כשהגעתי ארצה לפני כחצי יובל הכרזתי שאם אמשוך בעט גם כאן אז יהיה זה בעברית. חברי הוותיקים, אשר עלו שנה, חמש או עשרים שנים לפניי מיהרו לשפוך עלי מים קרים: מי שבא הנה כמבוגר לא מצליח לשלוט בשפה ברמה שמאפשרת לכתוב משהו יותר ארוך ומסובך ממכתב לביטוח לאומי עם בקשה לקצבה. 'במיוחד זה רלוונטי עבורנו, האנשים המשכילים', הוסיפו חבריי. 'הניסיון מלמד שלפשוטי העם קל לרכוש שפה נוספת. בשבילנו, האקדמיים עם הדיפלומות והתארים האוניברסיטאיים זה עסק אבוד'. ונימקו: 'המוח שלנו תפוס במידע רב ואין שם מקום לעוד שפה. ולא משנה כמה מאמץ אתה משקיע או כמה שנים אתה לומד. העובדה שאיש מאלה שעלו ארצה בגיל מבוגר לפני שני עשורים לא הפך לסופר עברי'.
טבעו של האדם: אם תיאוריה כלשהי לא משאירה לך תקוות אתה נוטה לא לקבל אותה. אני גם נמנה על אלה שלא ממהרים לקחת כל דבר באמונה עיוורת. לכן פקפקתי בטיעונים המדעיים, כביכול, והפשלתי את שרווליי ללא פחד. במיוחד לא קיבלתי את הסברה כי הידע הרב של איש משכיל מפריע בלימודים. 'להפך, חשבתי, דווקא ההשכלה חייבת לעזור!'
למען גילוי נאות - במאמר מוסגר. לי, לעומת שאר חברי המשכילים - דוקטורים, פרופסורים, סופרים ומשוררים - היה בעבר ניסיון כתיבה בשפה הנוספת. כעשור לפני עלייתי ארצה תיאטרון לאומי באוזבקיסטן מולדתי הזמין אצלי - הסופר הרוסי - מחזה. הבמאי אמר: 'כתוב, אנחנו נתרגם'. ידעתי את השפה האוזבקית - אבל לא על בוריה, ברמה די נמוכה, מה שניתן ללמוד מהשכנים, מהרחוב, מהרדיו ששמעתי ברקע. במהלך הכתיבה עלה לי רעיון להקל על התיאטרון ולכתוב ישר באוזבקית והצלחתי - בעזרת מילון, כמובן. וכעבור כמה חודשים זכיתי לראות את הפרמיירה של המחזה על במת התיאטרון. אין ספק שהיו בטקסט שלי לא מעט שגיאות כתיב או צירופי מילים לא אופיונים לאוזבקית אך מפני שמדובר במחזה - השחקנים ידעו איך לבטא כל מילה בצורה נכונה תוך התעלמות מהכתוב - ולא היה ברוך על הבמה. כלומר, את המחסום הפסיכולוגי של שפה זרה פעם אחת כבר צלחתי.
נחזור לעניינינו. מכל שיטות הלימוד בחרתי בשיטה החכמה והמתוחכמת ביותר מבחינתי: הרוצה ללמוד שפה זרה - יתחיל ללמד אותה למי שיודע פחות ממנו.
מאמץ התחלתי אבל איך לעזאזל לעניין את תלמידיי בשפה שונה, זרה ומוזרה עד כדי כך שבמפגש הראשון אתה מכניס כל דובר רוסית להלם תרבותי? זה לא המקרה שבו השולט בשפה שמית אחת לומד שפה שמית שניה, או דובר רוסית רוכש לו שפה פולנית או אוקראינית.
תחילה התעלמתי ממה שמבדיל בין השפות והתרכזתי במשותף. למרות שכתבתי במאמרי הקודם שהרוסית והעברית רחוקות אחת משניה כרחוק מזרח ממערב יש לא מעט דברים דומים. מדובר לא רק במילים עבריות שחדרו לרוסית או מילים רוסיות שאומצו על-ידי העברית (על התופעה גם כתבתי בעבר).
חיפשתי ביטויים שמשותפים לשתי השפות. כדי להבין אותם ולהשתמש בהם לא נזקקים למאמץ התחלתי גדול. אתה רק צריך לתרגם אותם מילה במילה: 'פה קבור הכלב', 'הצתה מאוחרת', 'זמן מרפא', 'לרענן את הזיכרון', 'נימה מתנצלת', 'במצפון שקט', 'בעין בלתי מזוינת', 'הגורם האנושי', 'רגשות מנוגדים' וכן הלאה.
יש בשתי השפות 'תאומים' מורכבים יותר: 'אויביו המושבעים שלו', 'הוא היה מתגלגל בקברו', 'דמה בדמה מרפא', 'להעיר את השדים',
'אינני נח על עלי דפנה', 'אני רומנטיקן חסר תקנה', 'אי-אפשר להסתתר מאחורי עלה של תאנה', 'הדרך לליבו של גבר עוברת דרך קיבתו'.
אין עשן בלי אש לצד הפתגמים והביטויים העבריים נטו, כגון: 'אבד עליו הכלח', 'אותיות של טל ומטר', 'אותיות קידוש לבנה', 'איפה ואיפה', 'איש אשכולות', 'ברכה לבטלה', 'ירד לטמיון', 'יצא לתרבות רעה', 'אליה וקוץ בה' קיימים הרבה פתגמים זהים בשתי השפות. אין צורך להסביר לדובר רוסית מה משמעותם של הפתגמים 'אין עשן בלי אש', 'שירות דב', 'ברווז עיתונאי', 'הגיס החמישי', 'דמעות תנין', 'המטרה מקדשת את האמצעים', 'אגוז קשה', 'אלמן קש', 'בביתו של התלוי לא מזכירים חבל', 'ביתו של אדם מצודתו', 'האהבה היא עיוורת', 'הדג מסריח מהראש', 'ההר הוליד עכבר', 'עובר כחוט השני', 'סוס שניתן במתנה אין בודקים את שיניו', 'על ראש הגנב בוער הכובע'...
ניתן במשפטים מסוג זה למלא ספר עב כרס - ולא אחד. זה לבד יכול לשמש אוצר המילים והביטויים דיו עשיר כדי לא לשעמם את בן שיחתך העברי למוות.
אחרי דוגמאות כאלה קל לי בהרבה לרתום את קוראי למשימה מרתקת אחרת: למצוא פתגמים רוסיים שמתאימים לפתגמים עבריים שבאים ממציאות אחרת לגמרי. כדוגמת 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני', 'צרת רבים - חצי נחמה', 'תחת הסינר של אשתו', 'עשה שמיניות באוויר', 'מים שקטים חודרים עמוק', 'כל כלב בא יומו'. ותאמינו לי - מוצאים פתגמים רוסיים שבול מתאימים לעבריים - למרות שיצאו מנקודה שונה לגמרי. למשל הרוסים חושבים שבעל לא עצמאי נמצא 'תחת עקב של אשתו'.
זאת ועוד. למרות כל השוני בין שתי התרבויות יש לא מעט תופעות קרובות ואפילו זהות - בספרות, בפוליטיקה, בהרגלי חיים. כדי לסבר את האוזן אביא מספר דוגמאות. למשל אני מספר על הנוסחה הנפוצה בעברית 'האחרון טוען'. אני לא רק מזכיר שגם ברוסית קיימת נוסחה דומה - אני מצטט קטע מסיפורו הסאטירי של אנטון צ'כוב, בו איש עסקים אמיד תופס ברחוב עיתונאי אשר בדיווחו בעיתון המקומי על ערב התרמה הביא רשימה של נדבנים, נקב בשמו של האיש וכתב: 'האחרון תרם....' האיש הרביץ את הכתב במקל ההליכה הכבד שלו באומרו: 'למי קראת 'אחרון'? אני - האחרון?!'
מפורסתמים ביטוי עברי אחר 'איירתי' בעזרת הסיפור על המשורר הרוסי ולדימיר מאיקובסקי אשר התבטא פעם שסופר אמיתי חייב להיות איש גבוה במיוחד: 'כדי לבלוט מעל ההמון ולראות את מה שלא מסוגלים לראות נמוכי קומה' - נימק (גובהו של מאיקובסקי עצמו היה מטר ותשעים). מישהו ניסה להביכו: 'ומה לגבי אלכסנדר פושקין?' (שהיה נמוך במיוחד). 'פושקין ודאי היה אישיות גבוהה', השיב מאיקובסקי. ואני מוסיף בספרי: לו מאיקובסקי היה שולט בעברית ללא ספק היה אומר שפושקין היה משכמו ומעלה'.
עוד דוגמה. בספרי אני מסביר לקוראיי את ההרגל הישראלי לחבר שתי מילים למילה אחת - כגון 'רמלוד' (רמלה-לוד), 'שבתרבות', 'חמשו"שליים' (בירושלים בסופי שבוע ניתן לרכוש כרטיסים מוזלים לאירועי תרבות) ובין השאר מספר על המילה המקסימה 'מפורסתמים' (מפורסמים סתם, אנשים שהופכים לגיבורי תרבות ללא הצדקה, רק בגלל יכולתם להפעיל מרפקים). "המילה, כותב אני, יכולה לשמש התרגום המדויק של השורה משירו של בוריס פסטרנק: 'בושה להיות שיחת היום שעה שאתה לא שווה מאומה'".
כידוע, עברית לא מיד למדה איך מבטאים נכונה את שם גיבורו של הסופר הספרדי סרוונטס. הרבה שנים קראו לו בעברית 'דון קישוט'. לא מזמן יצא לאור התרגום החדש של הספר בה לוחם בתחנות רוח כבר מכונה 'דון קיחוטה', שם הקרוב יותר למקור (אגב, תיאטרון 'גשר' בחר בגרסה הזאת להצגה החדשה שלו). אני שואל שאלה האם הגרסה היותר מעודכנת תנצח, תחדור לתודעתם של הישראלים? ומביע ספק כיוון שקיים השיר המפורסם של דני סנדרסון 'זה הכול בשבילך' עם המילים "הו דון קישוט אל תהיה כל כך תמים...'
אני גורס שהשפעתו של להיט כזה עולה על כל דבר הגיוני או מדעי. וממחיש זאת בסיפור מוכר לנו מחיינו הקודמים. 'אבי האומות', מחבר מאמרים רבים בנושא השפה יוסיף סטלין נהג בטעות להגות בנאומיו את המילה 'מולודיוז' (молодёжь, 'צעירים') עם טעם בהברה הראשונה (במקום האחרונה). וכל העם הסובייטי נסחף אחריו והגה בצורה השגויה והנוראה הזאת שצרבה את אוזני המשכילים. לכאורה אין מה לעשות (מי יעז לתקן את הרודן האכזרי!) זה נמשך שני עשורים עד שהפזמונאי בשם לב אושַנין כתב שיר שמיד הפך ללהיט - ובו את המילה 'מולודיוז' נשמעה בהגהה נכונה. וזהו - תיכון נעשה בין לילה ללא שום קושי: כל העם התחיל לשיר ולומר молодёжь עם הטעם בהברה אחרונה. ובא לציון גועל - ללא עריפת ראשים.
הכל נלמד בהשוואה ברצוני להסביר את משמעותו של הביטוי הלא פשוט להבנת החסידים החדשים "חשבון נפש". יש לאלכסנדר פושקין (שאותו כבר הזכרתי לעיל), שיר המוכר לכל דובר רוסית - על ייסוריו של המשורר בגלל התנהגותו בעבר. אני מסביר: לו פושקין היה יודע עברית היה קורא לשירו זה "חשבון נפש".
אחרי הרפתקאות כאלה קל יותר להוביל את קוראי למשימות מורכבות יותר בדרך לרכישת השפה. משמיעים לי לא פעם (שאלו אותי גם בראיון האחרון בטלוויזיה הרוסית) שעברית שפה דלה מאוד בגלל התרדמת שהייתה שרועה בה אלפיים שנה. אני עונה במשפט המפורסם: 'הכול נלמד בהשוואה'. עם מה הרוסים יכולים להשוות את העברית? עם שפתם כמובן. ואני מספק להם הרבה חומר למחשבה, השוואה, מסקנות. למשל, אני מביא מקרים בהם יש ברוסית למושג מיוחד מילה אחת בלבד, כאשר עברית מתגאה בכמה מילים: קיר (של בית), כותל (של מקדש), חומה (של עיר). רוסית כל פעם מסתפקת במילה אחת - .стена גם אם מדובר בחומה הסינית.
או המילה הרוסית труба. בעברית זה מורכב יותר. עבור האח (קמין) או תחנת כוח בונים ארובה יסודית; לעומת זאת מים יכולים לזרום להם בצניעות בצינור.
הרוסית האהובה עלינו יכולה לקנא בעברית שיש בה לצד המילה 'לרצוח' גם 'להרוג'. הרבה פעמים מתורגמנים מעברית לרוסית נשארים חסרי אונים כאשר נתקלים בידיעה בתקשורת על כך שהפרקליטות שינתה את כתב האישום מרצח להריגה - כי ברוסית לשני המושגים יש רק מילה אחת - убийство.
דוגמאות הפוכות עברית מקפידה לדייק: הרביץ (באגרוף), דקר (בסכין), בעט (ברגל), חבט (בראש), נגח (בקרניים), נתן זפטה או שטוזה בכף ידו ואם זה לא עזר - היכה והלם בכל מה שבא ליד. הרוסים לא שוברים ראש ובכל המקרים האלה מסתפקים במילה .ударил
והנה הדוגמה הבולטת במיוחד: למילה הרוסית надел העברית דאגה להכין בורסה של מילים משלה: לבש (כפתורן), חבש (כובע), נעל (נעליים), ענד (תכשיטים), ענב (עניבה), הרכיב (משקפיים), חגר (חגורה), אזק (אזיקים), עטה (מסכה).
יש לציין שבאותה הנשימה כדי לאזן ולא ליצור רושם ששפה אחת נופלת בפני זולתה אני כבר בפרק הבא מביא דוגמאות הפוכות - כאשר למילה אחת בעברית יש מילים רבות ברוסית. למשל - המילה 'מסגרת' שמשמשת גם למשקפיים, גם לתמונה, גם לילד שמחפשים לו מסגרת מתאימה לחנכו. לרוסית יש מילים נפרדות לכל אחד מהמקרים. דוברי העברית מזייפים שטרות, מזייפים בשירה, מזייפים מוצרים - הרוסיים כאן יותר יצירתיים, כל פעם משתמשים במילה אחרת. אשפר גם להזכיר את מילה 'חלום' ורבות אחרות.
אעצור כאן, רק אציין שהצלחתי לכתוב תוך שימוש בשיטה הזאת ארבעה ספרים על העברית בשפה הרוסית - שכולם הפכו מיד עם הופעתם לרבי מכר ברחוב הרוסי בארץ - ועוד ידי נטויה. מקווה שכבר הבנתם לבד שככל הקורא שלי משכיל יותר - ככה יותר מתחבר לספריי. ואחד מהמשכילים האלה אף תיקן אותי, וכתב לי שפושקין דווקא כן ידע עברית - למד אותה כנער בליציי (גימנסיה) בסנט-פטרסבורג לפני מאתיים שנה.
