ככל שיש יותר שותפים בהתרחשות, כך היא הופכת מורכבת יותר, שכן ניתן להתבונן בה מנקודות מבט רבות ושונות המשקפות את כל אחד מהשותפים. ממילא עולה לה השאלה מה המוקד של ההתרחשות.
במרכז פרשת השבוע מופיע סיפור בו מטיל אברהם על "עבדו זקן ביתו" את השליחות להביא אישה ליצחק מארם נהריים. גם פה מתעוררת השאלה: מהו מוקד הסיפור? במבט ראשון ישנן שתי אפשרויות: או סיפור נאמנותו של העבד, שהוא הדמות המרכזית, או שמא הסיפור הוא הבאת אישה ליצחק - כלומר השליחות שלשמה הוא יצא לדרך. עם זאת, עצם מיקומו של הסיפור בפרקים העוסקים בדמותו של אברהם, מלמד שאברהם הוא מוקד הסיפור, ונשאלת השאלה מדוע. כדי לענות על שאלה זו נעיין בתחילת הסיפור.
אברהם אבינו קורא לעבדו זקן ביתו ומשביע אותו, כי לא יקח אישה ליצחק מבנות הכנעני, אלא ילך לארצו ולמולדתו ויביא לו אישה משם. העבד פונה לאברהם ואומר: "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת; ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?". אברהם עונה: "השמר לך פן תשיב את בני שמה".
לעיתים אופן הדיבור מעביר מסר חזק יותר מהתוכן. כשאני קורא את הפסוק הזה, אני שומע את אברהם שואג: "השמר לך פן תשיב את בני שמה!". שאלתו של העבד נוגעת בעצב רגיש אצל אברהם, ולכן הוא עונה בצורה חד-משמעית, כי בשום פנים ואופן לא יעלה על דעתו של העבד להשיב את יצחק לארם נהריים.
אחר כך אברהם ממשיך ואומר: "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי, ואשר דעבר לי ואשר נשבע לי לאמר: לזרעך אתן את הארץ הזאת, הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם. ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך - ונקית משבועתי זאת; רק את בני לא תשב שמה".
אמירה זו היא שחוללה את ההתרחשות כולה, והיא גם זו שממלאת את העבד ביטחון שיצליח בדרכו והיא זו שמעצבת את התנהלותו, כפי שהתורה מתארת: "ויַברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות. ויאמר: ה' אלקי אדוני אברהם, הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם. הנה אנכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאוב מים. והיה הנער[ה] אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה - אותה הוכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי עשית חסד עם אדני".
ישנם פרשנים שסבורים שאמירתו של אברהם הייתה תפילה, וישנם כאלה הסוברים שאמירתו הייתה נבואה. הרשב"ם, לעומת זאת, סובר, כי לא הייתה זאת תפילה וגם לא נבואה, אלא ביטוי של ביטחון ואמונה. לאברהם אבינו היה ברור שהקב"ה לא הביא אותו מארם נהריים והבטיח לו את הארץ כדי שבנו ישוב לארם נהריים.
לפי פירוש זה מוקד הסיפור איננו העבד, וזאת על-אף שהוא דמות מרכזית בהתרחשות. גם יצחק איננו מוקד הסיפור, וזאת על-אף שמטרת כל השליחות היא להביא לו אישה. מוקד הסיפור היא אמונתו ובטחונו של אברהם בהבטחה האלוקית וכוחם המחולל. אמונתו ובטחונו של אברהם הם שעומדים בבסיס כל התנהלותו של העבד, ובזכותם הגיעה רבקה ליצחק מבלי שהוא נדרש לצאת מהארץ.
גם כאשר העבד צריך לשכנע את משפחתה של רבקה להסכים ולשלוח אותה איתו לארץ כנען, בטחונו של העבד שההשגחה היא שזימנה לו את המפגש עם רבקה, הוא שמביא אותם לומר: "מה' יצא הדבר". נמצאנו למדים שהכוח המניע להוביל מהלך ולחולל שינוי, היא אמונתו ובטחונו של המנהיג. זה מה שמניע אנשים ובסופו של דבר יוצר מציאות.
