בימים האחרונים נחשפנו לדיון ציבורי, מעט תמוה לדעתי, על רשימת ההשמעות (פלייליסט) בגלגלץ. שרת התרבות קבלה על כך שהתחנה אינה משמיעה מספיק מוזיקה ישראלית. יוצרים שונים כמו
אביהו מדינה לקחו את דבריה למקומות רחוקים יותר והתלוננו על קיפוח של הזמר "הים תיכוני" כהגדרתם כאשר כוונתם לזמר המכונה מזרחי כי ברור שאינם מתכוונים למוסיקת שנסונים צרפתית (מדינה על חוף הים התיכון) או לפלמנקו ספרדי ואפילו לא לשירי עם בוסנים, קרואטים, סלובנים או כאלו מנסיכות מונקו.
הדיון הציבורי בסוגיה זו הביאה אותי להאזין, בקשב רב, לגלגלץ והפעם לא במגמה להיות מהמוזיקה, אלא כדי לעקוב אחרי רשימת השירים המושמעים, זהות יוצריהם, ארץ הולדתם או לידת הוריהם וסגנונם המוסיקלי. אם כבר מצאתי עצמי כתחקירן של סגנונות המוזיקה האזנתי גם לתחנות נוספות כדי לבחון את מידת ההטרוגניות שבשירים המושמעים ואת מידת היותם מייצגים את כל חלקי האוכלוסייה (כאילו שזה בכלל קריטריון).
ההאזנה המאוד ממוקדת מטרה לשירים (פלייליסט) הבהירו לי כי קיימת בתחנה הדרה מוחלטת של שירי חזנות ושירה מזרח אירופית. אין זו ההדרה היחידה. גם המוזיקה והזמר של כ-20% מאוכלוסיית ישראל (הערבים) אינה מושמעת בתחנה כמו גלגלץ (לכך כנראה יהיה נימוק משכנע מדובר בתחנה צבאית) אבל גם לא שמעתי שירים שמקורם רוסי (יש בישראל כמיליון וחצי עולים שהגיעו ממדינות ברה"מ לשעבר), אך לא באלו עסקינן היום.
עיסוק מיניסטריאלי כדי להמחיש את האבסורד שבתלונות על קיפוח הזמר המזרחי פניתי, יחד עם חברים, לשרי התרבות והביטחון, שהפכו את עניין השירה והזמר בתחנה לחלק מעיסוקם המיניסטריאלי, וביקשתים להביא להפסקת ההתעלמות מצירות המופת הקוליות והלחניות המזרח אירופיות ולפעול להשמעה מסיבית של מוזיקה יהודית. החלטתי להתמקד בשירי חזנות הואיל וכידוע החזנות בנוסח אשכנז והלחנים והשירים בעברית שהגיעו ממזרח אירופה מבטאים תרבות מדהימה, שהיא ורוב יוצריה ומבצעיה, הוכחדו, כמעט לחלוטין, בתקופת השואה ומוטלת על מדינת ישראל החובה לעשות כל מאמץ כדי לשמרה וכדי להנחילה לדורות צעירים בישראל.
אין ספק שיש חשיבות היסטורית ותרבותית רבה בהשמעת שירי חזנות של אלו ששרדו את השואה כמו אלו של משפחת מלבסקי, של אריה בראון שהיה החזן הצבאי הראשי, ושל החזנים משה קוסוביצקי, אריה גרינבלט ישעיהו ויינרייך וממשיכי דרכם של היום כמו החזן הצבאי הראשי, שי אברמסון. השמעה זו אין לכלוא במין תחנת מורשת או תוכנית "פרקי חזנות כבקשתך" אלא לשלבם ברשימה המושמעת מדי יום.
ברור שאם יוחלט כך אסור גם להתעלם ממקומם של פייטנים כמו חיים לוק ודוד בוזגלו ומתרבות הלדינו.
אמנם, אני משוכנע, כי אין זה מתפקידם של שרים לעסוק בהשמעות ברדיו ובוודאי שלא להתערב בתכני שידור. בדרך כלל, מי שמתחיל במוזיקה מסיים בשטיפת מוח אידיאולוגית אך משעלה הנושא הגיע הזמן גם לדייק בעובדות. בנוסף בעניין קיפוח והתעלמות: הסגנון התרבותי המוטמע בארץ הינו גלובלי ואינו אשכנזי או מזרחי. המוזיקה המושמעת היא, ברובה, בינלאומית ואינה יונקת מבית אבא במרוקו ולא מזה שבפולין. אני משוכנע שהדור הצעיר בישראל מכיר הרבה יותר טוב את שמו של
שימי תבורי מזה של ישעיהו ויינריך ושל אביהו מדינה יותר משל מרדכי גבירטיק.
