המחווה היפה שהביע רה"מ בהורדת דגלי ישראל לחצי התורן בארץ ובנציגויות ישראליות בעולם כאות הזדהות עם העם הצרפתי, היא אקט חשוב לידידות בין מדינות שמשמעותו הושטת יד למדינה השכנה הנתונה במשבר. מעבר לחשיבות הדיפלומטית יש בכך בדרך כלל גם הושטת יד להנהגה באותה מדינה. מחוות כאלה עוזרות בין היתר, לקרב גם בין מנהיגים. לכן עולה ביתר שאת השאלה היכן נעלמו התבונה, האמפטיה והרגישות כלפי המדינה הידידותית החשובה ביותר לישראל מכל מדינה ידידותית אחרת, והכוונה כמובן - לארה"ב, ונשיאה
ברק אובמה.
במבט לאחור, אם כשהתפרסמו התבטאויותיו של
רן ברץ בפייסבוק ומשם עלו לכותרות בכל אמצעי התקשורת עוד התנחם נתניהו בסברה שיוכל למסמס ולהדחיק את העלבון האמריקני, הרי שלאחר נאומו של סגן הנשיא,
ג'ו ביידן בפני הקהילה הרפורמית בארה"ב ידע נתניהו שהפור נפל והמשחק נגמר. ברץ שעמד להתמנות לראש מערך ההסברה הלאומי כזכור, כינה את הנשיא האמריקני "אנטישמי" ואת שר החוץ קרי השווה ל"סטנדאפיסט". לא ברור מה הנחה את נתניהו לנקוט בקו כה קיצוני ובלתי מתפשר כלפי אובמה, קו שהחל בנאום בקונגרס נגד רצונו המפורש של אובמה, דרך ניסיון לטרפד את ההצבעה בקונגרס נגד ההסכם עם אירן על-ידי הסטת מחוקקים להצביע נגד הנשיא, וכלה במינוי אדם שהוא אולי מבריק, אבל מינוי לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי בעת הזאת היא בבחינת הבקעת גול עצמי. במילים אחרות ירייה עצמית ברגל, אם לא בראש.
מעתה גם אם ישתדל נתניהו ויעשה צעדים פוזיטיביים כלפי הממשל ואף אם יגמיש את עמדותיו המדיניות בנושא הפלשתיני כפי שהתבטא לאחר פגישתו עם הנשיא, לא ימצא יותר בממשל פרטנר לשיח אמיתי ובונה. יוצא שנתניהו לא העריך נכון את סף התגובה האמריקני ולא הבחין שהחבל מתוח עד סף קריעה. אין בכך כמובן רק החמצה טקטית. התלות הישראלית בארה"ב לא קטנה בסך-הכל עם השנים, והמטרייה הדיפלומטית האמריקנית היא נכס הכרחי להישרדותה הדיפלומטית של ישראל בזירה הבינלאומית. ההתפרצויות האנטישמיות ברחבי העולם רק מדגישות זאת. לכן כל עימות עם נשיא ארה"ב חייב לקחת בחשבון שאין מדובר בעימות בין שתי מדינות שוות, אלא במעצמת על מול מדינה חזקה צבאית, אך חלשה לאין ערוך ממנה.
הקיבעון המדיני מול הפלשתינים רק מדגיש את התלות הזאת, מאחר שהיא גומת לפיחות מתמיד בדימויה הדמוקרטי של ישראל, ולאופיה בדעת הקהל העולמית. ככל שהדימוי הישראלי שפוף יותר גדל הצורך בסיוע הדיפלומטי האמריקני, ואם יסתבך עוד יותר נצטרך גם נשק אמריקני, ולאחר מכן גם סיוע כלכלי בשלב השיקום.
הקואליציה הימנית שממנה מורכבת הממשלה הנוכחית אינה מאפשרת בלאוו הכי גמישות מספקת לביצוע צעדים מדיניים משמעותיים באף זירת עימות של ישראל עם שכנותיה. דווקא בשל כך היה על מי שעומד בראש הממשלה שעתידה של ישראל ובטחונה בראש מעייניו, לעשות הכל כדי להדק את היחסים עם ארה"ב לקרובים יותר מאי פעם, לפחות למראית עין.
