עשו היסטוריה חבורה של כמה עשרות קשישים חגגה בשבוע שעבר ביד לשריון בלטרון מלאת 60 שנה לגיוסם לפלוגה א' בגדוד השריון 82 של חטיבה 7. מהכנס נעדר מפקדם הנערץ, המ"פ משה בר-כוכבא (בריל) ע"ה, אך רוחו ריחפה מעל האירוע.
ביום השלישי למלחמת סיני (31 באוקטובר 1956) כבשה פלוגה א' את מחנה סכר רואיפה ליד אבו-עגילה. על כך נאמר בשיר, "השריון עשה היסטוריה": מחיל משני, שלא נלקח ברצינות על-ידי מפקדי צבאנו בתכנון המלחמה, הפכו לוחמי השריון לציר המרכזי של ההכרעה בלוחמת היבשה. זה היה הניצחון הראשון של עוצבת שריון ישראלית על עוצבה מצרית, וקבע לשנים את התודעה. פלוגה א' סיימה את הלחימה כשכל טנקיה פגועים, אך מחנה הסכר היה בידיה.
כמה מאנשי הפלוגה - ובראשם המ"פ בר-כוכבא - צולשו אחרי הקרב, ובנוסף זכתה הפלוגה בצל"ש יחידתי, הראשון על לחימה בתולדות צבאנו.
אל"ם (מיל') שלמה ארבלי - מפקד טנק במחלקה 1 בקרב על הסכר, שעוטר אחריו בשני משלושת הצל"שים שלו - מארגן את מפגשי הפלוגה כל חמש שנים בדבקות ובמסירות רבת-שנים עם צוות מאנשי הפלוגה.
פלוגה א' גובשה באימונים ובקרב, ושומרת על רעות הדוקה עד עצם היום הזה. חבריה עוזרים זה לזה גם ברגעים קשים של מחלה ושל מוות. קשה להאמין עד כמה אנשיה קשורים בקשר בל-יינתק.
למפגש הגיעו מג"ד 82, מפקד חטיבה 7 וקצין השריון הראשי, שדיברו על המסורת של פלוגה א' ועל תרומת משה בר-כוכבא לתורת השריון הישראלית. אלוף (מיל')
חיים ארז ואלוף (מיל') מנדי מרון, שהיה סמג"ד 82 במלחמת סיני, בירכו גם כן והעלו זיכרונות.
מ"פ א' הנוכחי הגיע למפגש עם נציגות של אנשיו - לשמחת אנשי הפלוגה ונחמה, אלמנתו של בריל, שדיברה בכנס, הניחה זר בשם הפלוגה, ליד מצבת השמות ביד לשריון, שכמה מאנשי פלוגה א' חקוקים עליה.
מלחמה הצעד האנטישמי - אלא מה?! - של
האיחוד האירופי להורות על סימון מוצרים מירושלים, מיהודה, מהשומרון ומהגולן (וכמובן, רק תוצרת יהודית, כמו בגרמניה לפני שמונים שנה) מחייב תגובה מערכתית חזקה ותקיפה, כדי להרוג את היוזמה באיבה.
האיחוד האירופי חשף מזמן את האמת האנטישמית מאחורי הצעד הזה, ואין שום סיבה לקבלו בשוויון-נפש - כשאיפתו. לכן, הוא מפזר ענני עשן של "צעד טכני", בתקווה שהתמימים והשוטים יאכלו את השטות.
התגובה הישראלית צריכה להקיף את כל מישורי הפעילות האירופית ביהודה ובשומרון - ובעיקר, תמיכתם בארגונים חתרניים מבית ובארגוני טרור, המתחפשים לארגונים, הדואגים לחינוך ולרווחה בקרב הערבים.
האיחוד האירופי הכריז, למעשה, מלחמה עלינו, ואנחנו צריכים לענות לו בהתאם. לוחמה כלכלית צבועה, המתחפשת ל״צעד טכני״, הנה מלחמה לכל דבר ולכל עניין - בעיקר, כשהנה גזענית.
בתגובה מיידית יש להפסיק כל שיתוף-פעולה עם האיחוד, לסכל את פעילותו בארץ, וללחוץ על ארגונים ועל מוסדות באירופה להסתייג מהצעד האנטישמי של האיחוד.
התגובה הישראלית צריכה להיות תיוג מוגבר ושיווק נרחב של תוצרת ישראל - תוך סבסוד ממשלתי להצפת השווקים האירופיים בתוצרת ישראל.
מיטב המסורת גל הפיגועים בפריז היה צפוי. הצרפתים גידלו נחשים בביתם, וטיפחו אותם במקומות אחרים (גם לידנו). כעת הגיע זמנם להכיש.
התגובה הצרפתית המיידית תהיה הלם. אחריה יבוא גל של רטוריקה מתלהמת, ואחריו עוד ויתורים לטרור. בניגוד למה שחושבים, זה מהלך הדברים. גם אצלנו.
ראש השב"כ הצטרף בשבוע שעבר למקהלת ההוזים והטועים, שמחפשת סיבות כלכליות (עוני, מסכנות, ייאוש וכיו״ב) לטרור - בעוד שלנגד עינינו התפתחה ההסתה הדתית הערבית לממדים מפלצתיים. אצלנו - ובקרוב בצרפת ובכל אירופה - יהיו מי שיטיפו, שאין מקום ל״כופרים״, ויש לסלקם בכוח. דין מוחמד בילסיף, כתוב בקוראן - דת מוחמד בחרב.
קשה להבין את הטעויות העצומות של השב"כ בהערכת האויב הערבי. הן רבות ומאפיינות את דרכו. המודיעין שלנו אינו מבין את הערבים, ומנסה להחיל עליהם בכוח ובאטימות, כמיטב מסורתו, רעיונות, שספגו אנשיו בלימודיהם אצל פרופסורים אוהדי-ערבים ובהתייעצויות עמם. זה אחד המסדים לטעויות המודיעין הישראלי.
קשה למערב להבין את הערבים - וגם לנו, למרות שאנחנו נמצאים לצדם. הערבים חיים במערכת מושגית שונה לחלוטין, ואי-אפשר להחיל עליהם את דפוסי המחשבה המערבית, או היהודית, כמיטב הזיות המזרחנים.
הטרור הערבי בארץ ובחו"ל הוכיח, שדמוקרטיה וזכויות אדם הנן אך ורק כלים, שהוא מנצל להשמדת המדינות המערביות - לפי הכתוב בתפיסה האיסלאמיסטית. כמובן, ניתן להתעלם מכך, ולחבוט שוב ושוב את הראש בקיר, כמיטב מסורת המודיעין הישראלי.
מגיע לה גל הטרור בפריז ידליק שוב את כל האורות האדומים לנגד עיני יהודי צרפת, שעדיין מתלבטים.
אנחנו צריכים להתכונן לגל נוסף של עולים מצרפת ומאירופה המתאסלמת. כמו גלים קודמים, תקלוט אותו מדינת ישראל בחוסר כישרון מובהק ובבטלנות מופגנת. אך לעולים הללו אין לאן לחזור.
אירופה, שטבחה ביהודים בשמחה רבה, מתרוקנת כעת משארית הפליטה. היא מקבלת במקומם מאות אלפי מהגרים מוסלמיים חשוכים מאפריקה ומהמזרח התיכון.
מגיע לה.
שאלות "לעיטורים אין כל ערך", אומר ג'ק, אביו של סטאף-סרג'נט טראוויס אטקינס, שנהרג בניסיון להתגבר על מחבל-מתאבד בעירק ביוני 2007, ועוטר רק בצלב השירות המצוין - העיטור השני בחשיבותו בצבא האמריקני - למרות שהומלץ למדליית הכבוד, הבכירה בעיטורים האמריקניים.
לאחר שקפטן פלורנט גרוברג מדיוויזיית החי"ר 4 עוטר במדליית הכבוד על שניסה להתגבר על מחבל מתאבד, תמהו רבים בצבא האמריקני ומחוצה לו על שאטקינס לא עוטר במדליית הכבוד. עניינו מעלה שאלות נוקבות לגבי התהליך הממושך של אישור המלצות למדליית הכבוד.
אטקינס פיקד על סיור של רג'ימנט החי"ר 14, שיצא ברכב האמר ממוגן לציר החולי קאפריס באזור סאדר אל-יוסופיה, מאחז חשוב של אל-קאעידה, שכונה "משולש המוות". כשעלו על הציר, הבחין אטקינס בארבעה מקומיים, שנראו חשודים, וירד לידם מהרכב ללא רובהו, כדי לא לאיים עליהם. הוא ניסה לדבר אתם, והבחין, שאחד מהם לובש אפוד-נפץ. אטקינס ניסה לנטרל את המחבל, אך המחבל הצליח להפעיל את חגורת-הנפץ, והרג אותו. במותו הציל המש"ק את חיי אנשיו, שהרגו מחבל נוסף, שלבש אפוד-נפץ.
אטקינס הומלץ על-ידי המג"ד שלו למדליית הכבוד, אך מבלי לתת כל הסבר, החליט הפנטגון לעטרו בצלב השירות המצוין. עתה מנסים אנשיו ומהמג"ד שלו לגרום לבדיקה מחודשת של עניינו.