חסד גדול עשה עימנו משה רבנו, אבי דת ישראל, לא רק בחייו כי אם גם במותו. זאת בכך שבמותו של מייסד העם דאג שאיש לא יידע את מקום קבורתו. שערו בנפשכם בחיפוש העם אחר עצים ואבנים שמסמלים את קברו של משה הוא מגלה איזו תלולית בגבול סיני שהיא של מנהיג אחת משיירות הגמלים של שבט התיאהא. שבט התיאהא נדד בתקופת הנביא מוחמד מחצי ערב לסיני שם קיבל את שמו הנגזר ממדבר התיה - הוא מדבר סיני. הבדווים קוראים לו מדבר התועים. אבל הסוגדים לקברים לא היו תועים אלא מכריזים עליו כעל קברו של משה רבנו. שום אזהרה של גורמי ביטחון ישראלים לא הייתה מונעת ממאות אלפי ישראלים לפקוד את הקבר הקדוש ביותר של העם היהודי בסיני. ומי יודע אם מספר הקרבנות ב"עליה לרגל" לקבר משה לא היה עולה על מספר של "עולי הרגל" למכה השנה - יותר מאלפיים. שכן בניגוד לנאמר ולנקבע בכתבים, עם ישראל סוגד לעצים ולאבנים, לפסילים, ומכנה אותם מקומות קדושים, גם אם מומחים לדבר חושבים כי במקום מצויים לא עצמות של יהודי אלא של נוצרי, ובמקרים מסוימים לא עצמות של אדם אלא של בהמה. שלא לדבר על "סלעים" מסוג "סלע קיומנו" של ביבי נתניהו והמפולת הביטחונית ושפיכות הדמים בעקבותיו.
האם עשיתם פעם חשבון כמה אנשים נהרגו בשל מקומות קדושים. זאת בשעה שהם לא רצו להיות קרבנות, ולא היו צריכים להיות קרבנות. בתקופת נתניהו, כאמור, היו אלה אירועי הכותל, אשר דם רב, יהודי וערבי, נשפך. באותו "קבר יוסף" שהובער לפני כמה שבועות, ושהיה מוקד להשתוללות פלשתינית, נהרגו חיילים, בנים של הורים שחשבו שבניהם נשלחו כדי להגן על המדינה. ששה חיילי צה"ל נהרגו בקרב על קבר יוסף, במהומות שפרצו בשל הוראת ראש הממשלה דאז ביבי נתניהו במוצאי יום הכיפורים על פתיחת מנהרת הכותל. חיילים שעשו דרכם לחלץ כוח צבאי שנלכד בעת המהומות ליד הקבר נלכדו באש פורעים ערביים בפאתי שכם וששה מהם נהרגו. רבים נפצעו. ואין לכך כול קשר ממי הסוגדים לקבר יוסף מקבלים את השראה. אם זה מאיזה מקובל בארץ או מרב שנמלט מן הארץ בשל חשד שהוא סוטה מין- צבא ההגנה לישראל, שנכדיי משרתים בו (והעולים לקרב יוסף ככול הנראה לא משרתים) לא צריכים לסכן את חייהם להגנה על אנשים אלה. ואילו אני, ששרתי במלחמת יום העצמאות, מצטווה היום להגן על קומץ מפירי חוק שמסתנן כמו גנבים בלילה לקבר יוסף, ונתקלים בהתנגדות ערביי המקום - אפשר והייתי מסרב לשרות. גם לא בהגנה על מפירי חוק וסדר ולא פחות כמחאה על שלא לשם כך צבא ההגנה לישראל נלחם ומסכן את חיי לוחמיו.
כאילו חזרנו אלפי שנים לאחור כאשר קהילות שבטיות הקריבו קרבן אדם, בייחוד ילדים, על מזבח האמונה באלוהיהם, ברוחות, בדמות חיות, ובגורמי שמיים שהאמינו בהם. האינתיפאדה השנייה התחילה כאשר אריאל (שרון) צעד להר-הבית כאות של התגרות. המהומות העכשוויות פרצו לאחר שאריאל (אורי) עלה להר-הבית מתוך אטימות שמאפיינת את האיש הזה.
קדושי ישראל הם החיים.
אני חושב כי הדבר הקדוש ביותר אלה החיים. וגם אילו לא התפקרתי ונשארתי יהודי דתי חרדי כמו אבותיי, הייתי מוצא תימוכין בנאמר בפרשת "קדושים". הציווי האלוהי הוא " קדושים תהיו לי כי קדוש אני". במילים אחרות העם היהודי הוא קדוש. חייו קדושים. אשר למקומות קדושים, המקום היחיד שמוזכר בכתובים כמקום קדושה הוא הר סיני, מקום מתן תורה. רק בהקשר זה נאמר "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא"- (שמות- כ') מכאן נקבע שגם המקדש היה מקום קדוש, וזאת משום שרוח הקודש הייתה בו. מאותה סיבה מקדמת- דנה, הוזהר העם שלא לסגוד לפסילים ועגל הזהב הייתה הדוגמה הראשונה שבגינה משה שבר את לוחות הברית. לקטגוריה הזאת של אבנים, שייכות גם קברים שמסומנים על-ידי מצבות ואנשים חובשים כיפה שהיא סמל דתי. "לא המתים יהללו יה ולא כול יורדי דומה"- אומר תהלים. בכך מסמלת הדת היהודית את פולחן החיים במקום פולחן המוות. מי שסימל ומסמל את פולחן המוות הם הנוצרים, שהסימן הבולט ביותר הוא ישע הצלוב. ולא זו בלבד. מי שיצר את הפסילים, גם של גדולי העם היהודי היו הפסלים והציירים הנוצריים. מיכלאנג'לו צייר את דוד המלך, רמבארנדט צייר את משה שובר את לוחות הברית. והיו עוד. הדת היהודית קובעת ש"לא תעשה לך פסל". סגידה לקדושים וכיוצא באלה אצל הנוצרים, אין לה זכר בכתובים.
בכך אני לא פוסל אלמנטים מונומנטאליים שיש בהם עדות של דת או לאום. כזהו הכותל המערבי. הרי הכותל לא היה חלק מן המקדש. הוא היה חלק מן החומה שהקיפה את הר-הבית. לקדושה הוא זכה אחרי ימי הביניים. אני לא רואה בו קדושה, כשם שאני לא רואה קדושה בממצאים השונים של ארכיאולוגיים באתרים בארץ. יש להם חשיבות לאומית והיסטורית גדולה. ומי שרוצה - גם פוליטית. לגבי קבר יוסף שנמצא ליד מחנה הפליטים בלאטה בפאתי שכם, יש גרסות שונות לגבי אוטנטיות של הקבר. אבל די לי בעובדה שבמסורת נקבע שזהו קבר יוסף. יוסף בחייו לא היה אדם קדוש. מדוע במותו הוא כזה. זאת שאלת אחרת. אבל גם אם הוא כזה ויש שמאמינים בכך, אני מכבד זאת. אבל לא הייתי רוצה שנכדיי בשרות צבא ההגנה לישראל ייהרגו בגין אותה אמונה שהיא נחלת חלק של העם. כול אחד באמנתו יחיה, ואם באמונתו, הוא מבקש, חלילה, למות מות קדושים חלקו לא יהיה עימנו, עם כול העם שחפץ חיים הוא. גם התאבדות אסורה בדת ישראל. ובייחוד יצוין כי "התורה היא עץ חיים למחזיקים בה".
זה אמור לא פחות ואפילו יותר לגבי הר-הבית. דומני שקריאת הניצחון "הר-הבית בידינו" הפכה ל"הר אֵבָל" שרובץ עלינו מאז וימשיך להיות לקללה ולא לברכה. וזה היה בתוקף גם אלמלא הבטיח ראש הממשלה להציב מצלמות על הר-הבית כדי להוכיח שהסטאטוס קוו נשמר. הפוסקים הגדולים בכול הזמנים וגם בימינו קבעו איסור עליה להר-הבית, ודווקא בשל קדושתו. אבל בשל היותי לא דתי, ולא אנטי דתי, ומשום שאני מכבד גם את האמונה של אחרים אמת המידה שחלה עלי כאזרח ישראל, ועל ממשלתי שמייצגת אותי היא שיש לכבד זכותו של אדם, או של קבוצה כול עוד הרצונות והאמונות שלהם לא מתנגשות עם האינטרס של הרוב. שלא לדבר על סכנה פוטנציאלית לחיי אדם. מסגרת התייחסות במדינה כזאת, כפי שאני תופס אותה, היא חד-משמעית. לא מקריבים חיי אדם בשל היות המקום קדוש, בין אם זה ליהודים ובין אם זה לערבים, שאימצו לעצמם את הר-הבית כמקום קדוש שלהם, במשך מאות שנים לפני קום המדינה. זה חייב לחול על כול "המקומות הקדושים", כולל הקדושים החדשים. אבל בראש וראשונה אני מכבד את החיים, והחיים במדינת ישראל - במזרח הפרוע הם הפקר. רצח בכבישים, רצח בשכונה, רצח על "כבוד המשפחה" ורצח שלא על כבוד המשפחה, רצח פלילי, רצח בשם האמונה, רצח של תמימים, רצח בתוך הקו הירוק ורצח מחוץ לקו הירוק. מספידים וקוברים, והבא בתור עם "אל מלא רחמים". פסי היצור של תעשיית המוות לא יודעים אבטלה. התרגלנו לזה, חושינו קהו, וראש ממשלתנו מבשר לנו שהחרב עדיין מונפת.
אין שום מקום להשוואות כאשר הן מבואות בצורה קוניונקטוראלית, תעמולתית, בוטה וזולה. אפשר והערבים שונים והם כן מוכנים להקריב חיי אדם. זה נשמע גם בסיסמאות המתלהמות שלהם. ראו מה קרה כאשר יותר מאלפיים עולי רגל נדרסו למוות על-ידי המון דוהר במכה. אפילו האירנים שכמה מאות מהם נהרגו באסון הזה, והם עוינים את הסעודים, רק צייצו. אחרים בקושי פתחו את הפה. הם מתו על קידוש אלוהים ומוחמד נביאו. אני ושכמוני לא מוכנים לזה. ולא לבלבל זאת עם ריבונות על השטח, שבין אם אני מסכים לכך ובין אם לאו - לכך אחראית המדינה והממשלה. מי שמפר ריבונות זאת במדינת ישראל ואחריות ביטחונית בשטחים, בין אם הוא מחבל פלשתיני או טרוריסט יהודי, אחד דינו, להביאו למשפט.
מה שעשה אתמול ח"כ בסאל גטאס, מן הרשימה הערבית המשותפת, שהוא נוצרי, בעלותו להר-הבית, זאת שערורייה שבה הסיעה שלו חייבת לטפל, שכן יש לו חסינות. זאת היא פרובוקציה מכוערת בייחוד ממי שאינו מוסלמי, ובזיון לדת הנוצרית. ראו אלה דברים נקלים נעשים בשם הדת. ואולי שוחרי הדת האמיתיים, מבקשי שלום, ויש כאלה, יעשו הכול כדי שהדת לא תהיה "אופיום להמונים" כפי שראה זאת חוזה הסוציאליזם קרל מרקס, אלא גם לא רעל להמונים, בייחוד המונים נבערים מדעת ומדת. אולי מעז ייצא מתוק ובכך נביא את התפיסה הידועה של חוזה המדינה כי הדת שייכת לבתי הכנסת או למסגרות של המאמינים בה, אבל לא למדינה. אולי סוף-סוף תבוא ההפרדה המיוחלת בין הדת למדינה, ואלה ואלה יחיו בדו-קיום מכובד, אבל יחיו.
המוות, אדוני ראש הממשלה, היה השכן שלי ודלתי הייתה פרוצה. זה לא היה המופתי שרצח את משפחתי. ומי שחושב ככה ואומר ככה הוא רוצח ההיסטוריה וייזכר לדראון עולם. באתי לכאן ולחמתי על עצמאותה של המדינה כדי שהיא תקום. היא קמה והיא חזקה, החזקה ביותר בכול המזרח התיכון, והתכלית היא שאנו ובנינו נחיה בה בשלום ובשלווה.