נסיונה של
שולה זקן לסחוט את
אהוד אולמרט תמורת שתיקתה במשפט
הולילנד, שנחשף ב-News1, יכול להיות בעל משמעות רבה בתיק אחר - פרשת טלנסקי. השאלה היא, האם אולמרט וסניגוריו יבקשו לפרוש את הסיפור בפני בית המשפט העליון. ונסביר.
תיק טלנסקי, בו זוכה אולמרט בידי בית המשפט המחוזי בירושלים, נפתח מחדש בידי בית המשפט העליון לאחר שזקן הפכה לעדת מדינה. ההקלטות של שיחותיה עם אולמרט, כולל בזמן משפטם בירושלים, הן ששכנעו את העליון להחזיר את התיק למחוזי, ושם אולמרט הורשע ונדון לשמונה חודשי מאסר.
אולם, בניגוד לרושם שנוצר בציבור, ההקלטות לא היו הראיה אלא רק הפרוזדור לראיה. ההקלטות הוכיחו שזקן לא העידה בסיבוב הראשון משום שאולמרט שכנע אותה להימנע מכך. כיוון שזקן לא העידה אז, לא יכלה המדינה להגיש את יומניה, שתיעדו את מלוא השימוש בכסף שהעביר
משה טלנסקי לאולמרט. כאשר כן עלתה זקן להעיד, הוגשו היומנים ונקבע שאולמרט עשה גם שימוש פרטי באותם כספים. לכן, לא עמדה לו הטענה שהביאה לזיכוי המקורי - שכל השימוש היה פוליטי - והוא הורשע.
זהו אם כן המבנה: ההקלטות הן היסודות עליהם הונחה הקומה הראשונה בדמות היומנים, ומעליהם באה הקומה השנייה בדמות ההרשעה. מאליו מובן, כי אם יינטלו היסודות - הבניין כולו יקרוס.
החשיפה המאוחרת של ההקלטות כאן נכנסת הסחיטה לתמונה. חוק האזנות סתר קובע, כי אין אפשרות לעשות שימוש בהאזנות שנועדו למטרה פסולה, וברור שסחיטה היא מטרה פסולה. לכן, אם יוכח שזו הייתה מטרתה של זקן כאשר הקליטה את אולמרט - לא ניתן יהיה להשתמש בהן כדי להכשיר את היומנים.
ההסברים של זקן לביצוע ההקלטות היו צולעים. תחילה אמרה שהתגעגעה לקולו של אולמרט. אחר כך אמרה שרצתה לתעד את דבריו עבור בני משפחתה שלא האמינו לדיווחיה על שיחותיהם. אבל הנטל להוכיח את המניע הפסול היה על ההגנה, והיא לא עמדה בו.
ויש עוד נקודה. כאשר הלכה זקן למשטרה בפעם הראשונה לפני חתימת ההסדר איתה, היא לא הזכירה במילה וחצי מילה את ההקלטות; לדבריה היא שכחה את קיומן. רק כאשר המדינה סירבה להסתפק במילתה, נזכרה זקן שהן קיימות. אבל אולי יש הסבר חילופי: זקן הלכה למשטרה כדי לאותת לאולמרט שהוא רציני וכדאי שישלם. רק כאשר התברר לה שהוא עומד בסירובו - שלפה אותן.
מדוע בעצם אולמרט לא שילם? הוא יגיד בוודאי, שדבריה של זקן הם גיבובי שקרים. ישנה גם האפשרות - הנראית סבירה יותר - שלא היה לו מהיכן לגייס את מיליוני הדולרים שדרשה זקן. כמה מאות אלפי דולרים למימון הגנתה הם דבר אחד, והתחייבות לסכומי עתק של מיליונים היא דבר אחר לגמרי.
זאת ועוד: בשלב בו היה מצוי אז משפט הולילנד, כבר נחשף המימון שארגן אולמרט לזקן במשפטם בירושלים והעלינו כאן את הטענה שמדובר בהדחה בעדות ובשיבוש הליכים. קשה להאמין שמישהו היה נותן לאולמרט כסף לבצע שוב את אותה עבירה והפעם מתחת לפנס.
הכרעה שאינה פשוטה אם אולמרט היה מעלה בבית המשפט המחוזי, בסיבוב השני של תיק טלנסקי, את הטענה שזקן ניסתה לסחוט אותו - ייתכן שההקלטות היו נפסלות וזיכויו היה נותר על-כנו. מצד שני, הוא היה נחשף לחקירה קשה על המימון הקודם שארגן לזקן ומסתכן בהסתבכות בעבירות קשות של הדחה ושיבוש. ייתכן שהוא וסניגוריו חשבו שהסיכון גדול מדי.
השאלה היא אם כעת, לאחר ההרשעה, הם חושבים אחרת. אם כן, יהיה עליהם לבקש (בדיון בערעור ב-19 בינואר 2016) להחזיר שוב את התיק למחוזי כדי לשמוע ראיות על הסחיטה. קשה לדעת כיצד יגיב בית המשפט העליון על בקשה כזאת. מצד אחד, הגיע הזמן לגמור את התיק הזה הנמשך כבר שבע שנים. מצד שני, בקשה דומה - וחסרת תקדים - של המדינה נענתה בחיוב.
ההכרעה שבפני אולמרט וסניגוריו אינה פשוטה, בגלל הסיכון שתואר כאן. וכדאי לזכור בשורה התחתונה, שאפילו אם אולמרט ילך על הקו הזה ויזוכה - הרי שמבחינה ציבורית זה יהיה זיכוי צולע ביותר, זיכוי טכני שלצידו תיעוד מוכח של שחיתות עמוקה.
