רגעי רגב

1. הכל מדברים על מה שמירי רגב אמרה על יהודה וינשטיין בשיחה המוקלטת, אבל איש אינו מדבר על הדבר החמור באמת: העובדה ששיחה פנימית/פרטית של שר הוקלטה והודלפה. זהו תקדים מסוכן ביותר, העלול לשתק את עבודת הממשלה - לא פחות. כל מנהל חייב להתבטא בחופשיות, להגיד את כל אשר על ליבו ולא להותיר את הדברים עמומים. קל וחומר כאשר מדובר בשרים, שכל אחד מהם אחראי לתחום אחד של חיינו כפרטים וכמדינה, וכולם יחדיו אחראים על בטחוננו, שלומנו ורווחתנו. אז היום מקליטים ומדליפים אמירה גסה של שרת התרבות והספורט; מה ידליפו מחר? את תוכניותיו של שר האוצר? את דעתו של השר לביטחון פנים על מפכ"ל המשטרה? את הפקודות המבצעיות של שר הביטחון? הדלפות היו ויהיו. יש להן משמעות וחשיבות במשטר דמוקרטי ובעיתונות חופשית, בשל היכולת שלהן לחשוף עוולות וגם שחיתויות. ההבדל הגדול הוא, שכעת מדובר בהקלטות: כאלו שלא ניתן להתכחש להן מצד אחד, אבל ניתן בהחלט להוציא אותן מהקשרן מצד שני. אפשר לערוך את ההקלטה, אפשר להשמיע רק חלק ממנה, אפשר להתעלם מהרקע בו נאמרו הדברים. ואז השר צריך ללכת ולגמגם ולהסביר ולהתנצל - במקום לעשות את עבודתו. או שהוא מראש לא יגיד את מה שהוא חושב ולא יתן את ההנחיות הנחוצות, אלא רק במעגל קטן ביותר וקרוב ביותר של אנשי שלומו - מה שפוגע במינהל התקין בפרט ובמינהל בכלל. כך או כך, התוצאה תפגע בכולנו. 2. למירי רגב יש פה גדול ולא הכי נקי בעולם. זו עובדה. אבל נדמה לי שהוא לא יותר גדול ולא יותר מלוכלך משל שרים אחרים. רגב מושכת אש משום שהיא מעיזה להיכנס חזיתית בשני המעוזים הגדולים של השמאל: התקשורת והתרבות. מעוזים שדוגלים מאוד בחופש הביטוי - של עצמם. מעוזים שמוכנים לקבל את תוצאות הבחירות - בתנאי שהצד שלהם מנצח. במובן הזה רגב צודקת: היא אכן תחת מתקפה, משום שהיא עושה את הדברים שלשמם נבחרה בידי הציבור ומונתה בידי הכנסת. זה לא אומר שהיא צריכה לסייע למי שמחפשים אותה. 3. מה הסיפור עם "יומן הג'ובים"? ראש המטה של רגב, איתן כהן, ניהל רשימה של תפקידים שאולי ניתן להעניק לאנשי ליכוד. זה כמובן לא בסדר. מינויים בשירות הציבורי צריכים להיעשות לפי כישורים ולא לפי קשרים. אבל איש לא הוכיח שרגב ידעה על הרשימה. והכי חשוב: כל מינוי כפוף לאישורים סטטוטוריים ולבחינה משפטית. אז לכהן (ונניח שגם לרגב) יש פנטזיות; אם המינוי יאושר - סימן שהכל בסדר; ואם לא - סימן שהם כופפים את ראשיהם אל מול המינהל התקין. אז מה רוצים מהם? 4. רגב דרשה שערוץ 10 יציין שהיא הגישה נגדו תביעת דיבה. זו דרישה חסרת יסוד. מי שתובע אמצעי תקשורת, לא קונה לו בכך חסינות מפני פרסומים נוספים, וגם לא את החובה של אותו אמצעי תקשורת להזכיר בכל פעם שיש ביניהם סכסוך משפטי. חוץ מזה, רגב עצמה ציינה זאת בתגובתה, כך שהמידע הגיע לידיעת הציבור. 5. אני בטוח שבצמרת משרד המשפטים והפרקליטות משתמשים כלפי הדרג הפוליטי במילים הרבה יותר גרועות מאשר "זבל". למה אני בטוח? כי אני רואה את היחס של יהודה וינשטיין, שי ניצן, דינה זילבר וחבריהם אל הדרג הפוליטי. אני רואה את היחס המתנשא, את "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לשרים", את חוות הדעת שקובעות מה מותר ומה אסור, את הסירוב לייצג בבג"ץ עמדות מסוימות. אז אולי הם לא מתנסחים בצורה בוטה כמו רגב, אבל תהיו בטוחים שהגישה הרבה-הרבה יותר מזלזלת.