20 שנה לרצח רבין והסתת הרשע של השמאל לא יודעת מנוח. חודש הזיכרון לרצח רבין כמדי שנה בשנה (והקרוי בציניות נלעגת "יום זכרון") מנוצל שוב ושוב להטחת השנאה הבלתי נלאית לאלו שברוב חוצפה גזלו את השלטון ממחנה החלום. ההתפכחות מסיסמאות ההבל ריקות התוכן של אבי המורשת ("שלום עושים עם אויבים") מוציאה את השמאל מדעתו - זה המתיימר ללא בושה להיות "מחנה השלום".
ועד שיעשה שלום עם אויביו, ימשיך השמאל במלחמה נגד אחיו בהם הוא תולה בטיפשות את כישלון השלום עם אויביו שכמיהתם לשלום ידועה בעולם כולו. ולליבוי להבות שנאת אחים זו, אין זמן מתאים יותר מימי חודש הזיכרון השנתי לרצח רבין.
לגרוטאה פוליטית עתיקה, עמוסת חשיבות עצמית לעייפה, כיוסי שריד, חודש זכרון זה הינו הזדמנות נפלאה לחזור לימי הזוהר שזרמו זה מכבר אל תהום הנשייה ושריד לא נותר מהם. שנאתו היוקדת לכל אלו שלא רואים את האמת הבוהקת כמוהו משחררת את חרצובות לשונו וזו ממטירה אש וגפרית על מי שלדבריו "הרשיעו את היורה וזיכו את כל אלה שסימנו לו את המטרה".
אף לא מילה אחת של חשבון נפש אמיתי, שלא לומר הכאה על חטא על חלום השלום השקרי שטיפחו הוא וחבריו לאורך שנים. אף לא מילה אחת על שותפינו לחלום שמעולם לא נכתב אצלם ולו שיר אחד לשלום ומעולם לא הודבק אצלם ולו סטיקר אחד עם המילה שלום. כל זה בטל בשישים ומה שחשוב הוא ליבוי השנאה אל "כל אלה" שסימנו לרוצח את המטרה.
והוא יוסי יודע היטב מי הם "כל אלה" שהסיתו את הרוצח לרצוח. הוא זועם על כך שדווקא את הרוצח שרק לחץ על ההדק שלחו לכלא לכל חייו, בעוד שולחיו מתהלכים חופשי בקרבנו. בהבעה מיוסרת של פילוסוף הדולה מחשבות עמוקות מתודעתו העצמית המנופחת כבלון מזכיר לנו יוסי בחודש הזיכרון ה-20 לרצח רבין, כי החטא האמיתי הוא השלמה עם החופש שניתן ל"כל אלה" שבחוצפה רבה נטלו ממחנה החלום ההזוי את השלטון.
ואלה, יודע יוסי, שלחו את הרוצח לרצוח לא רק את רבין המנהיג, אלא את השלום עצמו. כמחרחרי מלחמה מלידה ("פחדני השלום" בלשון אבי המורשת), השיגו מטרתם וגזלו מעם ישראל כולו את הבטחתו המפורשת של מנחיל המורשת כי "מחר אלפי פרחים יחייכו שלום אלינו משלדי המתכת". דעתו של יוסי נטרפת מכך כי השלום היה בהישג יד ובמקום פרחים המחייכים שלום, אנו זוכים לטילים הבוכים מלחמה.
וכי יואיל יוסי בטובו ויגלה לנו מי הם "כל אלה" ששלחו רוצח שכיר לרצוח את רבין והשלום? כמו כל מסית בשער את האצבע המאשימה הוא מפנה לשמות כלליים כמו "רבנים" ו"פוליטיקאים" ומשאיר לכל אחד מחבריו לבחור לו את מי שרק ירצה להיות אחד מ"כל אלה".
לרגע לא עולה במוחו הקודח של יוסי חד הלשון שמא דבריו אלה המסמנים מטרה ברורה של "כל אלה" הם עצמם בגדר הסתה. גם המציאות והעובדות הברורות במהלך אותן 20 שנה לא יגניבו ולו של שמץ ספק קל שמא רבין, אבי מורשת השלום המזויפת, נפל והפיל את עם ישראל למלכודת איש הזדון והרשע עראפת. הוא נתן את אמונו באיש העוולה ערפאת, נוכל רב מעללים ידוע לשמצה ורוצח יהודים מבטן ולידה שכל מבוקשו היה לבוא לכאן מתוניס הרחוקה ולקדם את שחרורה של פלשתין מעול הכובש הציוני.
רבין נרצח על-ידי מטורף בודד, אך השמאל, מרגע הרצח ועד עצם היום הזה, מצביע על כל מי שהתנגד לדרכו כמי ש"סימן את המטרה" לרוצח.
חיים חפר החל ב"דרך הרצח" בה הוא מתאר את יום הרצח כסופה של דרך שכל מי שעמד בה ולכל אורכה שותף לרצח ועתה 20 שנה אחרי יוסי וחבריו ממשיכים בדרך ההסתה הנותנת דרור ליצריהם האפלים ומסיטה את הדיון מהעיקר: היכן הם לכל הרוחות אותם אלפי פרחים "מחייכים שלום" שהבטיח אבי המורשת לעם ישראל מייד לאחר מלכודת אוסלו הידועה לשימצה?
