ל
ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, יש חושים פוליטיים חדים או שיש לו יועצים אסטרטגיים טובים, או שתי האפשרויות גם יחד. בכל מקרה, המכתב החריף שהוא שיגר ב-2 בנובמבר לראש הממשלה נתניהו בעיתוי הנוכחי הוא מחושב פוליטית, הוא אכן קשור לרצונו להביא לחיזוקה של ירושלים, אך קשור גם בעבותות להכנות שעושה ניר ברקת להתמודד במפלגת הליכוד על תפקיד יו"ר הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה.
ניר ברקת קורא את התמונה הפוליטית נכון, "אינתיפאדת הסכינים" וחלק מהצעדים הביטחוניים שנקטה ממשלת נתניהו גרמו נזק לאחדותה של ירושלים והחלישו אותה. מי שנושא באחריות הוא ראש הממשלה
בנימין נתניהו, וניר ברקת נערך כבר כדי להפיל עליו את התיק.
"קצנו בדיבורים ובהבטחות, הגיעה שעת המעשים, המשך ההתעלמות מצרכי ירושלים יהווה ניצחון לטרור", מזהיר ניר ברקת במכתבו לנתניהו. "נמאס לקושש תקציבים", קובל ברקת ומסביר כי הוא רואה בראש הממשלה את הכתובת לפתור את המשבר.
כפי שממשלת נתניהו מתנהלת בטיפול בירושלים, יש בהחלט סיכוי סביר שהעיר ירושלים תככב במערכת הבחירות הבאה ושבנימין נתניהו יואשם ב"חלוקתה של ירושלים". כן, בנימין נתניהו, ולא
שמעון פרס.
ניר ברקת, שפקד לאחרונה אלפי מתפקדים בליכוד ואף מינה לעצמו ראש מטה במפלגה, מכלכל היטב את צעדיו הפוליטיים, הוא כבר בונה את האליבי שלו לכישלון בטיפול בירושלים וזורק את האחריות לכך על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל משרד האוצר שבראשו עומד השר כחלון.
ניר ברקת יוצא במכתבו גם כנגד משרד האוצר וזה נראה מוזר מכיוון שרק אתמול תיאר אותו ראש עיריית חיפה,
יונה יהב, במאמר שפרסם בעיתון"
גלובס" במילים הבאות: "ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, המשמש כיום בציניות בוטה, כשופר של אנשי האוצר המבקשים להמשיך במדיניותם ההרסנית". כנראה שלברקת אין שום בעיה להטיח האשמות בכולם כדי שהכישלון לא ידבק בו בבוא יום הדין הפוליטי.
במקביל לדברים, האווירה בתוך הליכוד מתחממת, המתח גובר נוכח המאבק הצפוי על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד שהתפנה בעקבות מינויו של
דני דנון לשגריר ישראל באו"ם. על התפקיד הזה יתמודדו ח"כ דוד אמסלם, ח"כ
צחי הנגבי והשרה
מירי רגב. ראש הממשלה נתניהו עדיין לא החליט במי לתמוך, הוא חושד בכולם.
ניר ברקת עוקב אחרי ההתפתחויות בליכוד, לא מן הנמנע שהמהלכים הפוליטיים שעושה ניר ברקת מגבירים את החשדנות ואת הפניקה של בנימין נתניהו שבוודאי ינסה לחסום אותו בהמשך וכמובן את שנוא נפשו, השר לשעבר
גדעון סער, שהודיע בשבוע שעבר שרק תפקיד ראש הממשלה הוא מה שמעניין אותו בפוליטיקה.
נתניהו מגלגל חזרה את הכדור לניר ברקת. בתגובה של לשכתו נאמר כי המכתב תמוה וכי "הממשלה משקיעה מיליארדים בפיתוח ירושלים, בהיקפים ובקצב שלא היו כמותם".
גם אם טענת לשכת ראש הממשלה נכונה, הדבר אינו משנה הרבה. אחדותה של ירושלים נפגעה בעקבות המצב הביטחוני הקשה והמדיניות החלמאית שאפשרה לחברי כנסת צמאי כותרות להצית את המצב בהר-הבית ולאפשר למכונת התעמולה וההסתה המשומנת הפלשתינית לספק דלק לגל האלימות והטרור.
מי נושא באחריות הזו? ברור שראש הממשלה נתניהו נושא באחריות הכוללת, במיוחד לאור העובדה שרק לאחרונה הוא נזכר למנוע מחברי הכנסת לעלות להר-הבית אחרי שהתבערה הייתה כבר בעיצומה.
האם ניר ברקת מעריך שגל הטרור והאלימות בירושלים יימשך עוד זמן רב ונערך בהתאם מבחינה פוליטית? סביר להניח שכן, מצד אחד הוא באמת רוצה תקציבים כדי לחזק את ירושלים ואת מעמדו כראש העיר אך עינו השנייה מסתכלת גם לעבר מפלגת הליכוד שאותה הוא מתכנן לכבוש בסערה בהמשך ולשם כך הוא תוקף את בנימין נתניהו.
סביר להניח שעוד נשמע על העימותים בין ברקת לנתניהו בכל הקשור לירושלים, נתניהו הוא פוליטיקאי מנוסה שיודע להתכתש פוליטית עם המרים ביריביו, ולשם כך איננו נרתע מלגייס ולהעלות באוב אפילו את המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, כל עוד זה משרת את מטרותיו, אבל גם ניר ברקת איננו פראייר, הוא לומד מהר וכבר עכשיו ניתן לראות שהוא מכוון את היריות שלו גבוה מאוד והולך על ראשו של יו"ר הליכוד.
היחסים הטובים שהיו פעם בין לשכת ראש הממשלה לבין לשכת ראש העיר לא יחזיקו מעמד ברגע שנתניהו יבין שגמלה ההחלטה הסופית בליבו של ברקת להיכנס לפוליטיקה הארצית ולהתמודד מולו על ראשות המפלגה.
עוד נכונו לנו עימותים מעניינים בין השניים. מכתבו של ניר ברקת לנתניהו הוא רק יריית הפתיח.
