ביום חמישי, אחרי שכמה ימים יואב כעס עלי ולא דיבר איתי, כי התברר שלמרות מה שאמרתי לו (ופה אני חייב לציין שלא אמרתי לו, אלא רק רמזתי באופן כללי כי הרגשתי שזה יכול לעזור לו, כי ככה זה אצל חברים, הם עוזרים אחד לשני), תמי המכוערת לא באמת נדלקה עליו, אלא עשתה לו בושות וצחקה עליו יותר, פנה אלי יואב ושאל אותי אם אני רוצה להשתתף במוצאי שבת בהפגנה חשובה.
טוב, בגלל שאני בעל מודעות מפותחת, ברור שהסכמתי לבוא להפגנה. אבל רק שאלתי על מה ההפגנה, ואם יהיו שם עוד פעם כל מיני בחורות שנעים להסתכל עליהן, והן לא רק כאלו מהמין שאוהב את אותו המין ונורא עצבניות - באופן כללי מהסוג הפמיניסטי שנעלב בקלות אם מתייחסים אליו כמו לבחורות (זה לא שאני לא תומך בהן, אני הרי תומך בהן ביותר מ-100 אחוז, כי אני מהמגזר התומך. אבל אסור להשתמש לידן במילה "תומך", כי פעם יואב חטף סטירה ממישהי מהסוג הזה כשהוא אמר לה בטעות: "אני שמח לתמוך בך", והיא הבינה שהוא מקטין אותה בתור בחורה שוות זכויות). אז יואב הבטיח לי שיהיו שם יופי של בחורות ואף אחת מהן לא תרביץ לי, ובכלל זאת תהיה הפגנה מאוד טובה, כי היא בעד השלום ונגד כל הרוצחים האלה שרצחו את
יצחק רבין באופן אישי ועד היום הם ממשיכים לרצוח אותו ואת המורשת שלו בלי הפסקה. ואפילו בזמן האחרון הם רוצים שישחררו את הרוצח הראשון ויעשו אותו שר החינוך או משהו כזה, ואז כל הדמוקרטיה תיגמר, ואלה שהם פשיסטים וגזענים ומסיתים (וכולם יודעים מי אלה, אבל לא יפה להגיד את זה בקול רם, כי אנחנו לא כמו הדתיים והמתנחלים ואנשי הימין) יקראו לכל הרבנים שלהם, ואסור יהיה יותר לנסוע בשבת לאבו-עלי לאכול חומוס, והכי גרוע זה שהם גם יכניסו לכלא את כל בית המשפט העליון ויחזירו כל מיני חוקים שהם כמו מתקופת האדם הקדמון.
אז ברור שהסכמתי, כי אני חושב שזה מאוד חשוב ודמוקרטי להפגין בעד האנשים הטובים והנאורים שאני חושב שאני חלק מהם וזה במסגרת הזכויות שלי להפגין. קבעתי עם יואב להיפגש בשבת בכיכר רבין, רק ביקשתי ממנו להסביר לי באיזו כיכר רבין, כי יש היום המון כיכרות בשם רבין, וגם מחלפים ובתי חולים ורחובות שקוראים להם רבין ואני יכול להתבלבל. אז יואב הסביר לי שזוהי הכיכר מול העירייה שפעם קראו לה כיכר "מלכי ישראל", ושם גם יש מצבה ל
כבוד רבין וקיר כזה שבאים אליו האנשים הטובים והמוסריים שנורא משעמם להם, לשיר כל מיני שירים של פעם.
טוב, אני חייב להודות שבגלל שאני לא כזה זקן, לא הייתי בטוח מי היה רבין, כי אני לא כל כך מבין למה התכוון יואב כשאמר לי "מורשת רבין". כל מה שאני זוכר זה שהוא היה פעם ראש ממשלה ושהימין והדתיים רצחו אותו, ושביבי (שהוא היום ראש ממשלה, אבל לא שלי, כי אני שונא אותו בגלל כל מיני דברים, ובעיקר כי כל החברים שלי מהמגזר של האינטליגנטים ואנשי הרוח שונאים אותו באופן אישי) היה מעורב בזה בכל מיני פוליטיקה מסובכת. זה קרה לפני 20 שנה, ואם אני רוצה שיהיה לי על מה לדבר עם הבחורות שיבואו לשם, כדאי לי לדעת קצת יותר, כי אחרת יצחקו עלי כולם, ואני שונא שצוחקים עלי, למרות שכמו שאבא שלי תמיד אמר לי, אני מתעלם מהצחוקים ואפילו מדי פעם גם צוחק על עצמי, כדי שכולם ידעו שאני אינטליגנט ומבין את כל הבדיחות, אפילו את הבדיחות של תמי המכוערת מהביטחון, למרות שיש לה בדיחות נורא מפגרות.
כשהגעתי הביתה, אחרי שעצרתי אצל "שאול ובניו" וקניתי כמה דגים מהסוג של זהב שקוראים להם "שליירים" לאקווריום הריק בסלון, כי גיליתי שלהסתכל על אקווריום עם בועות נחמדות ואורות כחולים בערב עושה לי להתגעגע ליואב, תמי ושולה (מהמגזר של הדגים) ששחררתי לכינרת, והכנסתי אותם לאקווריום ונתתי להם אוכל וראיתי שהם התאקלמו כהלכה. אז פתחתי את המחשב והתחלתי לקרוא קצת על החיים של רבין שהיה ראש הממשלה וגיליתי שהוא נורא גבוה ויפה, וגם איש אמיץ עם חזון, ובכלל הוא היה מושלם והתחתן עם האישה הכי יפה שהייתה, אבל היה גם חייל וגם רמטכ"ל שזה נורא משונה, כי בדרך כלל במגזר שלנו לא אוהבים חיילים, כי הם הורגים את הבני-דודים ומדכאים אותם בשביל הממשלה הפשיסטית והלא דמוקרטית שיש לנו היום. אבל זה היה לפני המון שנים ולפני שהוא היה חייל של שלום ולחץ את הידיים בבית הלבן לנביא ההוא של הבני-דודים שקראו לו בשם ערפאת (טוב, אני לא אשם שהוא היה נורא מכוער וגם קצת רוצח לפני הרבה הרבה שנים) ואפילו זכה בפרס נובל על זה.
אז החלטתי שזה לא היה כל כך נורא, כי בכל זאת צריך לפעמים חיילים כאן במדינה, ואפילו אני הייתי קצת חייל ואף פעם לא רציתי להרוג את הבני-דודים המסכנים והמדוכאים, ואם יש משהו שאני יכול להגיד ביושר, זה שאני שואף שלום וצדק ואני נאור תרבותית (עוד מהבית). ואז גם גיליתי שזה שהיה הנשיא הכי טוב שלנו היה החבר הכי טוב שלו, והם תמיד היו צמד חמד ואהבו הזה את זה כמו זוג משמים, ואפילו התחלקו בפרס הזה שהם קיבלו מהאו"ם. ואז גם קראתי שהייתה הפגנה גדולה של איזה חצי מיליון אנשים מהנאורים שבאו להפגין בעד השלום, ואז אחד בשם
יגאל עמיר רצח אותו בדיוק לפני שהיה שלום, בגלל שהרבנים וכל האנשים החשוכים והפרימיטיביים לא רצו שלום ועשו עליו את ה"עין הרע", אבל את זה כבר יואב סיפר לי.
בסוף, כדי להיות בטוח מאה אחוז (כי אני אוהב לוודא דברים ולא להיות מופתע), קראתי גם באתר של
עיתון הארץ את מה שכתבו האנשים הכי חכמים והכי אינטליגנטיים שיש לנו כאן בארץ, כמו
יוסי שריד ו
רוגל אלפר ו
גדעון לוי וכל מיני כאלה. ואפילו המשכתי (כי אני מאוד מאוד יסודי) לקרוא את מה שכתבה
שלי יחימוביץ' שהיא לא כל כך מבריקה, אבל בכל זאת היא בסדר, והבחורה היפה הזאת
תמר זנדברג (מהמגזר שלי), אפילו שזה לא היה קשור לרבין עצמו אלא לכל מיני דברים של הסתה ובני-דודים, כדי שיהיה לי מה להגיד בהפגנה אם ישאלו אותי.
טוב, אז במוצאי שבת התלבשתי יפה ונסעתי מהבית לכיכר של רבין וציפיתי שיהיו שם לפחות מיליון בני אדם ויהיו נאומים יפים (מה שאוהבים לקרוא בשם "חוצבי להבות"), וככה נראה לכל הפשיסטים והגזענים והמסיתים מה זאת דמוקרטיה אמיתית וככה נזכור את רבין לתמיד. אז אחרי שעליתי על האוטובוס והגעתי לכיכר, ראיתי שלא היו שם כל כך הרבה אנשים. אבל בכל זאת הלכתי למקום שבו נמצאת המצבה, ובסוף באמת הגיעו לשם הרבה אנשים ו באמת היו כמה נאומים, אבל לא הבנתי מהם למה הם מתכוונים, כי היו שם כל מיני אנשים שלא היכרתי עם שלטים שצעקו בקצב כל מיני סיסמאות והפריעו לנאומים. אז החלטתי שאת חובתי לדמוקרטיה מילאתי, ובגלל שלא מצאתי את יואב ולא את הבחורות הנחמדות, לא הייתה לי ברירה, אז חזרתי הביתה והלכתי לישון עייף אך מרוצה.
