הגיגים של שעת לילה מאוחרת

לרענן את מערכת הצדק

אולי מוקדם עדיין להעריך את פעילות שרי הממשלה הנוכחית על-פי מידת הנאמנות שלהם להצהרות שהם מצהירים השכם והערב. אם הייתה נעשית הערכה כזו, אין ספק כי שרת המשפטים, איילת שקד, הייתה במצטיינים. אומנם אין זה מקובל בתקשורת הנושכת שלנו, עם ההטיה הכבדה לצד שמאל של המפה הפוליטית, להעריך שרים וחברי כנסת מן הימין על פעילותם, אבל לפחות על הצעת חוק אחת שהוגשה על-ידי שקד, רצוני להגיב. הצעה זו מתייחסת להחלת כללי השקיפות על עמותות הפועלות במרחב הציבורי ונתמכות על-ידי ממשלות זרות. החוק תובע מעמותות אלו להודיע על מקורות המימון שלהן ולהעמיד מידע זה לרשות הציבור. אין בהצעה תביעה להתיר או לאסור פעילות כזו. אבל יש להניח כי הציבור לא יקבל בברכה מימון של עמותה מסוימת, שרוממות השלום בגרונה, ומדינה אויבת במימונה. נשיא ביהמ"ש העליון, בדימוס, מאיר שמגר כבר התבטא בחריפות נגד תופעה זו, אבל אז היה זה בית משפט עליון אחר, ללא ספק ציוני יותר מזה הנוכחי. אני חושש כי הצעת החוק של שקד תעבור בכנסת אולם תהיה אח"כ נושא לקרב בין הממשלה לבין ביהמ"ש העליון שהפך עצמו לטרמפולינה לכל ארגוני השמאל. והלא הצעה זו היא בדיוק חקיקה מהסוג שאין הם רוצים בקיומה. פיהם תמיד ידבר גבוהה גבוהה על שקיפות ועל דמוקרטיה... אולם בפועל, כאשר הדברים נוגעים להם ובגופם שלהם, התנהגותם שונה לגמרי. גם הצעת חוק אחרת, של שרת המשפטים, הקובעת עונש מינימום של שלוש שנים לזורקי אבנים ובקתבי"ם, עברה בכנסת בשלוש קריאות כדרוש. גם על הצעה זו התנהל מאבק מיותר, לאחר שמערכת עשיית הצדק התנגדה להחלתה משום שהיא מצמצמת את הסמכויות המקודשות של ציבור השופטים. מערכת השיפוט העדיפה את המצב הנוכחי כאשר עונשים מגוחכים של 6 ו-9 חדשי מאסר שנפסקו על הפורעים הללו באופן "סטנדרטי" (ענישה שבה נאסר ל-3 שנים זורק נעל על כב' נשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס, השופטת דורית ביניש, נראתה לאותה מערכת שוחרת צדק, סבירה יותר). ליוזמות הללו חשיבות מיוחדת דווקא משום שמערכת עשיית הצדק במדינת ישראל זקוקה לאוורור דחוף, אם ברצונה להישאר רלוונטית ולמנוע, בעוד מועד, יוזמות חקיקה להגבלת כוחה.

התנועה האיסלאמית עדיין מוגנת על-פי החוק

לפני מספר ימים נאמר לנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל החלטה למנוע מהתנועה האיסלאמית, האחראית כידוע להסתה בעניין אל-אקצה, מימון "מכל הכיוונים, גם מחו"ל וגם מהארץ". כפי שנאמר בישראל היום. הוא אף הגדיר את התנועה כ"תנועה מסיתה". "התקציבים" אמר, "מגיעים מתנועת האחים המוסלמים בטורקיה ובמצריים, ובארץ ממקורות שונים (מהם מקורות אלה?). כל מימון ייחשב לא חוקי". יש לציין כי בדברים אלה שאמר רה"מ יש נסיגת מהדברים שאמר מספר ימים קודם לכן ובהם הוזכרה החלטה להוציא את התנועה אל מחוץ לחוק. מאז לא קרה מאומה. קול דממה דקה. מדוע? האם התנועה המרעילה הזו חזרה למוטב? האם פחתה שנאתה למדינת ישראל? העובדה כי יו"ר התנועה "שיך אל-אקצה", ראאד סלאח, הלך לכלא למספר חדשים, איננה אמורה להפסיק או לקטוע הליכים אחרים נגד התנועה. ראוי שהממשלה תבצע את ההתחייבויות שלה כפי שנאמרו לציבור, ובכך תפעל ביתר שאת לעצירת הגל הנוכחי של טרור הסכינים. גל שקיבל עידוד ברור מהשיך הנ"ל, המסית והמדיח.

אין קשר בין עוני לבין טרור

שוב ושוב עולים בתקשורת הדים לקונצפציה הדפוקה בדבר הקשר הגורדי כביכול בין עוני לבין טרור. זו אמירה עבשה שמקורה בכתבי קרל מרכס. היא נשמעת היום כסיסמה שחוקה המצויה מחוץ לזמן ולמקום כלשהו. מזמן נתקבעה המוסכמה שאת המהפכות עושים דווקא המעמד הבינוני והאקדמאים ולטיבול פה ושם - הקצונה הבכירה. ע"ע המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית המהפכה הפאשיסטית, זו שפרצה בטורקיה לפני כמאה שנה, בארגנטינה, ועוד ועוד. הרשימה ארוכה. אופיינית לה היא העובדה הנחרצת שלא הפרולטריון עשה אותן. הטעות הגדולה ביותר של הוגי הדעה הנפסדת הזו היא לגבי הפלשתינים. אולם מסיבה אחרת לגמרי: במרוצת עשר השנים האחרונות נעלמו במצולות כיסיו של האפנדיאט הפלשתיני... 35 מיליארד דולר, ולא נודע כי בא אל קרבו. כן. זה הנתון. התוצאה? אין עבודות לפיתוח התשתית, אין להם חשמל משלהם והם תלויים בנדבות מישראל. אין כבישים. אין מערכות ביוב. אין התפלת מיים... איפה הכסף? העוני שהיה קיים במחנות הפליטים הוקהה עוקצו מזמן בשל התעסוקה המצויה בשפע בישראל, ובשל מפעלים שהקים האו"מ (קרי אונרר"א), המשמר את מצב הפליטות, שאין דוגמתו בעולם כולו כבר למעלה מ-67 שנים - שלושה דורות. העוני שנוצר שם הוא במידה גדולה מאוד עוני ומחסור מלאכותי. ללא העבודה בישובים היהודיים העוני היה גדל פי כמה וכמה. אלא שישראל שותקת. ותמיד, אבל תמיד, יש סיבה לשתיקה המשונה הזו. פעם היא נועדה שלא להביך את אבו מאזן. פעם שלא להרגיז את החמאס בעזה. כמו-כן אסור להרגיז את המדינות התורמות קרי: מערב אירופה כולה. וכו' וכו'. מתי תשתחרר ההסברה הישראלית מהחרצובות בהן נתונה לשונה? לממשלות ישראל לדורותיהן התשובה.