לעתים נדירות -
נדירות שבנדירות - מוכן בית ה
משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים (ובכלל זה, בנסיבות מסוימות, גם בעניינים פליליים), לדון -
פעם שלישית - בערעור שני על תובענה
שהובאה לדיון ושנתבררה בפני ערכאה ראשונה של בית משפט שלום. העליון יוצא מנקודת ההנחה, לפיה אם יש לצד המערער על פסק-דין זכות לפתחון-פה,
הרי זכות זו ניתנה לו בערכאת הערעור,
קרי בבית המשפט המחוזי. אמון ונאמן לדרכו זו, שמצאה ביטויה בהלכה המשפטית הקרויה "
הלכת חניון חיפה", מוכן בית המשפט העליון להעניק רשות ערעור,
פעם שנייה ולדון בתובענה, שלוש פעמים, אך ורק במקרים שבהם מתעוררת שאלה,
בדבר חידושה, חשיבותה וקשיותה של הלכה.
אם הדברים נכונים בבקשת ערעור שני בעניינים אזרחיים, הרי הם נכונים
במשנה תוקף בערעורי משמעת של עורכי-דין ועורכות-דין, שנטען נגדם שסרחו, ונפתחו נגדם הליכי משמעת. בעקבות שינויים חקיקתיים בענייני המשמעת של עורכי-דין, מתבררים ענייני המשמעת הללו בשלוש ערכאות שונות,
ללא כל צורך בנטילת רשת ערעור לשם כך.
בפועל ולמעשה יכול עורך-דין, שהורשע בבית-דין משמעתי
מחוזי (או כל אחד מארבעת הגופים המשמשים כקובלים, לפי חוק לשכת עורכי הדין), להביא ענייני המשמעת לבירור נוסף,
ללא כל צורך בנטילת רשת ערעור לשם כך, בפני בית-דין משמעתי
ארצי ובפני בית המשפט המחוזי
בירושלים. מכאן, שבקשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בירושלים, המוגשת לבית המשפט העליון, הינה בקשה לדון,
פעם רביעית, בערעור שלישי על קובלנה וגם/או על הליך משמעתי,
שהובאה לדיון ושנתבררה בפני ערכאה ראשונה של בית-דין משמעתי מחוזי. לכן, קומץ וקופץ ידו בית המשפט העליון
לרוב, כשמובאות בפניו בקשות רשות ערעור, שמשמען דיון
בפעם הרביעית בהליך משמעתי, שתחילתו בבית הדין המשמעתי
המחוזי ומסרב לרוב ליתן בקת רשות ערעור שכזו,
אלא אם מדובר במקרה חריג ובלתי שגרתי.
עבירה פלילית חוק לשכת עורכי הדין מאפשר העמדת עורכי ועורכות-דין לדין משמעתי, בהגשת קובלנה נגדם לבית-הדין המשמעתי
המחוזי וכן בדרך של
בקשה להטלת עונש לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. סעיף זה קובע דברים, בזו הלשון:
"עורך דין
שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בפסק
סופי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על-פי בקשת קובל, להטיל עליו אחד העונשים האמורים בסעיף 68,
אם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון" (
ההדגשות וההדגשות, בקו אחד, שלי - ח"ש).
כדי להטיל עונש על עורך/עורכת-דין לפי סעיף 75 לחוק הלשכה, יש צורך בקיומם של שלושה תנאים קומוליטיביים (מצטברים) והם: א. הרשעה בבית משפט או בבית-דין צבאי. ב. בפסק-דין סופי בשל עבירה פלילית ג. אם מצא בית המשפט או בית-הדין הצבאי כי בנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון.
בפסק-דין קצר וענייני שניתן
שלשום בבית המשפט העליון,
בגלגול רביעי, נדרש המשנה לנשיאה (כב' השופט,
אליקים רובינשטיין) לבקשת רשות ערעור שהגישה ועדת האתיקה המחוזית של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, על פסק-דינו של בית משפט המחוזי, בירושלים. עורכת-הדין, מרים טל הורשעה, על-פי הודאתה, ב-34 עבירות של אי-דיווח ובעקבותיהן באי תשלום (שלימים הוסדר בחלק ניכר). היא נדונה למאסר בפועל, שבית המשפט המחוזי בירושלים המירו למאסר בעבודות שירות, בהתחשבות בהחזרת חלק ניכר מן החוב ובשל מצבה המשפחתי ועברה הנקי של עורכת-הדין, מרים טל. בתי הדין המשמעתיים הגיעו למסקנה שיש בעבירות שביצעה עורכת-הדין משום קלון, והשיתו עליה השעיה בת ארבע שנים, המצטברת לעונש השעיה קודם למעט (בבית הדין הארצי) חפיפת שנה אחת לעונש הקודם. בית המשפט המחוזי סבר, בפסק-דין מפורט, שאין בעבירות שביצעה עורכת-הדין הנ"ל, משום קלון והתחשב גם בכך, שרוב החוב הוחזר וכן בנסיבות האישיות של עורכת-הדין, ועל כן ביטל עונש ההשעיה.
כמות משמעותית על פסק-הדין של בית משפט המחוזי, בירושלים, הגישה ועדת האתיקה, בקשת רשות ערעור, בגלגול רביעי, לעליון. המשנה לנשיאה (כב' השופט, אליקים רובינשטיין), קובע בפסק-דינו, כי רואה הוא לקבל בקשת רשות הערעור, בשל עניין אחד - והוא: השאלה אם עבירות אי-דיווח למס ערך מוסף, בכמות משמעותית לאורך שנים, שעה שיש לעורך הדין הכנסות, הן עבירות המגבשות קלון, להבדיל ממעידה חד-פעמית או היעדר הכנסות, למשל, לצורך הטלת עונש לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. העליון, כותב בפסק-דינו זה, כי מאחר שמדובר בנושא בעל אופי עקרוני, רואה הוא להידרש אליו, אף שהמדיניות בבקשות מעין אלה, בגלגול רביעי, הינה רשות ערעור "
במשורה שבמשורה".
מן הראוי להדגיש ולציין, כי בית משפט המחוזי בירושלים, למרות שביטל עונש ההשעיה בפסק-דינו, קבע כי ככל שבית משפט העליון יראה במעשיה של עורכת-הדין, מרים טל, משום קלון, הרי יוטל, לשיטתו, עונש של שתי שנות השעיה שמתוכן שנה אחת תצטבר להשעיה קיימת ואחת תחפוף, כך שההשעיה הכוללת תסתיים ב-31.1.17. השעיה על תנאי שנקבעה תישאר בעינה. ועדת האתיקה טענה בערעורה, שיש לראות עבירות מס ככאלה שעלול לדבוק בהן קלון והנסיבות מצדיקות השעיה בפועל. עורכת-הדין, מרים טל טענה, כי מלבד בדבר נדירות ההתערבות בגלגול רביעי, הרי כשלונה נבע מקריסה אישית וכלכלית ואין תקדים להטלת קלון בגין עבירות מס של אי-דיווח, וחשובות נסיבותיה האישיות שלה.
העליון הציע לצדדים להסכים, כי בפסק-הדין שיינתן, ייקבע כי יש קלון בעבירות בהן מדובר והעונש יעמוד על הענישה שהציע סגן נשיא בית משפט המחוזי, כב' השופט,
משה דרורי. כל אחד מהצדדים שמר טענותיו לעצמו, אולם שניהם הסכימו להצעת הפשרה שהציע בית משפט העליון. מאחר שנושא הקלון מחייב הנמקה, קבע העליון, כי יש קלון בעבירות נמשכות של אי-דיווח למע"מ, להבדיל מרשלנות של דיווח אחד, למשל או במצב של היעדר הכנסות, בכלל, שעה שאין גריעת הכנסות מהקופה הציבורית.
בית משפט העליון קבע, כי אכן, על פני הדברים נשמע אי-דיווח כעניין טכני, ולא היא. בדיני המס כולם, ולעניין זה אין הבדל מהותי בין מס הכנסה, מע"מ או מס אחר, אי-דיווח פירושו שליחת יד לכיס הציבור. לדעתו, אין הבדל ערכי ומוסרי גדול בין אי-דיווח, לבין שליחת יד בפיקדון הזולת וגם/או גניבה ממנו, עבירות שלגבי עורך דין לא רק יגבשו קלון, אלא גם עלולות לשלול רישיונו לשנים ארוכות, אם לא לצמיתות. בית משפט העליון, מציין בפסק-דינו, כי הוא ער לכך שקיימות הלכות משפטיות סותרות, שבהן נקבע, שאי דיווח למע"מ
אינו מהווה עבירה שיש עמה קלון. אך הוא ראה מקום להדגיש, כדי שהדברים ייאמרו בבירור ולפיהם - בנסיבות של עבירות אי-דיווח נמשכות נוצר קלון, ועל כן ניתן להפעיל הוראת סעיף 75 לחוק הלשכה.
בבואו לגזור העונש, קבע העליון, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה - ובלא לטעת מסמרות לגבי ענישה בעתיד - הרי קיבלו הצדדים הצעתו של בית המשפט שפורטה לעיל והוא מקדם, בברכה, הסכמה זו. בנסיבות אלה, ניתנה לוועדת האתיקה רשות ערעור על פסק-דינו של בית משפט המחוזי, בירושלים; הבקשה נדונה כאילו הוגש ערעור, על-פי הרשות שניתנה, והערעור התקבל. במצב דברים זה נדונה, עורכת-הדין, מרים טל, על-פי האפשרות החלופית שהעלה סגן נשיא בית משפט המחוזי בירושלים (כב' השופט, משה דרורי), לשתי שנות השעיה,
שאחת מהן תצטבר והאחרת תחפוף להשעיה הנוכחית. עוד נקבע, בפסק-דינו של בית משפט העליון, כי תקופת ההשעיה, על תנאי, תעמוד בעינה.
