטורות העלובות הללו חוסות תחת כנפי
חופש הביטוי. הדבר הזה ברור לכל מי שעוסק טיפ-טיפה במשפט ובזכויות אזרח.
הוכחה לטענה הזאת קיבלנו השבוע בפסיקת בית המשפט המחוזי שסתר את החלטת בית משפט השלום בתל אביב, ביטל את הארכת מעצרו של
חגי עמיר על-אף הדברים הקשים שכתב נגד נשיא המדינה, שכללו ייחול למותו. דברים קשים בהרבה מעוד איזו קריקטורה של איש ציבור במדי אס אס. לטענות המשטרה כי מדובר בהסתה לרצח פשוט לא היה על מה להישען כדי להצדיק אפילו הארכת מעצר של יממה בודדת.
כאן אנחנו מגיעים אל הלהיטות הגדולה מדי של המשטרה לחקור ולעצור אנשים במסגרת חקירות על התבטאויות מעוררות מחלוקת. מסתבר שהמשטרה בכלל לא ניסתה לוודא לפני שהחלה בחקירות ובמעצרים להתייעץ ולבחון האם יש בכלל מקום לפתוח בחקירה שתגביל את זכויות האזרח של הנחקרים.
שאלנו גורמים רשמיים במשרד המשפטים האם מישהו מהמשטרה התייעץ עם המחלקה הייעודית בפרקליטות המדינה, העוסקת בחקירות הנוגעות בחופש הביטוי. "איש לא התייעץ עם הפרקליטות לפני שפתחו בחקירות כאלה לאחרונה", אמרו במשרד המשפטים. "המשטרה עוד ניסתה לבקש מהפרקליטות למצוא עבורה הצדקות למעצר של חגי עמיר, שהיה מיותר כי לא הייתה שום הסתה בדבריו", הוסיפו.
אבל מה לנו כי נלין על המשטרה, שהתגלתה בשנה וחצי האחרונות במלוא עליבותה ומערומיה? אפילו עוד יותר מתמיהה העובדה שהיועצת המשפטית של משרד ראש ה
ממשלה, עו"ד שלומית ברנע פרגו, פנתה לפרקליטות המדינה בדרישה לפתוח בחקירה נגד גלעד הלפרן, העורך לשעבר בווינט שפרסם את הקריקטורה של נתניהו במדי אס אס. היא הרי אמורה לדעת שמדובר בתלונת שווא משום שאף גורם משפטי ראוי לשמו, בפרקליטות המדינה, לא יאשר חקירה פלילית בנושא הזה.
