ארבע מילים פשוטות ומסר אחד ברור: "אנחנו לא מפחדים מכם". אלה מילותיו המהדהדות של נשיא במדינה בנאומו בעצרת לציון 20 שנה לרצח ראש הממשלה, רבין. ארבע המילים הללו נאמרו בקונטקסט מאוד ברור, חד-משמעי, ומסר שאין לפרשו אחרת: "מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, מדינת ישראל של מגילת העצמאות, לא תיפול קורבן על מזבח האלימות וההפחדה שלכם. לעולם לא! ולמשתיקים, ולמאיימים, למניפי האגרופים הקפוצים, ליוצרי תמונות האס-אס, למאיימים על חברי וחברות כנסת על שופטים ושופטות, ועל שרים וראשי ממשלות, אני רוצה לומר היום: אנחנו לא מפחדים מכם". מילים כדורבנות, מילים חקוקות בסלע.
גם הנשיא מאוים כי הוא מעז לצאת נגד אותם פשיסטים החיים בתוכנו שהלבישו גם אותו במדים נאציים. המסר של הנשיא: לא תצליחו במזימתכם. החברה תוקיע אתכם. דינכם אינו אלא לחיות מאחורי סורג ובריח. דעות שונות כן. הרמת יד, אלימות והסתה, לא. הגם שאתם, פשיסטים קטנים ולאומנים נלוזים, מייצרים רעש הגדול, לא תצליחו בקלות לדרדר את המדינה לאותן התהומות האידיאולוגיות שלכם. ימין ושמאל שפויים, לא יתנו לכם. מעשיכם אינם מופנים כלפי הערבים רק, אלא בראש ובראשונה כלפי היהודים שאינם חושבים כמוכם. משטר של טרור, משטר פשיסטי במלוא הדרו, זאת מטרתכם הראשונה. השמאל שעיניכם המתיזות אש ושנאה, משטמה מן הסוג הנורא ביותר, בוגד במדינה למרות שהוא אשר הקימה אותה והגן עליה יותר מכל חבר בכתכם הבזויה. לא תגיעו לעשירית מעשייתו של רבין למעל ישראל, אך מה לכם ולעבודות כשמוחכם שטוף קונספירציות ועסוק במציאת עוד אמצעים לפגוע בכל מי שאינו רוצה, בצדק, להשתייך אליכם.
אותם גורמים פשיסטיים גייסו מבין אנשי הרוח כאלה המוכנים למכור את נשמתם לשטן. אחד מהם פרסם מאמר בו הוא טוען שיש רוצח אחד לש ראש הממשלה אף אין זו אחריותו או אשמתו של מחנה שלם. וודאי שלא מחנה שלם. וודאי לא כל אלה המתקראים ימנים היו שותפים להסתה הנוראה נגד רבין, וודאי לא כל מחנה הימין חרש מזימות והשתתף בהכנות לרצח. חלק מן המחנה, כן. אלה אשר גם כיום אינם בוחלים בשום אמצעים לאיים על ראש ממשלה מן הימין ולהלבישו במדים נאציים. אלה העושים דה-לגיטימציה לשר הביטחון מן הימין, לראשי מערכת הביטחון וכד'. הם חלק אך אינם מעטים. תומכיהם רבים עוד יותר. על הכוונת שלהם נמצאים יהודים ולא ערבים כי היהודים השוללים את תורתם הפשיסטית מסוכנים יותר מן הערבים. יש "להוריד" אותם ומהר. זו שפת המאפייה. זו שפת הבריונים הפשיסטים.
איתן הבר, המוכר היטב לכולנו ושהודעתו על מותו של ראש הממשלה זעזעה את אלה שהדמוקרטיה יקרה להם, אמר לפני עצרת האחרונה: ""אני זוכר את יצחק כל יום, כל היום. לא למדנו שום דבר מהרצח. האלימות מכרסמת בנו כהוגן". אוי כמה הוא צודק. אוי כמה אומללה המציאות.
אלה הקוראים להרים יד על בית המשפט העליון ושופטיו לא רק שלא התמעטו אלא הם רבו. שורותיהם של אלה הדורשים לסתום את פיותיהם של החושבים אחרת, התרחבו מאוד. ח"כים ושרים מסוימים מתבטאים בצורה שלא הייתה מביישת משטרים אפלים. אין מי שימצא את הדין עמם. הסלחנות רבתי. פרשנות
חופש הביטוי עברה את כל הגבולות האפשריים ולא רק את גבולות החוק. לית דין ולית דיין. ובכל זאת, מתוך הדכדוך הזה, רובה של החברה אוצר בתוכו כוחות אדירים ומופלאים. הרוב מקיא את כל האלמנטים הסהרוריים ושטופי המוח. אין זה מספיק. המלאכה לא הסתיימה. עדיין יש מה לעשות והעבודה רבה.
הפונדמנטליסטים היהודים הביאו על ישראל אסונות בלתי נסלחים במהלך ההיסטוריה. אין כאן המקום לפרט. כולם יודעים במה הדברים אמורים, ואם לא המידע גלוי לכל. ככל שהחברה בישראל כיום תקדים להוציא את כל האלמנטים הללו מתוכה, לגנות אותם ולא לסייע להם במזימתם, כך נוכל לשכון כאן לבטח.
הערה:
אין זו הפעם הראשונה שאני מבקש למסור גם לחלק מן הקוראים של אתר מכובד זה הדוגלים באותה אידיאולוגיה פשיסטית, מסר חד-וברור. אעשה זאת פעם נוספת. כל הגידופים שלכם, כל הקללות, כל השקרים שאתם מפיצים עלי, כל המשטמה שאתם מבקשים לייצר, לא יעזרו לכם. אני בז לכם. אני מרחם עליכם. אמשיך לכתוב רק מה שאני מבין, רק מה שאני חש, ולא אתיישר לפי תכתיבים שלכם. כל מעשיכם הנלוזים לא זו בלבד שלא תניא אותי מלכתוב אלא ההפך הוא הנכון. זו מדינתי לא פחות ממה שהיא שלכם. אין לכם בעלות עליה, לא על תרבותה ולא על דרכה. לא עשיתם יותר ממני ומשפחתי עבורה ועבור החברה בישראל. לא לכם אני חייב חשבון ולא לשכמותכם. מאמציכם לא יישאו פרי.
